מכתב פרידה

שלום לך עובר יקר שלי!

רציתי כל כך לפגוש אותך, אבל לא בדרך הזאת. רציתי להרגיש את חום גופך, לחוות רגעי אימהות מאושרת ושמחה ביחד איתך.

מהרגע שבו הבנתי שאתה גדל ומתפתח בתוכי, הייתי מאושרת ומלאת הודיה לריבון העולמים. תקופה שאנחנו מתפללים שנזכה בך, שנה שאנחנו עושים השתדלויות מרובות פיזיות ורוחניות. תקופה שהבקשה לזרע של קיימא מקבלת משמעות ומלווה את תפילותינו בכל עת.

ואז… ברגע קטן התבשרנו על קיומך!

את השמחה הגדולה שמילאה את ליבנו אי אפשר לתאר. זכיה בלוטו היא משהו קטן, קמצוץ כזה, לעומת התחושה, שהנה, שוב העולם שלנו מתמלא. שוב נענתה תפילתנו. משהו חדש נכנס לחיינו. משהו שישפיע  מאוד על המשפחה שלנו. משהו שהוא חלק מאיתנו!

מאמרים נוספים בנושא:

רק לכבד

אבא, תשמור עליהם

דברים שלא חווים כל יום

כל יום הייתי מחשבת מחדש את השבועות והחודשים. הייתי מחפשת תמונות של עוברים בגילך וקוראת כיצד התפתחת וגדלת. וחיכיתי בציפייה ליום שהיה עוד רחוק, ליום שניפגש!

ההיריון איתך היה שמימי, וזה מה שנתן לי כוח להתגבר על התחושות הפיזיות  הקשות. אחרי כל בחילה והקאת בוקר היה לי רע. נו, ידעתי שזה קשה ויש מחיר. אבל אתה… אתה שווה כל הון!

כך ירדו להם מאכלים שלמים מהתפריט היומי שלי, אבל לא הרגשתי שאני עושה איזה ויתור. כי מירעב כשהוא שבע מאושר? מהידיעה שהתפילה שלו נענתה? והנה, עוד מעט המשפחה שלנו תתרחב, בעז"ה.

הרגשתי אותך בתוכי גדל, תופס מקום בבטן שלי. ליטפתי אותך והרגשתי איך נצמדת מבפנים לכף ידי שבחוץ. איזו הרגשה טובה יותר יש מלדעת שזכיתי בנשמה נוספת, שזכיתי לארח ולגדל בתוכי חיים חדשים? שמכל האימהות בתבל אלוקים בחר בי, ברחם שלי, לשכן עובר יקר ומקסים? בן לעם הנבחר?

שמרנו עליך מאוד. את עצם קיומך שמרנו בסוד, שהרי דבר הסמוי מן העין שורה בו הברכה… כן, גם בברכות שזכינו בהם בזכות נוכחותך. אומרים, שעם כל ילד באה הכפית שלו. ובאמת, ראינו את זה בצורה לאורך כל ההיריון שלך. פתאום עניינים החלו להסתדר בזה אחר זה. פשוט מדהים. והכל היה כל כך מתוק ומושלם… עד לאותה בדיקה.

שבוע 22, סקירת מערכות מורחבת. חיכיתי לבדיקה הזאת מאז שידעתי שאתה בתוכי, חיכיתי לצפות בך על המסך, לראות אותך על איבריך. את ריקוד התנועות העובריות השמורות רק לגוזלים כמוך. רציתי לדעת מי גדל אצלי בפנים – גברון קטן או יפיפייה מתוקה? חיכינו לך בהתרגשות מרובה, וגם כשכבר חשבנו על שמות לכאן ולשם, נתנו לך בינתיים את השם "פיצי".

כל לילה לפני השינה הייתי מתקשרת איתך במחשבה. מלטפת אותך ומנסה להרגיש אותך נצמד אלי. הייתי שותה משהו מתוק כדי להרגיש את תזוזותיך העדינות. וכל דבר כזה מילא אותי באושר עילאי. מן תחושה שעולם ומלואו נמצא בתוכי.

עד לאותו יום ראשון השחור בחיי… אותו יום בו ניבטת אלי מהמסך, שוכב חסר תזוזה. ראיתי את ראשך השחרחר שמוט על כתף קטנה ומרופדת בעלת זרוע ויד קמוצה.

ברגע הראשון נשמתי את המראה הזה עמוק עמוק לתוך ריאותיי. חייכתי בהנאה אל הצורה היפה שאלוקים ברא אותך. חשבתי לעצמי, לא עוד הרבה זמן, רק עוד שלושה חודשים ואזכה ללטף את גופך החם. לחבוק בין זרועותיי את האוצר היקר הזה שעכשיו שוכן בתוך תוכי…'

החלום המתוק הזה התנפץ בקול רעש גדול כשהרופא הסתכל עלי עם במבט רציני. "מה?" שאלתי, והוא הביט בי בחמלה ואמר "אין דופק!"

"מה?!? אתה רציני? אתה בטוח? איך זה יכול להיות???"… איך מכל העוברים אלוקים רצה דווקא אותך קרוב אליו? איך הוא בחר בך ובנו למשימה כל כך קדושה, אבל גם כל כך קשה? איך בשנייה עולם ומלאו נדם?…

איך?

"אחרי שריפה מתעשרים", אמר הרב. אבל הלב שלי לא שרוף, הלב שלי עדיין בוער!

