אתם ישראלים, נכון?

זה מצחיק איזה חוש הומור מדהים יש לאלוקים כשאנחנו הופכים להורים. איפשהו שם לאורך כל הדרך אנחנו עושים דברים שממש שנאנו כשההורים שלנו עשו כשהיינו ילדים, כמו לשמוע שירי אהבה ישנים. אלא שבחיים כמו בחיים, יום אחד אנחנו מוצאים את עצמנו סובלים מאכזבות ומבוכת הרגע של "אני לא מאמין/ה שעשיתי מה שאמא/אבא שלי עשו"…

למזלנו, רבנו מצליחים להסתדר עם המצב הזה מבלי לחתום על סדרת טיפולים בבית מרגוע לנפש הקרוב לבית. ולחסרי המזל שבנינו, בקרוב מאוד נגלה שאנחנו סובלים מעוד כמה רגעים כאלה מבלי יכולת לעצור את עצמנו…

ואם אנחנו ממש חסרי מזל, כמוני למשל ועוד על בסיס קבוע, יש לנו רגעים של 'OMG, הפכתי לאמא שלי!"… תשמעו, זה קצת מפחיד כשחושבים על זה.

ברור שאני לא יכולה לספור את הדברים הטובים שלמדתי מאמא שלי, כמו היכולת שלי לארח מסיבת ארוחת ערב סטייל מרתה סטיוארט. ומצד שני, לא השתמשתי במילים 'מסיבה' ו'ארוחת ערב' באותו משפט כבר שנים. אני גם חייבת לה ובגדול את הקול הצעקני שלי שיגרום לשרה ברייטמן לקנא, שלפעמים הוא מתחיל לצאת ממני מהאף ואז אני נשמעת כמו פראן דרשר, הנני המפורסמת. אבל את הקרדיט המלא לקול האפי הזה אני זוקפת רק לעצמי כי לאמא שלי לא היה קול אפי כשהיא צעקה, רק צעקות מעצבנות.

מאמרים נוספים בנושא:

רק בישראל

ישראל שלי

הגדרה מבלבלת

מי אני?

אני, כי זה הכי מקורי

יש בי כל כך הרבה מהיכולות של אמא שלי עד שקשה לי להאמין שאבא שלי גר איתנו באותו בית. בדרך כלל הוא היה באיזו פינה בבית מכונס בתוך עצמו וממלמל. אני חושבת שזה היה סוג של תרפיה. זאת טכניקה שנקראת "דיסוננס קוגניטיבי" או משהו כזה, ובצעם, אני לא כל כך בטוחה מה זה אומר.

כילדה אמריקאית שגדלה בבית של הורים ישראלים הייתי צריכה להתמודד עם לא מעט אתגרים. רק מה, לא ידעתי שלגדול בבית כזה היה הכנה שבורא עולם עשה לי, לזמן בו אחזור הביתה – לישראל, חמושה במנטליות הישראלית, עברית לא מי יודע מה ויכולות מיקוח אדירות.

באותו זמן, בכל אופן, לא הערכתי כראוי את תמרוני יחידת הגולני שהקב"ה עשה לי. זה היה קשה להיות ילדה בכיתה שלהורים שלה יש מבטא מצחיק, למרות שכל התלמידים בכיתה היו יהודים. תמיד תהיתי למה אנחנו לא יכולים להיות יותר אמריקאים, במיוחד כשאמא שלי עשתה דברים שגרמו לי לרצות לברוח לצד השני של העולם, כמו להגניב לאולם הקולנוע חטיפים ושתייה. אני, וזאת מילה של רחלי, מבטיחה לכם שאם הייתי הולכת לסרט היום זה בדיוק מה שהייתי עושה. אנ'לא משלמת 30 שקלים על פחית, גוט איט?!

בקיצור, אני חושבת שישנן מספר יכולות מיוחדות שהמגורים בישראל מעניקים לאדם. ומה שמעניין הוא, שהישראליות הזו לעולם לא עוזבת את האדם אפילו אם הם יעברו לארץ אחרת. ישראלים חיים כישראלים בכל מקום בעולם כי זה בדם שלהם!

