גברת עז
לפעמים, את השיעורים הכי מאלפים בחיים מקבלים דווקא בדרכים הכי מוזרות ומצחיקות. זה מה שקרה לי באותו יום עם גברת עז.
זה היה באחד הימים החמים שחווינו לא מזמן, סמוך לישוב בו אני גרה. השמש הכתה על ראשי במלוא עוצמתה, הזיעה נגרה על פניי ולא הפסקתי להתנשף כל הדרך הביתה מהשיעור שהרגע שמעתי. במוח שלי רצו מחשבות בעניינים העומדים ברומו של עולם, 'האם לשתות מיץ ענבים או לאכול את ג'לי תותי הבר הקר? ומה הלל היה עושה במצב כזה? הרי זה היה העניין שלו, סנדוויץ' המצה, לא? זהו! אוסיף משהו קראנצ'י לג'ל הקר שמחכה לי במקרר…' ללא ספק, בעלי לעתיד ייהנה מהרבה ארוחות ערב מפתיעות בסוף היום…
חציתי את הכביש ורכב חלף במהירות. זזתי הצידה ואז נתקלתי בחתיכת אומנות עתיקה וישנה שהייתה על אם הדרך – אופניים חלודות הפוכות.
ואז, ראיתי אותה.
זה היה כמו באחד מאותם רגעים קסומים של רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, כשהמורה שלו פתאום הופיע באמצע היער. היא עמדה שם, קשורה למוט עם חבל, העז הלבנה שנראתה כאילו בלעה ספינת אוויר ענקית. למה? כי עטיניה היו מלאים בחלב ונראה שהיא כמה שניות לפני הפיצוץ שישלח אותה למסע בין הכוכבים. בכל אופן, גברת עז הסתבכה עם החבל שקשר אותה למוט שהסתבך עם חתיכת האומנות העתיקה, קרי האופניים שהיו זרוקות שם על אם הדרך. שלושה סיבובים לימין או לשמאל הובילו לקשירת ארבעת רגליה פלוס שני סיבובים מסביבה. אל תשאלו אותי איך היא הגיעה למצב הזה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
מיד נחלצתי לעזרתה כשאמרתי לה בקול הסופרוומאן שלי, "אל תדאגי, גברת עז, באתי להציל אותך!" זה עבד, זה הצליח. גברת עז נחלצה ממלכודת החבל המוזרה (הודות לי כמובן). עם השחרור באה הכרת הטוב (אם כי המוזרה) של גברת עז, היא החלה לקנח את האף שלה בחולצה ולנגוח קלות עם קרניה בגב ובבטן שלי. ואם לא די בזה היא גם דרכה עלי. באותו רגע הבנתי את כל מה שהייתי צריכה לדעת על המושג "הצעקה השקטה", אחרת אין לי שום הסבר למה לא צרחתי מרוב כאב.
אחרי שנרגעתי קצת, גברת עז שוב הסתבכה! אין לי מושג איך, אבל היא שוב נקשרה. אני חייבת להודות שבשלב הזה המחשבות על גברת עז לא היו חיוביות. אבל בכל זאת, החלטתי להיות הבוגרת מבין שתינו ולנסות לשחרר אותה, כן שוב. אלא שתוך כדי ניסיון ההיחלצות השני מצאתי את עצמי עם רגליים קשורות בחבל של גברת עז, היא החלה לקפוץ ואז נשמעה החבטה – הראש והגב שלי נחבטו בקרקע… איזו דרך למות, חשבתי לעצמי. אין משהו קצת יותר קלאסי בתסריט הזה?…
בודקת שהכל בסדר אצלי, וגברת עז מחליטה לגשת אלי ולטעום מהחולצה שלי. ידעתי שאם היא תצליח לעלות עלי אהיה לכודה במלכודת 'שביל החלב' שלה.
