זה היום שלהם

השבוע הם חוגגים את היום שלהם, את ראש השנה המיוחד להם. נו, העצים, אתם בטח יודעים. זה ראש השנה לאילנות! ט"ו בשבט!

יש להם ראש השנה לא שונה מזה שלנו. כי כמו שאנו נדונים בו, גם הם, העצים, האילנות המקסימים, נידונים – כמה פירות ואילו פירות יצמחו השנה? איזה צל ייתן האילן הזה, אם בכלל? כמות המים שהוא צריך ועוד הרבה דברים, ממש כמו בראש השנה שלנו.

וכמו שאנחנו שונים, גם הם שונים. כי מה מיוחד באילנות לעומת שאר העצים? למה רק לאילן יש את 'היום שלו'? האילן, הוא עץ פרי שמצמיח פירות ומאותם פירות יצמחו אילנות חדשים, שאף הם יצמיחו פירות חדשים ואילנות… אתם מבינים? זה ההבדל. לאילן יש את העניין של ההמשכיות, כמו האדם.

מאמרים נוספים בנושא:

הוא אמר שאין ייאוש

והאדם? הוא עץ השדה!

העיירה הקסומה

כוח היצירה וההמשכיות ניתן לנו מבורא עולם. הוא בחר בנו – בני האדם, להיות שותפים בדבר הכי חשוב וגדול בבריאה: יצירת בני אדם נוספים. כן, בני האדם יולדים ילדים שגם הם בבוא הזמן ילדו ילדים משלהם שילדו עוד וילדים וכן הלאה. כל אחד מהילדים – מהראשון ועד סוף כל הדורות, לפי סדר הבריאה, נולד עם פוטנציאל להמשיך את הדור הבא. כן, כמו הפרי שצומח עם הגרעין הקטן, שהפוטנציאל שלו הוא להירקב באדמה ובזמן המתאים להצמיח אילן שלם שיצמיח פירות נוספים וחדשים! וכן, שגם הם בעתם ובזמנם יצמיחו אילנות ופירות.

ככה זה עם עצי פרי שהם לא רק למאכל וליופי, אלא עץ פרי שעושה פרי!

"כי האדם עץ השדה…" (דברים כ, יט) – אנחנו דומים, יש לנו דברים משותפים…

וכדי שפירות האילן יממשו את הפוטנציאל הטמון בהם, העץ צריך לעבוד קשה. להכות שורשים חזקים באדה, כדי לא להיעקר עם הרוח החזקה. להזרים מספיק מים מהאדם לכל חלקיו, כדי שיצמחו פירות טובים, גדולים ויפים, ובעיקר, ראויים למאכל. הוא גם צריך לצמוח יש ובאיזון, כדי שהפירות לא ינשרו מהעץ ויתגלגלו על הארץ בטרם הבשילו. להצמיח עלים כדי לעטוף ולשמור על הפירות הנפלאים, לשלוח את ענפיו לגובה או לרוחב… כן, יש לו עבודה לעשות, לאילן.

ואז מגיע הרגע שהוא צריך להראות שהוא השיג את המטרה. אה, אבל איך נדע? אולי מספיק שהוא רק יצמח ויגדל? ייתן פה ושם פירות? ואולי זה לא כל כך משנה מה יהיה איתו בעוד כמה שנים, בסיבוב הבא?!

"אילן אילן, במה אברכך? שיהיו נטיעותיך כמותך" כך אומרים חכמים (תענית ה, ב). שהנטיעות שיטעו את גרעיני הפירות של האילן – יהיו כמותו! יצמיחו שוב פירות טובים וענפים יפים ומועילים. כלומר, שהברכה היא שההמשך היה דומה למקור. וזו אכן ברכה נפלאה, בעיקר אם מייחסים אותה אל האדם.

