בקשה קטנה מאבא

אני עומדת כאן לפניך, מלך מלכי המלכים, לבושה בבגדיי הלבנים ונועלת את נעלי הבד, בתקווה שהצחור שבחוץ יחלחל לבפנים.

אני יודעת מה עלי לעשות. בידי סידור התפילה עם המילים החכמות והמדויקות ביותר עבורי, שנכתבו ונאגדו לכוון את ליבי ומוחי לאותו המקום הנכון ובזמן הנכון.

אני מלאת פליאה מסידור התפילה שנכתב כאילו עבורי, זה שמאגד בתוכו את כל מה שדמיינתי ואת כל מה שלא הצלחתי לדמיין בסליחות, בבקשות, בהודיות ובהמלכות. הכל כתוב שם, שחור על גבי לבן, נועד להזכיר לי שוב ושוב את הסדר של הדברים, את הכוונה, את המהות, ולחבר אותי ללב שלי ולבורא עולם.

הקהל הקדוש בבית הכנסת שקט מהרגיל. כולם מודעים לגודל המעמד, כולם מתחרטים על משהו. כולם מבקשים לעורר רחמי שמים עליהם, כולם רוצים לצאת זכאים בדין.

אחדות הלבבות, הלובן הבוהק, הנוכחות המלאה, הבטנים המקרקרות והיובש בפה, כולם כאחד מורים על ההשתדלות שלנו ומתכוונים לכפר על כל השנה שבה נטינו לרוב לשכוח, לעגל פינות, לא לשבת על נקודות, לוותר, להקל, לזלזל.

תראה, אבא, את עמך ישראל, קדושים כמלאכים, מתכוונים להיטהר. אבל יותר מכל, משתדלים…

אבל עבר כל כך הרבה זמן מאז הגילוי שלך בעולם.

מאמרים נוספים בנושא:

אני יכולה לסלוח

דף חדש

היום אנחנו מתחברים

יום בלי שטן

ימים של אהבה

לא כל יום כיפורים

עת רצון

זה נכון שאנו מזכירים שוב ושוב, ומעבירים מאב לבן את הניסים שעשית לנו במצרים, את התורה הקדושה שהענקת לנו במעמד הר סיני ואת הארץ הטובה שנתת לנו בזכות האבות, אבל כל זה היה ממש מזמן. ומאז שנעלמה הנבואה מהעולם וגילויי השכינה התמעטו ליחידי סגולה בלבד, הותרת אותנו תלויים על תלמידי חכמים וצדיקים, שגם הם מוסתרים ונעלמים מעינינו.

נכון, יש פה עבודה לעשות בעולם הזה, אבל ההסתרה והבלבול חוגגים, ומנגד נותר לנו רק להיאחז  בכוח בבדל האמונה שעוד נותר בחסד.

אבא, אנחנו חייבים שתזרוק לנו איזו עצם, שביב של גילוי של אמת. שתחזיר לנו איזה משהו קטן שנוכל להיאחז בו עד בוא המשיח.

אני חוששת, אבי שבשמים, חוששת לעמך ישראל האבודים. חוששת שאם יעבור עוד קצת זמן יתגבר הבלבול וכבר לא נדע להבדיל בין טוב לרע, בין עיקר לטפל, בינך ובין עבודה זרה ח"ו.

נכון, התורה הקדושה שם תמיד, מסייעת לנו בכל ואנו נתמכים בה כנכים שאין ביכולתם ללכת, אבל גם התורה הקדושה זקוקה לרועה, גם היא עלולה להפוך לחיוורת ללא האור הגדול שלך שמאיר עליה. אנו משתדלים להישאר צמודים לתורתך, אך הזמנים משתנים ואיתם גם הצרכים ויש כל כך הרבה דעות, פוסקים, נוסחים, מנהגים… וגם שם אנחנו כבר מתבלבלים.

אבא, תראה את בניך בעשרת ימי תשובה, את ההשתדלות העצומה שלנו שהיא מעבר לכל היגיון וכוח, את הרצון הטוב ואת האמונה שעוד בוערת בגחלת, אפילו שזרמו כל כך הרבה מים בנהר.

אני מתחננת אליך בעת הזאת, מלך מלכי המלכים, שמע שוועתנו ותציל אותנו. אולי אנחנו לא יודעים לצעוק בקול רם, אבל הצעקה השקטה שלנו נוראה לא פחות וחלקנו כבר בחרו להחריש והפסיקו לדבר איתך, ועוד מעט אולי כבר לא יהיה על מי למלוך…

זוהי שעת השין, אבי שבשמים, רגע לפני הגאולה הגדולה, אנו זקוקים לך כדי לא לאבד את הדעת, כדי להישאר מחוברים, מכוונים, מדויקים. הכל מסביב כבר על סף פירוק ופירוד. אנא, רחם עלינו, האר את גילוי האמת בעולמך ברחמים כדי שנוכל לדעת במה לבחור.

בזכות כל הצדיקים האמיתיים שבדורנו וכל אלו שוכני העפר, בזכות אבותינו הקדושים ובזכות ההשתדלות של עמך ישראל והרצון הטוב בימים הנוראים הללו, אנא הב לנו במהרה ובדחיפות את משיח צדקנו ובנה בית מקדשנו עוד השנה, כדי שעוד יישארו מאיתנו ליהנות מפירות עמלך ומזיו שכינתך.

אוהבים אותך אבא, מחכים ומצפים בקוצר רוח לחוש אותך ואת הגואל. ואם אפשר, עוד היום ממש.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com