התרנגול של רבי נתן

 יום עשרה בטבת הוא לא רק יום של תענית שעם ישראל מתענה בו והיום שמסמל את הטלת המצור על ירושלים, שהוביל לחורבן בית המקדש ביום תשעה  באב, אלא גם יום פטירה וההילולא של רבי  נתן מברסלב, תלמידו המובהק של רבי  נחמן מברסלב עליו העיד, "אלמלא רבי נתן לא היה נשאר עלה (נייר) אחד לרפואה…" בזכות רבי נתן זכינו שהמורשת ותורתו של רבי נחמן תעבור הלאה, לתלמידים בדורות שאחריו.
 
רבי נתן הוא אחת הדוגמאות הנפלאות בהיסטוריה למה שמכנים בברסלב 'ביטול לרבו' – רבי נחמן – הרב והמדריך הרוחני שלו. רבי נתן היה ידוע בחכמה העצומה שלו, ומן הסתם אם היו עושים אז מבחני IQהיו מגלים שמדובר באדם עם מנת משכל עצומה, דבר שניתן לראות מהבקיאות האדירה שלו בתלמוד ובשאר מקצועות התורה כבר מגיל צעיר. ולמרות החכמה ומנת המשכל האדירה שלו הוא השליך את השכל שלו הצידה, 'איין את עצמו' והפנים את הלימוד של רבו, דבר שעזר לו לא רק לחשוב ולפעול כמו הרב האהוב והיקר שלו, אלא גם לכתוב ולהעלות על הכתב, כולל סיכומים חשובים והערות חשובות שלו, לפרש ולהרחיב בדברים שרבים וטובים שקדמו לו לא הצליחו. ההוכחה הכי יפה לעשייה שכזו היא סדרת הכרכים שכתב על פי דברי רבו – הליקוטי  הלכות על פי השולחן ערוך והליקוטי  מוהר"ן, וכן את הספר ליקוטי  תפילות – שכל תפילה בו נכתבה על פי התורה המקבילה לה בספרו של רבי נחמן, ליקוטי מוהר"ן.
 
מאמרים נוספים בנושא:
מתי יפסיקו להפריע לי?
עשרה בטבת: אל תקרעו!
ליד נהר הבוג
הטרנספורמטור
עשרה בטבת: מה קרה בחודש הזה?
עשרה בטבת: משבר זהות
הגיבור  שלי
 
כל דקה בחייו של רבי נתן הייתה יקרה כמו יהלום. "אין אדם שאין לו שעה" היה אומר כשהיה מוציא את השעון מכיסו, אחד הנכסים היקרים והחשובים שהיו ברשותו ואשר שירת אותו בעבודתו הרוחנית. מה הפלא שהשיג את כל הדברים הנפלאים בחייו, תקופת זמן של 65 שנים?…
 
אינספור שעות הקדיש רבי נתן לשיחה והתפילה עם בורא עולם בשדה, אותה אומנות מיוחדת שלימד אותו רבו – ההתבודדות (או כפי שאנו מכנים, התפילה  האישית). המפגש עם הבריאה, בשדה ביום או בלילה, נתן לו להתבונן עליה ולהבין אותה מזווית ראיה מיוחדת, מהמקום שהכי מתחבר אליה – התפילה.
 
אחת המיומנויות שלו הייתה בהבנת פרק  שירה – שירה והלל של הבריאה ובריותיה לבורא עולם. בעקבות הערך החשוב והעליון שהקדיש למושג זמן, רבי נתן שאל לא פעם, מדוע התרנגול אומר שבעה שירים ושבחים שונים לבורא עולם (פרק שירה, פרק רביעי) ואילו שאר הבריות אומרות רק אחד? התרנגול, כידוע, מתחיל את שירתו כבר בחצות הלילה, ואז שר אותו עוד שבע פעמים, ורבי נתן מסביר את זה כך:
 
"תרנגול אומר" – זו שעת חצות לפי רבי נתן, השעה של גן עדן, כאשר הצדיקים מתחילים לעבוד את בורא העולם: "בשעה שבא הקב"ה אצל הצדיקים בגן עדן, זולפין כל אילני גן עדן בשמים ומרננים ומשבחים, ואז גם הוא מתעורר ומשבח".
 
"בקול ראשון אומר" – זו שעה אחרי חצות, כאשר החרוצים והשקדנים כבר מתפללים את תיקון חצות: "שאו שערים ראשיכם והינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד, מי הוא זה מלך הכבוד, ה' עיזוז וגיבור, ה' גיבור מלחמה".
 
"בקול שני אומר" – השעה כבר 2 לפנות בוקר, ואלה שמחפשים את השם מתעוררים עכשיו: "שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד, מי הוא זה מלך הכבוד, ה' צב-אות הוא מלך הכבוד סלה".
 
"בקול שלישי אומר" – כבר 3 לפנות בוקר, ועדיין יש זמן להתפלל חצות לפני עלות השחר, אבל כבר אין זמן לבזבז יותר: "עמדו צדיקים ועסקו בתורה כדי שיהיה שכרכם כפול לעולם הבא".
 
"בקול רביעי אומר" – כבר 4 לפנות בוקר, ואלה שרוצים לעבוד את השם לפני שהשחר יעלה חייבים להזדרז: "לישועתך קיוויתי ה'".
 
"בקול חמישי אומר" – השעה 5 והשחר כבר עלה, אבל עדיין יש זמן ללמוד תורה לפני שמתפללים עם הזריחה במניין:"עד מתי עצל תשכב, מתי תקום משנתך".
 
"בקול שישי אומר" – 6 בבוקר, השחר כבר עלה ובקושי יש זמן להתפלל לפני הזריחה: "אל תאהב שינה פן תיוורש, פקח עיניך שבע לחם".
 
"בקול שביעי אומר" – השעה 7 בבוקר, אבל לפחות יש זמן לומר 'קריאת שמע' ו'עמידה' בזמן: "עת לעשות לה', הפרו תורתך".
 
נראה שרבי נתן מאוד ביקורתי ומלא תוכחה כלפי המאחרים לקום, נכון? ממש לא. רבי נתן החמיר עם עצמו ועם הזולת היה רך ונעים. למרות שהמשכימים קום הרוויחו בגדול, רבי נתן מלמד אותנו שבכל הקריאות של התרנגול כל אדם יכול למצוא את עצמו, באיזו מדרגה רוחנית או עבודת השם שהוא נמצא – יש לו את הזכות והשירה שלו, וכולם בכל המדרגות הללו מהללים ומשבחים את בורא עולם.
 
"התרנגול של רבי נתן" מראה שלכל אדם יש החשיבות שלו ולאף אחד בעולם אין זכות להמעיט בערכו של זולתו, מכיוון שאף אחד לא מבין או יכול לתפוס בשכלו את הערך של עבודת זולתו פרט לצדיקים ובורא עולם.
 
איפה היינו אם לא היה לנו את רבי נתן? יהי רצון שזכותו של הצדיק העצום הזה תגן עלינו ועל כל עם ישראל, אמן.