בחזרה לימים בהם הייתי רובצת מול הטלוויזיה. תשמעו, אני ממש אהבתי את הקומדי-שואו למיניהן. היה שחקן אחד שתמיד העלה את הדברים הכי לא פולטיקלי קורקט בצורה מאוד מצחיקה, מעין רשימה של סימפטומים לאדם חסר ההשכלה. ראיתי את התוכניות שלו מלא פעמים, ותסלחו לי, אבל פשוט לא מצליחה להיזכר בדוגמה אחת שהוא הזכיר… אני רק זוכרת שלא הפסקתי לצחוק.

אולי גם זה יעניין אתכם:

ככה אהבה אותנו אמא

זה לא משהו אישי

הילד הזה הוא אני!

למי אני דומה?

בכל אופן, החלטתי להשתמש בטכניקה שלו כדי ליצור רשימת סימפטומים מתומצתת משלי לזהות מיהו ישראלי. הנה זה בא.

אם אתם צועקים על אדם בטלפון בגלל שהוא לא נמצא לידכם, אז אתם בטח ישראלים.

אם אתם אוספים ניירות עטיפה ממתנות שקיבלתם כדי לעטוף בהן מתנות בעתיד, אז אתם בטח ישראלים.

אם אתם חושבים שאתם יכולים לרוץ יותר טוב מראש הממשלה, אז אתם ישראלים.

אם אתם עונים על משהו בשלילה עם הקול הזה שבא ביחד עם הלשון ('תצצצה', או משהו כזה) ומזיזים את הראש במהירות מצד לצד, אז אתם בטח ישראלים.

אם אתם עושים את תנועת היד המפורסמת של "חכה חכה" כשמישהו מעצבן אתכם, אז אתם בטח ישראלים.

אם אתם שמים חומוס על כל דבר, אז אתם בטח ישראלים.

אני מודה, עשיתי הכל חוץ מהעניין של החומוס. זה הסימן היכר של בעלי. אבל מה שהבנתי הוא, שגדלתי עם הרשימה הזו ועם עוד כמה דברים שחסכתי מכם, בגלל שישראל אף פעם לא עזבה את ההורים שלי.

עוד דבר שהבנתי: בנקודה מסוימת, רבים וטובים מאיתנו מתחילים להתנהג בדיוק כמו ההורים שלנו. ואם לא, אז יהיו לנו את הנטיות האלה שנתמודד איתן כל הזמן. זו הסיבה שאנחנו צריכים סופר-דופר זהירות עם איך שאנחנו מתנהגים ליד הילדים שלנו. ותאמינו לי, אני מפקששת כל יום. אני מאבדת את הצלילות שלי אחרי 30 דקות שאני אומרת לקיר להיכנס לאמבטיה. בשעה אחת אני עסוקה בכל כך הרבה ריבים של הילדים, ורק השם יודע איך אני לא נעלמת בפוף מהשטח. והרשימה עוד ארוכה..

למרות שהילדים שלי עדיין קטנים, אני כבר רואה בהם תכונות ודפוסי התנהגות של בעלי ושלי. וזה ממש מפחיד. איך זה קורה שהילדים מחקים את ההורים שלהם בגיל כל כך צעיר? האם יש איזשהו קוד גנטי של תכונות שהמדענים מצאו ועדיין לא גילו לנו? האם זו אוסמוזה? קרינה מהטלפון הנייד? חיסונים?

האם יש דרך לעצור את המעגל המרושע הזה, זה שאני אוהבת לקרוא לו מתנה שמסייעת לנו לתת? ובכן, לרב שלום ארוש התשובה – כן! ומוחלט.

הנה שתי נקודות אסטרטגיות שהוא מציע: האחת, קראו את הספר המדהים שהוא כתב חינוך באהבה, מדריך מעשי להורים. השנייה, שמעו את הדיסקים המדהימים שלו בנושא חינוך ילדים – הכל נשאר במשפחה, חינוך ילדים באהבה ועוד. ולי נשאר לאחל לכם, ולעצמי, בהצלחה עצומה!