אי השקט

יום רודף יום, ושוב, אנחנו שוכחים את עצמנו לדעת – מה אנחנו אוהבים? על מה אנו חושבים? הכאב בחזה לא מרפה, הוא הולך איתנו יד ביד. המועקות, והדמעות, והלחץ יומיומי שעוטף ומקשה – הפרנסה, הילדים, הניסיונות באמונה והעניינים שלא תמיד מסתדרים, כל אלה נערמים כערימות של בגדים ומכסים אותנו ואת הרצונות הכנים שלנו.

אומרים שכוח הבחירה הוא עצום, הוא מבדיל אותנו מכל שאר הבריות, אפילו מהמלאכים, השרפים וחיות הקודש. כל הטבע פועל בצורה אוטומטית. השמש לא יכולה להחליט ביום בהיר אחד שהיא לא רוצה לזרוח. גם לגשם יש עניין לרדת בעתו. אבל אנחנו, יצורים מלאי תבונה, אנחנו נולדנו לבחור. כשאנחנו שמחים, מתרגשים ופועלים – אנחנו בוחרים. זאת הבחירה שלנו. כשאנחנו עייפים, מותשים ורצוצים, גם זו הבחירה שלנו. אנחנו בוחרים מה לחשוב, מה ללבוש, מה לומר, ומצד שני – יכולים לבחור לצעוק או לחייך, להיעלם או להיראות, לשתוק או לומר. יש לנו את הכוח לבחור איך להתייחס לכל המחשבות הטורדניות והבלתי פוסקות שמנקרות לנו אי שם בראש, אלה שעושות לנו רעש נוראי בפנים, למרות שבחוץ זה יכול להיראות שקט ורגוע.

מאמרים נוספים בנושא:

במקום הכי נמוך

להטריד את אלוקים

שים את הקלפים על השולחן

אז אנחנו יוצאים לחפש אותו. את השקט שאנחנו כל כך כמהים למצוא, את זה שיביא בכנפיו רגעים של חיבור פנימי, עמוק ומתוק.

איפה הם, הרגעים האלה? אנחנו שואלים. כל כך רוצים לגעת בהם, להרגיש אותם, להבין שהם איתנו, ממש כאן לידנו.

המחשבות והשאלות הובילו אותי לגלות את האי האבוד הזה, את האי שקוראים לו  'אי השקט' (משחק מילים משעשע…) מגיעים לאי השקט כשיש בתוכנו אי שקט והמון בלגאן, ודווקא שם, על האי הזה, עושים סדר ו… זוכים לשקט.

באי הזה פגשתי אותו. רק הוא ואני היינו שם. לבד, הרחק מהמולת החיים, מהמחשבות של כל מה שצריך לעשות ומה עוד נשאר על הפרק וצריך לקרות.

החיבור היה מדהים. בהתחלה החיבור קרה עם עצמי, להיכל הקודש הטמון בליבי פנימה, עם הקול שקורא לי לצאת ולאהוב את עצמי בזכות מי שאני, בזכות מי שיצר אותי, קול כזה שקרא לי "אודל! לכי לך, לארצך…"

וזה סחף אותי. צללתי פנימה לים האינסוף שנמצא בתוכי. חפרתי עמוק בתוכני, חיפשתי את עצמי, ובעזרתו המקסימה והנעימה, גם מצאתי. במלוא התפארת.

הנה הם, הרגעים שכל כך רציתי לגעת בהם. רגעים שמימיים שביקשתי ממנו שיפתח לי את הלב, וגם את הפה, שייתן לי מילים שהן כמו מפתחות שצריכות לפתוח בתוכי את כל המגירות הסודיות, הנעולות והלוחצות.

ברגעים המקסימים האלה דמעות האושר והעצב זרמו כמו בערבוביה. סיפרתי לו כל מה שעבר עלי עד עכשיו, ומה שעובר עלי בהווה. שיתפתי אותו בפחדים וברגשות שלי. והוא, איזה מקסים, אבא מתוק ורחום כזה, ענה לי, בתוך הלב פנימה, בישועות הקטנות שהוא שלח לי ביום שאחרי.

אולי גם זה יעניין אתכם:

אלוקים לא יוצא להפסקת קפה

קפה עם מלאכים

פגישה עם הנשמה שלי

"כך עוצרים את המולת החיים" הוא אמר לי. "אם את מעוניינת לסגור לזמן מסוים את כל המחשבות הטורדניות ופשוט להדליק בתוכך את הניצוץ, את עצמך, לסדר את הדברים, לבחון מה מיותר ומה הכרחי – את צריכה להגיע לאי השקט כל יום. השיחה הפרטית שלנו היא המפה והדרך להגיע אל האוצר הטמון בתוכך. בתוך הלב שלך".

חשבתי על מה שהוא אומר. והאמת, הוא צודק. הרגשתי כל כך רגועה. ישבתי על הכיסא שמצאתי באי השקט בניחותא, דיברתי איתו כאילו היה חבר שלי משכבר הימים, חבר טוב כזה שאפשר לספר לו הכל בלי לחשוש, ובחלק מסוים הרגשתי שזו הייתה שיחה מתוקה כמו של ילדה לאבא. אתם קולטים כמה היבטים מדהימים יש למפגש איתו?! אותי זה הפעים.

בכל אופן, ככל שזמן השיחה התקדם דברים התחילו להיראות אחרת. קודם כל, יכולתי לנשום בצורה יותר רגועה. נפרדתי מהייאוש והתסכול – הצמד הכי מעצבן שאי פעם פגשתי, וזה הרגיש נעים יותר. שילבתי ידיים, נתליתי עליו וחיפשתי נחמה בין זרועותיו.

ומצאתי.

צריך להתייגע כדי למצוא את האמת בתוך כל השקר של העולם הזה. הרי כך גם כתוב בספרים הקדושים – באחרית הימים השקר יתגבר כל כך עד שאנשים יסתובבו בעולם ולא ידעו כבר מהי האמת, מרוב שהשקר ישכר את חושינו ויבלבל אותנו. באי השקט קיבלתי כלים להימנע מזה, לראות כל הזמן את האמת, את "שיוויתי לנגדי".

בנקודות שונות בחיינו אנחנו יכולים למצוא את נקודות האור, מקסימות ומנצנצות מתוך העלטה, מחממות ומרגיעות את הנשמה העייפה. עצם הידיעה שהוא שם, בעצם בכל מקום, שהוא האמת לאמיתה, בין אוסף השקרים שאספנו ואימצנו לתוכנו תרגיע ותמלא אותנו בהרגשת רוגע וענווה, בתחושה של אמת אחת גדולה.

"לכי לך, מארצך וממולדתך ומבית אביך" הוא אומר, לי, "לעולם חדש ונפלא, עולם של חיבור ושל קרבה. עולם של אמת וקדושה, עולם שכל כולו שזור ברגעי אמונה שיפעימו אותך כל פעם מחדש, עולם בו תרגישי. והכי חשוב, תאהבי. כי זה עולם של אהבה".

אז הלכתי.

עצרתי הכל, לקחתי פסק זמן מכל ההמולה, התנתקתי רק כדי להתחבר, והגעתי לאי השקט.

והוא חיכה לי שם. קיבל אותי בחום ואהבה, ליטף והרגיע. "עכשיו את יכולה לדבר על כל מה שבליבך. אתן לך את השמחה, הכלים והעצות, את הכוח שאת צריכה".

והכל הסתדר.

כי אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אבא שבשמים!

* * *

אודל תהלים, סופרת ומאמנת אישית על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב. אתן מוזמנות ליצור קשר במייל nofarn91@gmail.com