זה בוחן פתע

לא הרבה דברים גורמים לי לכעוס חוץ מאחד שממש עושה לי את זה – אנשים שלא מתחשבים.

כן, אני מדברת על חוסר התחשבות. ואני יודעת, כי ברור שגם אני לא מאלה שמתחשבים בתחומים מסוימים, אבל אני עדיין מרגישה חסרת אונים כשאני נתקלת בדפוס ההתנהגותי הזה. והמבט התמוה של בעלי יעיד כאלף עדים על אלף סימני השאלה שיהבהבו מעל ראשו כשאחשוף בפניו את הסוד הכואב על חוסר ההתחשבות של האנשים שמרגיז אותי כל כך…

בכל אופן, היום אלוקים החליט להזכיר לי את קיומה של היכולת המעצבנת הזו בדמות מבחן, שכמובן, רוב האנשים השפויים לא היו מחשיבים כמבחן חיים בכלל. דהרתי עם העגלה אל בניין המשרדים אליו פניי היו מועדות. יצאתי מהמעלית לכיוון המשרד אליו רציתי להיכנס ונעמדתי מול דלת רחבה מאוד. התקדמתי לעבר הידית כשאני גוררת את העגלה במסדרון הצר, כשלפתע אישה אחת דחפה את הדלת מהצד השני.

מאמרים נוספים בנושא:

רגע לפני המבחן

מבחן השתייה

מבחן רפסודה

ניסיתי לדחוף את העגלה לידה מתוך הנחה שהיא תחזיק את הדלת כדי שאוכל להתקדם, כך שאוכל להמשיך להחזיק את הידית שהצליחה לחמוק לי מהיד בגללה. אבל לא, היא פתחה את הדלת ופשוט חמקה החוצה. לפתוח עוד קצת את הדלת בשביל הזולת? רחמנא לצלן, זה לא משהו שאדם "מתחשב" עושה. הדלת הגדולה הזו פשוט נסגרה כמו חלון הזדמנויות שנסגר בפני אדם בדקה ה-99.

כעסתי. אפילו מלמלתי כמה דברים על מה שהיא עשתה. זה לא בסדר. ואם תדעו כמה זמן העניין הזה ישב לי על מערכת העצבים… שעות!!!

מאוחר יותר נסעתי לבית הספר של הילד כדי לאסוף אותו. אור של אחת המכונית היה כל כך גבוה ומסנוור עד שגרם לי לסטות מהכביש. הנהג הזה נהג כאילו יש לו בעלות פרטית על הכביש… ובנקודה זו הבנתי שוב – שהנה, עוד מקרה של חוסר התחשבות! ריבונו של עולם, מה לא בסדר איתי?!

טוב, אני כן יודעת מה לא בסדר איתי, לפחות במידה מסוימת. אבל במציאות, זה לא חוסר המזל וההתחשבות של האנשים שמטריד אותי. זה העלבון שהאגו שלי ספג! הבנתי שכאשר מישהו לא מתחשב בי, בצרכים שלי, בנקודת ההשקפה שלי, זה פשוט מפיל אותי מהסוס השחור שלי. האגו שלי ממש לא אוהב את הנפילה הזו, במיוחד כשהוא נוחת בזווית כואבת ולא נעימה…

אבל הבוקר הוא אמר לי את זה, "אישה! את צריכה לעבוד על מידת הענווה שלך! ו-מ-ה-ר!!!"… אמר? צעק! המסר של אלוקים הבוקר הבהיר לי הכי ברור שאפשר: רחלי, זה לא מוצא חן בעינייך כשאנשים לא מתחשבים בך!

חכו, זה לא נגמר כאן. כן, אני בהחלט צריכה לעבוד על מידת הענווה שלי. חשבתי על זה כל הצהריים, אפילו בין הצעקות על הילדים שלא הפסיקו לריב. אבל הנקודה העיקרית היא השאלה: למה אנחנו ממשיכים להיכשל באותם מבחנים שוב ושוב? במבט לאחור, אנחנו יכולים להכות את עצמנו כל פעם מחדש על כל כישלון שאנו חווים. אנחנו יכולים להסתכל על המבחן בו נכשלנו ולומר, 'מה היה הביג דיל? למה התעצבנתי? זה לא היה שווה את זה!'

הבנתי שמבחני החיים הם רק המבחנים שהחיים מציבים לנו בדרך. כמו בבית הספר, הם דרך טובה עבורנו לבדוק איפה אנחנו אוחזים ברוחניות. וברוחניות, לצערנו, אנחנו יכולים להמשיך כך שנים מבלי לעלות כיתה. אם זה היה קורה בבית הספר, מן הסתם, גורלנו היה רע ומר.

ולעניין האגו, הרב שלום ארוש מסביר שהוא המניעה והמסך העיקרי המפריד בינינו לבין בורא עולם. רבי נחמן מברסלב אומר (ליקוטי מוהר"ן ח"א, נ"ב), שעיקר העבודה של האדם בעולם הזה היא לאיין את עצמו מכל שמץ של אגו כדי שיוכל לחזור לשורשו. לכן, כשהקב"ה תופס אותנו ישנים בשמירה, ולכן גם נכשלים במבחנים שהוא נותן לנו, הוא למעשה רק מראה לנו שאנחנו צריכים לעבוד חזק יותר כדי להתקרב אליו.

אולי גם זה יעניין אתכם:

בוחן פתע

מכירים את מרפי?

לאהוב גם את הרחוקים

והנה שאלת-שורת-המחץ שהבנתי מהכישלון האחרון שחוויתי: איך אני יכולה להצליח במבחן שלי כשאני לא מוכנה אליו בכלל? האם ניגשתם פעם למבחן מבלי להתכונן אליו? מבלי ללמוד את החומר? האם הצלחתם במבחן?!? ממש לא, חבר'ה! מבחינתי, בימים בהם פקדתי את ספסל הלימודים התכוננתי למבחנים רק בדקה התשעים. לפי השקפתי כתלמידה בתיכון, ככל שתדחה יותר את הדברים כך תצליח יותר (למה? איך? אל תשאלו אותי).

למזלנו, או שלא, בחיים זה לא עובד ככה. אנחנו לא יכולים להתחמק מדברים שדוחים ודוחים. דחיינות היא לא חלק מהמשחק. והשורה התחתונה היא – שאם לא נתכונן למבחנים שלנו ניכשל בהם שוב ושוב. וגם אם הקב"ה מאפשר לנו להצליח פה ושם, לא נצליח להתקדם מבחינה רוחנית. לכן הדרך היחידה לעבור את בוחני הפתע באמונה שהקב"ה עושה לנו היא – להתפלל שנצליח לעבור אותם!

ולעניין שלי – איך אצליח להיות אדם עניו על ידי שאכשל כל פעם באותו מבחן? פשוט מאוד, אני צריכה לבקש מהקב"ה שייתן לי ענווה! תפילה חוזרת ונשנית זו היא ההכנה שאני צריכה כדי להיות מוכנה למבחן הבא, כדי שלא אתפס שוב ישנה בשמירה.

רבי נחמן מברסלב אומר, שאדם יכול להשיג ענווה רק עם התבודדות (התפילה האישית) – ועל ידי שישפוט את עצמו ויפתח את ליבו ויפרש שיחתו לפני בוראו, רק אז יזכה לנקות עצמו מכל התאוות והמידות הרעות, ויתעלה מצרכי הגוף, ויתחבר לשורשו!

הרב שלום ארוש נותן מרשם מדהים, בדוק ומנוסה, תרשמו לעצמכם בענק ותלו על המקרר: 30 דקות ביום X 1 ביום X 1 מידה בכל זמן. עם המרשם הזה אפשר לרפא את המידות והתאוות הכי שליליות. ובתפילה ותקווה אני מאחלת לכולנו שנזכה להשתמש בעצות הנפלאות הללו ברצינות ולהצליח במבחני החיים, אמן.