המחשבות על אותה גברת לבנה היו מספיק חזקות כדי להעמיד אותי על הרגליים, במיוחד אלה בהן ראיתי את עצמי נמחצת תחת עטיניה. הבנתי שצריך כאן מישהו מומחה, אולי אחד החוואים מהסביבה. רצתי בשדה הפתוח, למצוא מומחה כזה, והרגשתי כמו לורה מבית קטן בערבה.
"גברת עז" קראתי לעברה תוך כדי ריצה, "אני הולכת להביא מישהו שיעזור לך. אני מציעה שפשוט תעמדי ואל תזוזי!"
את יעקב, בעל משק של עיזים וכבשים, פגשתי זמן קצר אחרי הריצה בשדה. הסברתי לו את המצב כשהלכנו למקום בו גברת עז נמצאת. הוא הסתכל עלי וחשב…. הייתי בטוחה שעכשיו הוא עומד לשלוף את הפתרון בהא הידיעה.
"את יודעת שיש לך עשבים יבשים ועפר על הגב והראש?" הוא אמר לי את מה שידעתי.
"תודה על האינפורמציה, יעקב… נחמד מצידך…"
גברת עז המשיכה להסתבך עוד יותר עם החבל ונקשרה בצורה מוזרה ומצחיקה. יעקב שפשף את הסנטר שלו וחשב, ואני חיכיתי לראות איך תוכנית ההצלה יוצאת אל הפועל…
"את יודעת" הוא אמר לי, "עיזים הם יצורים טיפשים, זאת השורה התחתונה".
"ו… מה אנחנו (כלומר, אתה, יעקב, בגלל שאתה הגבר ואני יותר מדי מתוחכמת…) צריכים לעשות?" שאלתי.
"פשוט, להניח לה. אני לא יודע מי הבעלים שלה. אבל תשמעי, אם היא באמת תרגיש לא בנוח היא תצעק כזו צעקה שהבעלים שלה מיד יגיעו… את מהעיר, נכון?" הוא שאל בגיחוך לפני שנבלע אי שם בשדה המוביל למשק שלו.
"את יודעת מה, גברת עז" פניתי אליה, "את באמת טיפשה!"
"כן כן, הלוואי שכל מה שתשתי יהפוך לחלב עיזים" היא אמרה לי…
אולי גם זה יעניין אתכם:
באותו יום חם ומעייף למדתי כמה דברים מגברת עז:
לעולם אל תנסו לעזור לאנשים שלא רוצים עזרה!
אם תתעקשו לעזור למישהו שלא רוצה לקבל את העזרה, תמצאו את עצמכם קשורים וחבולים מכל הבלגאן שלהם ועם איזו עז שמנסה לקנח את האף שלה בחולצה שלכם, פלוס זעזוע מוח והרבה עשבים יבשים בשיער.
אם אתם אלה שמתעקשים לעזור, תבינו שאתם אלה שצריכים באמת עזרה. כולנו יכולים להיות טיפשים במידה מסוימת, אף אחד לא חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.
אם מישהו עוזר לכם, אל תתעקשו. נסו לקבל את העזרה שלו עם ענווה ותודה והכרת הטוב. אל תחבלו בעזרה שהקב"ה שולח לכם.
ברגע שאתם מחוץ לבלגאן, נסו להישאר רחוק ממנו וכמה שיותר.
אם הסתבכתם שוב, תתחילו מחדש! תכריזו בקולי קולות על התחלה חדשה.
נסו תמיד להקשיב לבורא עולם… אנחנו טיפשים, בואו נודה בזה.
אם נלכדתם במצב מסובך ומבולגן יותר, תצעקו חזק והבעלים שלכם, בורא עולם, יבוא לחלץ אתם.
ואם אתם שואלים מה קרה עם גברת עז ואיך היא מרגישה? טוב, אז אני שמחה לומר לכם שביקרתי אותה אתמול, היא אכלה אבטיח שלכם ועדיין נראית כמו אחת שעומדת לצאת למסע בגלקסיה הגדולה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור