הגיע זמן סליחה

אז נכון שהעלבון והנטירה מזיקים לנו, אבל האם אפשר לסלוח ללא בקשה כנה של סליחה מן הפוגע? האם אפשר לסלוח ללא הבטחה שזה לא יקרה שוב?

הגיע זמן סליחות.

הימים, ימי הצפה ברשתות החברתיות ובעיתונות של מאמרים מלומדים המספרים לנו עד כמה מזיקים, בעיקר לנו, העלבון ונטירתו. עד כמה עלינו להשתדל לסלוח, ועד כמה אנו רעים בפגיעותנו.

ובאמת, ברגע שאירוע כלשהו מבזיק במוחנו, מיד אנו שוקעים ומתבוססים בו, מסרבים לשנות את תחושת הנטירה האיומה הזו כאילו הייתה יהלום נוצץ, אוצר יקר לשימוש בעת רצון.

אבל לא נוצץ ולא יהלום, אלא אבן כבדה ומאוד מאוד לוחצת.

שהרי, מי הנפגע העיקרי מאי הסליחה? הנוטר והכועס. כן, חייו אינם חיים והכעס תופח בליבו, עיניו מעורפלות מראיית הטוב שבחייו. העלבון מסיח את דעתו ובריאותו עלולה להיפגע.

ואיזה מזל, שיום כיפור כבר כאן. יום נשגב ונפלא שדורש מאיתנו למחוק טינות וכעסים שצברנו ביושר לדעתנו.

הנה בא היום בו אנו מתבקשים למחוק את הפגיעות שנפגענו ושמרנו בלב מזה זמן רב.

הנה בא היום בוא אנו מתבקשים לסלוח.

וזה קשה.

כן, כל שנה אנחנו חווים את זה. כל שנה אנחנו עובדים על עצמנו חזק כדי לסלוח למי שמבקש, ואפילו אם לא ביקש.

אבל דווקא כל זה בא ללמד אותנו כמה מופלאות הן דרכי ההלכה. כמה יפות הן הוראות חז"ל, וכמה מעודכנות ומלאות רגישות וחכמת נפש.

אנחנו מצווים לבקש סליחה.

כי לסלוח, אנחנו יכולים רק אם יבקשו מאיתנו סליחה. זו הסיבה שיום הכיפורים הוא, למעשה, מתנה אדירה.

תחושת הביחד מקלה ומחברת, וככל שמתקרב היום הקדוש הזה – קל לנו יותר לבקש סליחה. קל לנו יותר לסלוח ולעיתים גם למי שלא ביקש סליחה. וגם, ממידת החסידות לסלוח גם למי שלא התנצל. אבל זה קשה. כמעט בלתי אפשרי. משהו תמיד נשאר. אבל רק בקשת הסליחה מכל הלב תמחק את הפגיעה.

לכן נאמר: "אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו, עד שירצה את חברו". (מסכת יומא, פרק ח, ז). לכן נהגו בערב יום הכיפורים לבקש מחילה זה מזה, לפי שיום כיפור הוא יום סליחה ומחילה וצריך כל אחד להקדים ולבקש סליחה.

מאמרים נוספים בנושא:

תרגיל הסליחה

האנטומיה של הסליחה

קשה לבקש, קשה לקבל

הדרך לסליחה

אני רוצה לבקש סליחה

לבטוח ולסלוח

בקשה קטנה מאבא

היום אנחנו מתחברים

אז איך עושים את זה? איך מבקשים סליחה?

"…עד שירצה את חברו". לא די בבקשת סליחה בעלמא. יש לעשות זאת בצורה אמיתית וכנה. ההלכה מודעת לכאב הפגיעה ולקושי לסלוח, עד שיחוש הנפגע שהוא יכול לסלוח.

אין לומר: "היי חבר'ה", או "היי, משפחה", אם פגעתי במישהו מכם – אני מבקש סליחה. לא, זה לא רציני. אם יש שם מי שנפגע – הרי הפגיעה גברה עוד יותר. יש לעשות זאת בכובד ראש ובכוונה אמיתית.

