רשימת ה”לא עשות” שלי

שמעתם פעם על המושג "רשימת לא לעשות"?

אני שמעתי את המושג הזה לפני כמה שנים, בהרצאה שעסקה בארגון הזמן וטיפים לסידור הלו"ז לאנשים שההצלחה חשובה להם. הרעיון, בגדול, הוא – למה לבזבז את הזמן על דברים שאנשים אחרים יכולים לעשות בשבילך (או דברים שבאמת לא צריך לעשות אם ההצלחה היא היעד העיקרי שלנו) כשאפשר להשקיע זמן יקר מאוד שיכול לקדם את העסק שלכם קדימה?

כמי שאוהבת לעשות רשימות, ובמיוחד חובבת את רשימות ה"לעשות" למיניהן, זה נשמע משהו שמאוד מתאים לי וליכולות שלי. בחנתי את הדוגמאות שניתנו באותה הרצאה: בדקו את האימייל רק פעם אחת ביום, השתמשו בתמיכה וירטואלית ללו"ז של הנסיעות והסידורים, הגבילו את הצלילים שהנייד שלכם משמיע בכל פעם שאתם מקבלים הודעה, היפטרו מכל המשימות שלא משמשות את המטרה העיקרית שלכם ועוד טיפים מתוקים כאלה. ואין מה לומר, זה נשמע נפלא. עשיתי את רשימת ה"לא תעשה" שלי ותייקתי אותה אי שם בחלק של סיעור המוחין שלי… בתקווה שלא אצטרך לשקול אפילו להשתמש בה.

מאמרים נוספים בנושא:

תעשו לעצמכם רשימה

צריך לעשות משהו

לעשות, או לחכות שאלוקים יעשה?

לעשות את הדבר הנכון

במשך השנים "התיקייה" הזו הייתה מבצבצת מדי פעם על פני השטח. האמת, די נהניתי מהגיחות המתוקות שלה ואפילו השתמשתי במה שהיא הציעה לי עם הלקוחות שלי. אבל לא בחיים שלי.

עד היום.

הבוקר היה לי (מה שאני נוהגת לכנות לפני שהכרתי את המושג אמונה) פלאש מסנוור, דווקא בגלל הדברים המובנים מאליהם. רגע שבו הייתי צריכה, מאוד צריכה את רשימת ה"לא לעשות" שלי הכי בתוך החיים שלי.

אתם מבינים, לא מזמן פיטרתי את אחד הלקוחות שלי מכל מיני סיבות, כזה שסחט לי את הזמן בכל דרך אפשרית. קרוב ל-30-40 שבועיות השקעתי בפרויקט שלו, וזה עוד בלי להזכיר את ההשפעות השליליות מבחינה רגשית שהיו לזה על חיי.

ארבעים יום לפני השינוי הזה אני "עסוקה" בדיוק כמו שהייתי בימים של הלקוח ההוא. שאר הלקוחות לא קיבלו את הזמן וההשקעה הראויים ושרציתי לתת להם, הפרויקט החדש לא זז קדימה אפילו במילימטר, וגרוע מזה, החלק הרוחני שלי – ההתבודדות, הלימוד, זמן האיכות עם המשפחה שלי, בירור המשימה שלי בחיים… כל אלה כאילו נבלעו להם אי שם בתוך הזמן שנגזל ממני.

למה? כי הזמן שלי היה עמוס בכל מיני 'ממלאי זמן' חסרי משמעות. דברים שאני לא צריכה לעשות ולהשיג בעיקר בכל הנוגע לשליחות שלי כאן בעולם הזה. ויודעים מה, אני עדיין לא יודעת מהי השליחות שלי עלי אדמות. אז במקום לעבוד על זה  (כלומר, לעסוק בתפילה) מילאתי את הזמן בכל מיני דברים לא חשובים.

הבוקר, הפלאש המסנוור הזה, או שמא היה זה אלוקים שנתן לי הארה במתנה, גרם לי להבין שאני לא צריכה לדעת מהי המשימה שלי רק כדי להתקדם הלאה. ואיך אני יודעת את זה? כי העפתי מהחיים שלי כמה דברים (כלומר, עשיתי את רשימת ה"לא תעשה" שלי) – כאלה שאני יודעת בוודאות שאני לא צריכה ושאינם שייכים לתכלית שלי. דברים שהדהדו לי בראש בצורה חזקה.

כמו מה?

