בצעדים קטנים אל האושר

"איך אני יכולה להגיע לשלמות בנפש שלי?" שאלה אותי גלית כשמבט של כאב בעיניה, "מתי יהיה לי טוב בנשמה? מתי גם אני אשמח?!"
 
ניסיתי לחשוב על תשובה לגלית, ותוך כדי קיבלתי את המייל של ליאור. "איך מגיעים להיות אדם שלם?" הוא שאל שוב ושוב.
 
האמת, זה כבר היה יותר מדי. זאת אומרת, מי לא רוצה להיות שלם? מי לא רוצה להרגיש שלמות, רוגע ושמחה? טוב בנשמה? חייבת להיות איזו נוסחה, חשבתי ביני לבין עצמי…
 
ואם היא קיימת, אז מה באמת הנוסחה לשלווה הזו? ואיה היא הדרך המובילה אליה? האם באמת יש תחנה כזו בחיינו שנקראת שלמות?! ורגע, איפה אני בתוך כל זה? האם אני שלמה? ומה זה שלמות בכלל? האם זה מצב שמישהו מתכנת, כמו בג'י.פי.אס ובסוף אומרים לך "הגעת אל היעד", וזהו, אנחנו שם? אגב, יש ביטוח?
 
מאמרים נוספים בנושא:
וחיו בעושר בלי אושר
בועה של אושר
תגיד, אתה מאושר?
 
אז זהו, לא ידעתי מה לענות להם ולעצמי. התיישבתי על הספה והתחלתי להריץ את הסרט של חיי לאחור. 'טליה, מתי הרגשת שלמות בחייך?…" חזרתי שוב ושוב על השאלה כשחלקים שונים של חיי עולים מולי, 'האם יש הגדרה למצב כזה? כמה זמן התחושה הזו מחזיקה מעמד?'
 
הייתה לי מורה שתמיד אמרה ש"אין אדם מושלם בעולם, ואם הוא מושלם אז הוא כבר לא בעולם. למה? כי זה עולם העשייה והוא כנראה סיים את תפקידו".
 
נשמתי לרווחה. לא מושלמים זה דבר נורמאלי לחלוטין. אנחנו בני אדם. ובני אדם זה עולם שלם של מחשבות ותחושות, מעשים ורגשות, והרבה מאוד מצבים שכל הזמן משתנים. זה באמת מרגיע. לדעת שזו המיוחדות שלנו ואין דבר כזה שאפשר לתכנת אותנו. אנחנו לא מכונה ולא בובות מפלסטלינה שאפשר לשנות במחי לחיצה.
 
מה כן? יצירה של הקב"ה. נבחרי הבריאה. חלק אלו-ק ממעל! ויש לנו כוחות אדירים בתוכנו. כן, את כל עסקת החבילה הנפלאה הזו קיבלנו עוד לפני שנולדנו בעולם הזה. הכל ניתן בפוטנציאל. זה חלק גדול מהעבודה שלנו כאן – לגלות את כל הכוחות הגלומים בנו. את כל הכישרונות, היכולות וכל מה שבא עם הדיל הזה.
 
איך? לא על ידי מגדת עתידות וגם לא בקריאת קלפים. לבורא עולם יש דרך מיוחדת משלו. לכל אחד מאיתנו הוא כתב את הסיפור שלו, הסיפור של חייו. לכל אחד מאיתנו מסלול או מבוך שעליו לעבור במשך שנות חייו בעולם הזה. ואם אתם שואלים, אז זה בעצם היופי והמעניין בחיים שלנו.
 
האמת, עוד לא פגשתי את האדם שאמר לי שהוא יודע מראש מה יהיה לו בחיים מכאן ולהבא. וזה אומר, שיש דברים שהם ברשותנו, יש אנשים שהם בחיינו היום ומחר אולי כבר לא, ולהיפך. יש דברים שאנחנו יכולים להשיג בשנייה אחת. זכייה אחת בלוטו הופכת את כל הקערה על פיה… וההיפך, חלילה, טרגדיה אחת כדי להפוך עולמות של לא מעט אנשים.
 
וזה מביא אותי להבנה, שאנחנו חיים מצבים רבים ומגוונים בחיינו. פעם אנחנו למעלה ופעם למטה. לאף אחד אין תעודת ביטוח על חייו. ואני לא מדברת על ביטוח חיים…
 
לא לחינם אמרו חכמים, "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". למה? כי מי יכול לומר לי זה לא יקרה! יש מנהיג לעולם הזה ואנחנו חיילים עם משמעות שצועדים בדרך, ובלעדינו הדרך הזו פשוט לא יכולה להיות, להיעשות. אבל מה, לא לשכוח לעולם שלא אנחנו אלה שמתכננים את הדרך. מה כן? רק אלה שצועדים בה.
 
התמונה הפכה להיות קצת יותר מדי מורכבת. ניסיתי למקד את כל העניין לחלק המרכזי שלה – איפה אנחנו בכל התמונה הזו ומה התפקיד שלנו בכל העסק הזה? טוב, התשובה הברורה הייתה שאנחנו כאן כדי לבחור איך נעבור את הדרך הזו, איזה לבוש לנפש נבחר לנפש שלנו ואילו כוחות ותכונות נאמץ או נפתח במסע הזה.
 
הרבה אנשים חושבים שרק אם הם יגיעו לפסגה הם היו מאושרים, אבל זה לא נכון. כי ממש לא צריך להגיע לפסגה כדי להיות מאושר. אפשר להחליט להיות מאושר גם אחרי יעד אחד קטן שכבשתי.
 
וזו הנקודה. להיות מאושר, שלם ושמח – כל הזמן. זאת הבחירה שלי. זאת החלטה אישית של כל אחד מאיתנו. ולא מדובר בהחלטה סתמית, 'טוב, אהיה מאושר באיזה מן הוקוס פוקוס שכזה…' ואחרי מחשבה כזו באה מיד השאלה 'נו, עשיתי ולחשתי אז למה אני לא מאושר עדיין?…' מה שכן צריך להיות בפועל היא ההחלטה שבאה אחרי מחשבה והתבוננות פנימה והחוצה. לקרוא את המצב שבו אנו נתונים, לברר עם עצמנו מה מפריע לי ובמה אני רוצה להשתנות.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הגשר אל החופש והאושר
איך מגדירים רגעים של אושר
הוא לא נמצא בתוך קופסה
 
אני יודעת שזה נשמע ענק בכמה מידות, אבל זו לא משימה גדולה בכלל. זה משהו שצריך להיות הגיוני וזמין מחיי היומיום. משהו שחשוב לי ושאני מרגיש שאני מסוגל להתקדם בו. ואז לחשוב, איך אני מבצע את השינוי, או אילו צעדים התחלתיים נדרשים ממני בנקודה הזו, עכשיו! לא בהסתכלות הרחבה עד לסוף התהליך שהוא השינוי, אלא ממש כאן ועכשיו, ברגע הנוכחי.
 
ואדם חכם אחד אמר שמשם הדרך להצלחה כבר פתוחה, היא למעשה כבר התחילה. ואם נוסיף לה תפילה והתמדה אז בפעם הבאה כשנסתכל במראה הפנימית שלנו נגלה שאנחנו כבר מישהו אחר, שונה.
 
ואז, נקודת המבט שלנו על עצמנו ועל הסובב אותנו מתבהרת. המצב כבר לא כזה מפחיד או בלתי פתיר. האדרנלין שום זורם בעוצמה בגוף שלנו (יוווו, איזה כיף…) ושוב אנחנו מרגישים חזקים.
 
נעים להכיר, אלא הכוחות הפנימיים שלנו שמתעוררים. וכשהם בשטח להט העשייה והשגת המטרה כבר שוטפים את כל כולנו.
 
האם זה האושר? משחה או מסוגלות? הכל יכול להיות.
 
האמונה בעצמנו, ההבנה שזה לא אני, כי זה לא תלוי בי, כי לא אני סללתי את הדרך אל הוצבתי שם והתבקשתי לצעוד בה, ההבנה שיש מישהו שעומד מאחורי כל העסק הזה – בורא עולם והוא אבא אהוב ויקר, שאני לא לבד באמת… אח, זאת באמת שלמות. אז תגידו לי, יש משהו שלם יותר מזה?!?
 
טוב, הכנות מתבקשת. זה לא משהו שאנחנו מרגישים כל היום. אנחנו בני אדם משתנים שחיים בעולם משתנה. ואנחנו גם לא מסתפקים ביעד אחד, אנחנו מחפשים עוד חוויות וריגושים. מה לעשות, ככה בורא עולם ברא אותנו – אנשים שזזים כל הזמן, לא דורכים במקום, אנשי עשייה ועבודה. וזה נפלא, וככה זה צריך להיות!
 
אם לא נרגיש חסרים, איך נמשיך להתקדם ולחפש ולפעול? אם נסתפק בהישג אחד, איך נגדל ונצמח? אם לא נרגיש סיפוק מהדברים שאנחנו עושים, מהיכן נקבל את הכוח להמשיך ולחתור? עם אילו כלים נמשיך לכבוש את העולם?
 
השלמות היא לא הדבר שמחכה לנו בסוף התהליך, היא גם לא משהו שביקשו מאיתנו, כי כבר אמרו חז"ל "לא עליך מוטל לגמור את המלאכה…" היא בכל פעולה, בכל שלב וצעד הכי קטן שעשינו. וכל שלב כזה יקר ואהוב בעיני הקב"ה. וכל שלב כזה, למעשה, מעצים בי את הכוחות ונותן לי את הדחיפה להמשיך הלאה.
 
אין שלמות, צאו מזה כי אחרת תמצאו את עצמכם נחים כל היום על זרי הדפנה. שנסו מותניים והפשילו שרוולים וצאו לכבוש את היעדים הקטנים מתוך שמחה ואושר.
 
 
* * *
טליה לוי (B.A בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת. ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com