אין לבקש סליחה ולתרץ את הפגיעה באשמת האחר – זה עלול להחמיר את המצב ולעורר יותר את הפגיעה, וגם האשמות מיותרות.

יש לבקש סליחה בהבנת הפגיעה ובחרטה אמיתית, שהרי בקשת הסליחה אינה פוטרת אותנו מהאחריות לחטא ומילה אינה מוחקת חטאים. לכן עלינו לחפור עמוק ולא להסתפק באמירה שטחית, רק כי אנו  רוצים לחוש נקיים וראויים לפני השם.

אם לא סלח הנפגע – יש לבקש עד שלוש פעמים כדי שיסלח לו. "לא רצה חברו למחול לו – מביא לו שורה של שלושה בני אדם מרעיו ומחבריו של הנפגע ופוגעין בו (מבקשים ממנו). לא נתרצה להן, מביא לו שניה ושלישית. לא רצה – מניחו והולך לו. וזה שלא מחל הוא החוטא (הלכות תשובה לרמב"ם, פרק ב, הלכה ט).

סליחה רצוי לבקש פנים אל פנים, מבט מול מבט. זה אמיתי וכנה. זה מעורר אמון בכוונה, ומכאן באה היכולת אמיתית לסלוח.

רק אם ממש אינו יכול להגיע, אפשר לעשות את זה בטלפון, עם התנצלות על אי היכולת להגיע. הרי ברור שזה מאוד חשוב.

ואם נפגעתם והפוגע בכלל לא מודע שפגע בכם, אפשר לספר שנפגעתם ולבקש ממנו שיתנצל, כך תוכלו לסלוח בלב שלם. כך מסופר על רב חשוב, שהלך אצל חברו וסיפר לו שנפגע ממנו וביקשו שיתנצל כדי שיוכל למחול בלב שלם.

לא תמיד אנו מבינים שפגענו, אבל אם יסבירו, אם  יספרו, נוכל להתנצל ולבקש סליחה. לא פעם אנו מתהלכים זמן רב עם תחושת פגיעה, וכך גם הצד השני. הזמן הזה הוא המתאים ביותר לבירור ולבקשת סליחה הדדית. וכמובן, להבנה שעלבון הוא לא תמיד ביחס נכון למעשה.

והמתבקש לסלוח – צריך לסלוח ולא להכביד על המבקש, אם אכן נעשה הדבר מעומק הלב. הסליחה, כידוע לכולנו, היא אלוקית וזוהי יכולת הבאה מכוח גדול. מלבד בהוצאת שם רע, מקרה שאין חייבים לסלוח, שנאמר "הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית" כי, "יש ששמע בשם רע, וְלא שָׁמַע בַּפִּיּוּס ואין צריך למחול לו". בהוצאת שם רע, יש קלקול שקשה או בלתי אפשרי לתקן. הרי לא כל מי ששמע את הדיבה ישמע ההתנצלות. אבל ממידת החסידות, יש להשתדל לסלוח גם על כך.

כאן נוכל לקבל על עצמנו להיזהר במילותינו – להיזהר שלא נקלקל ללא תקנה חס ושלום.

גם בנים ובנות צריכים לבקש סליחה מהוריהם, אישה מבעלה, בעל מאשתו. אבל פה, גם אם לא ביקשו סליחה – יש למחול, שלא יענשו בגללם חלילה.

מכאן, שיום הכיפורים הוא גם יום של שמחה גדולה. יום שבו אפשר לתקן מה שנתקלקל, וזה דבר עצום בפני עצמו. וכך נאמר: "לא היו ימים שמחים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים". יום שניתן לנו לסליחה לתיקון עצמנו, להתחלות חדשות ולהזדמנות נוספת.

ואם בהזדמנות עסקינן, אז כדאי שנקבל אותה וניתן אותה גם לסובבים אותנו.

לשנה טובה ולהתחלות חדשות עם לב נקי וסולח, אמן.

* * *

אתם מוזמנים לכתוב לציפורה בראבי – תעצומות הנפש – כי הכל זה הנפש  – בכתובת teilot1@walla.com או לבקר באתר גם ציפור מצאה בית – רפואת הרמב"ם.