פייסבוק – אני מאוד בטוחה שהמשימה שלי עלי אדמות לא סובבת סביב הרצון המוזר הזה של לדעת פרטים מאוד לא הכרחיים על אנשים שאני מכירה.

משחקי כיף בטלפון – אני ממש בספק גדול אם המשימה שלי עלי חלד קשורה, אפילו בצורה עקיפה ורחוקה, לעדכון החדש של עורך התמונות שלי באינסטגרם.

בלוגים – למרות שחסמתי כל מיני אתרים – חדשות ואתרי שטויות, מצאתי את עצמי קוראת לא מעט בבלוגים שכל תכליתם, כך הסתבר לי, היה לא פחות ממה שעושים בפייסבוק – מלא מלא פרטים לא הכרחיים.

לדאוג – בקטגוריה הזו הכנסתי מלא דברים, כולל הזמן בו אשב ואחשוב על כל מיני תסריטים ועל איך מצבים מסוימים יסתיימו. אני לא רואה פה שום דבר שיוביל אותי לתכלית שלי.

אולי גם זה יעניין אתכם:

שהעבודה תעבוד בשבילכם

זה בוחן פתע!

הגנב מכף היד

תספרו את הברכות

שורדי הפייסבוק

עבר, הווה ופייסבוק

המכורים

אגודלים מכורים

עבודה עמוסה – כן, יש לי הרבה עבודה לעשות… אבל יש גם הרבה עבודה, עומס עבודה, שהוא לא יותר מאשר כיף מאשר עבודה אמיתית שבאמת צריך לעשות – ולכן זה נגמר… ופתאום אני מוצאת את עצמי "מאחורי" העבודה האמיתית וצריכה להקדיש שעות שאמורות להיות מושקעות לחלקים אחרים של חיי שמצריכים עבודה. האמת, אני בספק גדול מאוד אם אני עומדת להיות מוארת בכיוון התכלית שלי, כשאני בודקת איזה צוות חברתי הוא אתגר מתאים.

והנה הקטע הטריקי והקטן של כל העסק הזה. אני לא מרגישה שאני עושה משהו מהדברים האלה בצורה מוגזמת. זה יהיה (וזה היה) קל להצדיק את זה… במיוחד כשאני משווה את כמות הזמן שבזבזתי על הפעילויות הללו לאנשים אחרים סביבי. בכל אופן, כשהמספרים רצו מול העיניים שלי זה גרם לי להתפכח מעט. אם בכל יום אני מקדישה בממוצע 20 דקות לפייסבוק, חישוב קל מעלה שמדובר ב-122 שעות בשנה! שהן חמישה ימים בשנה, של החיים שלי!!! שפשוט מתבזבזים על כלום…

אני מסתכלת על המספרים האלה ותוהה, אולי אני כבר יודעת מהי המשימה שלי בחיים אם אקח את 20 הדקות הללו לתפילה, במקום להשקיע אותן בפייסבוק. מה היה קורה אם הייתי משתמשת בחמשת הימים האלה, למשל, בתפילה על בעלי? על הילד שלי? על עם ישראל?

אם אני באמת רוצה להקדיש עוד זמן על דברים רוחניים, אם אני רוצה להיות שם בשביל המשפחה שלי, אם אני רוצה ללמוד עוד לעומק, אם אני רוצה לגלות ולהשיג את התכלית שלי עלי אדמות – אז אני צריכה לעשות יותר שימוש ברשימות ה"לא לעשות" האלה, ולא לתייק את אותן איפשהו במגירות התת המודע שלי ולנסות לברוח מהן.

ההרגלים שמבזבזים את הזמן צריכים להתחלף בהרגלים שממלאים את הזמן. ספר צריך להיות בידיים שלנו יותר מהאייפון. המדיה החברתית צריכה להיכבות ואת מקומה תתפוס חברות אמיתית, חיה ונושמת בין בני אדם. דאגות ותסריטים דמיוניים צריכים לפנות את מקומם לטובת תפילה אישית אותה צריך להעצים.

אז הנה היא, רשימת ה"לא לעשות" שלי. תפילתי היא שאוכל להמשיך להעריך ולהעלות כל הישג ופעילות שלי – להחזיק בהם לאור האמת, ולהחליט אם הם שייכים לרשימת ה"לא לעשות" שלי.

אני ממליצה לכם לנסות לעשות רשימה כזו, מדובר באחד האתגרים המעניינים והמועילים שיש.