חיכיתי לך כל כך, עובר יקר ואהוב שלי!

חלק מתוכי נתלש. חלק מליבי נקרע. אתה דם מדמי בשר מבשרי. איך תלך ממני? ולאן? מי יטפל בך? מי יגדל אותך? מי יזכה בך? אתה הרי שלי! אלוקים נתן לי אותך! ואלוקים גם לקח…

אבל גם בדין, אלוקים עוטף ברחמים!

לא מיד הוציאו אותך מגופי. היו לנו יומיים לסחוב אותך בתוך רחמי, וכל הזמן הזה ליטפתי אותך. ניסיתי להיפרד ממך. אבל איך אפשר? איך אפשר להיפרד ממישהו שכה מצפים לו ועדיין לא זכינו לחזות בפניו? איך אפשר להיפרד ממישהו שגדל וצמח בתוכך כמעט שישה חודשים?! איך אפשר להיפרד מתינוק (כן, כבר היית שלם ומושלם!) שעוד לא נולד?!

איך אפשר להיפרד מבלי להיות יחד?

אבל לא אנחנו מנהלים את העולם, ואנו לא מבינים דבר. כי אי אפשר להבין דבר כזה? אין שום היגיון!

אולי גם זה יעניין אתכם:

חיה'לה

התינוקות של אלוקים

אני רק השליחה

הם ערבים עלינו

בשעות הארוכות שעשו לי צירים כואבים בכיתי מכאב, נאחזתי בבטני כל עוד אתה שם. קשה עלי הפרידה ממך. לאן תלך מכאן? ואיך? ומי ישמור עליך ילד קטן שלי? ומתי ניפגש שוב? לעולם לא אדע את מקום מנוחתך, עובר קדוש שלי!

רק אלוקים זן ומפרנס.

רק אלוקים מחייה וממית.

ואנחנו, מה אנחנו?? רגע אחד למעלה ורגע אחד כלום! רגע אחד שמחים ורגע אחר מדממים. אבל אנחנו מאמינים שזה היה התיקון שלך, ילד שלנו. ואם זה נעשה בתוכי – מבשרינו, דמינו ונשמותינו, אז אתה שלנו, גם אם עכשיו המלאכים הם אלה ששומרים עליך.

ואתה בטח מביט בנו מתחת לכיסא הכבוד ורואה איזה חלל הותרת. כמה שמחנו איתך, וכמה בלתי אפשרי להיפרד ממך.

הצירים חזקים וקשים מנשוא. אני חווה איתך היריון… ציפייה… ובסוף, לידה.

הפרידה ממך לא קורית בבת אחת, אלא שלב אחרי שלב. וגם זה עדיין לא מספיק לי. הכל מוקדם מדי. ללדת בסוף חודש חמישי זה לא טבעי. ללדת עובר בלי דופק זה גם לא טבעי. ללדת ולהישאר בידיים ריקות?!? לא, זה ממש לא טבעי…

וברגע הגדול, בכאב הגדול, כשגם התקרה הגבוהה חונקת למרות שהחלון פתוח לרווחה, אין לי אוויר לנשימה. זהו, נולדת. יצאת החוצה. נפרד ממני, אבל רק בינתיים. ואני צועקת בקול, "הנה התינוק שלי, הנה התינוק…" ומיד נשברת.

הכאב, הבכי, האובדן.

עכשיו זאת עובדה. אתה בחוץ. אני כבר לא בהריון. וגם אין לי תינוק.

צוות שלם הגיע לראות אותך, את הפלא הגדול. נולדת שלם, יפה, נקי ומכובד. אבל בקול דממה. ואני? אני אפילו לא זכיתי לראות אותך. מיד נעטפת בבד ירוק ונלקחת ממני.

עבר יום וחזרתי הביתה. פעם ראשונה שאני בבית אחרי לידה מהר כל כך. הגוף שלי כאוב, הנפש בוכייה, ובחדר שלי שוכנת דממה מעיקה.

מטפלת באחים שלך, ומתעייפת. בכל זאת, אני אחרי לידה. פורשת לחדר, ודממת מוות. מרוכזת בעצמי. אתה לא שם לגנוב מזמני. מחבקת את הכרית בין זרועותיי, כי אתה לא שם, פיצי שלי! את מי אחבק? אבל הנוכחות שלך שם, גם אם אתה לא בגוף עם דמות ושם. אתה שלי! אתה במחשבתי! בליבי! ולעולם!

נוח על משכבך בשלום, עובר יקר שלי. לעולם אתגעגע אליך, אתפלל על נשמתך ואחכה ליום הגדול, ליום שבו אלוקים יעיר את כל המתים משנתם רבת השנים. ואז, מבטיחה לך שאחבק אותך ראשון מבין כל היקרים לי. ואולי ביום הזה שניפגש נשמתי הפצועה תחלים.

אסיים בדמעות חמות ודם רותח, בלב שאף פעם לא יהיה שלם בלעדיך – אמא שאוהבת אותך!

* * *

טליה לוי (B.A בחינוך) מורה, מדריכת כלות מוסמכת ומקצועית. לומדת, כותבת ועוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. ניסיון רב בתחום הכתיבה. נשוטה ואמא לארבע ילדים, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com. בקרו בדף הפייסבוק שלי: טליה לוי-ברסלב ישראל