כי מה בסך הכל כל אחד מאיתנו? שנקים בית איתן ויציב, שנצליח לחנך ולגדל את ילדינו על הצד הטוב ביותר, דור המשך שידמה לנו. ולא, לא מדובר בלהידמות לנו חיצונית, אלא עם הרגלים, ערכים והליכות כמו של ההורים. שהם יהיו ההצלחה של החינוך שניתן להם, של כל ההשקעה שלנו בהם.

אולי גם זה יעניין אתכם:

ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות?

מה מסמלים פירות החג?

איזה עץ אתה?

ואכן, עדיין לא פגשתי את ההורים שאמרו שאינם משקיעים בחינוך ילדיהם, באיכות חייהם ובכל מה שהם מעניקים להם. אבל כן פגשתי ושמעתי, וגם אני ביניהם, את ההורים שמשקיעים אנרגיות, כוח פיזי, נפשי ורגשי, וגם כספי, וים של זמן בשביל ילדיהם.

כל מה שיכול להועיל – אנחנו שם. כל מה שיכול לקדם – קנינו. כל מה שיכול לעזור ולבנות – הושטנו יד. כל מה שיכול לפתח את החיים העתידיים והעכשוויים שלהם – היינו הראשונים להשיג להם. ההצלחה שלהם חשובה לנו, ולא רק בשביל המחמאות!

חשוב לנו לתת לתא המשפחתי שלנו – ילדים ובני הזוג, כמה שיותר על מנת ליצר קרקע פורייה, פורחת ומניבה. ואחרי שזורעים וחורשים, רואים ברוך השם את התוצאות, כל שנה, כל חודש וכל רגע בחיים.

"זה אלי ואנוהו, אלוקי אבי וארוממנו" (פרשת בשלח טו, ב).

את הכל אנחנו עושים שיהיה לשם שמים, לגדל ולפרסם את שמו של בורא עולם, ובעיקר, לחזק את הקשר שלנו איתנו.

"זה אלי" – זה האלוקים שלי, אני חלק ממנו.

ו"אלוקי אבי" – הוא לא שלי האלוקים, הוא של אבי.

כשאנחנו ניגשים למשימה הכל כך יקרה הזו של חינוך ילדינו, חשוב לנו להסביר להם מי זה אלוקים, במה אנחנו מאמינים ואיך אנחנו קשורים אליו. "תורה ציווה לנו משה" – מעבירים מדור לדור, מבית סבא לבית של הנכד, של הנין וכן הלאה. כך חושפים אותם למורשת ישראל, לדרך סבא ישראל. כך הילדים חשים חמימות משפחתית, מן חגיגיות שכזו. הם אומנם קטנים ועדיין לא מרגישים כמה זה באמת שלהם, אבל הם מכבדים כי זה "אלוקי אבי". אך עדיין, זה בגדר הרוממות. משהו מרומם ונשגב אך גם מרוחק. הדבר הקדוש הקדוש הזה לא מרגיש לילדים חלק מהם. מתי כן? כשהם גדלים ורואים דרכים נוספות, אורח חיים שונה מזה שהם גדלו בו, אבל הם בוחרים (עם טונות של תפילות שלנו עליהם והרבה עזרה משמים שמלווה אותנו) את "זה קלי". כן, אני רואה, יודע ומבין. ואני בוחר ב"זה קלי" – הדרך בה חינכנו ועמלנו בה רבות בשבילו תהפוך לשלו מבחירה אישית שלו, מרצונו, משמחה! שירגיש שאלוקים שייך לו, לא רק לאבא שלו. אז מתקיים "ואנוהו" – אני והוא אחד! הדבר השלם – הקב"ה איתי בדרך בה סלל בשבילי בעולם הזה.

יהי רצון שבזכות היום העצום הזה, היום הנשגב והמיוחד שגדולתו נעלמת מאיתנו ואין אנו יודעים עד כמה היום הזה חשוב לנו – ברוחניות ובגשמיות, ששירת החיים של כל אחד מאיתנו תהיה מלאה בתודה ובהודאה לבורא עולם, ונזכה לשיר שירה חדשה בגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.

ט"ו בשבט שמח!

* * *

טליה לוי (B.A בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת. ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com