פיצה פטרול

"ג'רי, שב מאחורה בבקשה, שלא תיפגע אם אצטרך לירות מהחלון…"

נוסעים לחברון

אבא שלי, סבא שלי והנהג שלהם ביקרו לא מזמן במערת המכפלה שבחברון. יואב, חייל לשעבר מאחת היחידות המובחרות של צה"ל היה הנהג. אבא שלי וסבא הגיעו מארצות הברית לישראל לרגל ברית המילה של הבן המתוק שנולד לנו.

אלימות מתגברת

יום אחרי יום פיגועים בחברון, האלימות מתגברת עם כל יום שעובר, ניסיון רצח של חייל, עוד דקירה ועוד פיגוע דריסה ואבא שלי מחליט ש"זהו זה! אני הולך לתמוך בחיילים שלנו שם!" והסתכל ישר לעיניים של סבא כמו מחכה לתגובה שלו – האם הוא מתכוון להצטרף או לא. ההרגשה הייתה הדדית. סבא, איש באמצע שנות השמונים של חייו, היה נחוש בדעתו אפילו יותר מאבא להפגין נוכחות ולתמוך בחיילים היקרים שלנו באזור.

אבל למה?

הנסיעה

השלושה נסעו מירושלים למערת המכפלה, בשעה מאוחרת כדי להימנע מעימותים מיותרים עם האוכלוסייה הערבית. יואב המשיך לתאר תסריטי חירום, כמו מה עושים אם פתאום הם מותקפים.

נשמע מלחיץ, הא?

בשביל אבא וסבא ישראל היא לא עוד 'יעד תיירותי', זה הבית שלהם אפילו שהם גרים בארצות ברית. שניהם היו פה המון פעמים, ישראל היא חלק בלתי נפרד מהם. הם כאלה פייטרים השניים האלה שזה ממש מדהים אותי כל פעם מחדש. הם נלחמים באנטישמיות ובארגונים אנטי ישראלים-יהודים דרך הפייסבוק וחושפים את הציבור למציאות השקרית של כל הדיווחים בחו"ל על מה שקורה כאן. לא מה שרואים בחדשות שלנו.

מגיעים

כשהם מגיעים לחברון הם מיד יוצרים קשר עם דובר העיר – דוד וילדר. ודוד, כשהוא חמוש בגלוק וציצית תכלית, מצטרף אליהם ומלווה אותם למסע שאף אחד מהם לא ישכח.

התחנה הראשונה הייתה הפיצרייה. החנות נמצאת באזור חנויות המזכרות של העיר, שם אפשר להתענג מקניית בקבוק יין קברנה סובניון טוב של יקבי חברון לכבוד שבת או כל אירוע.

"תן לי עשרה מגשי ענק של פיצה!" אבא הזמין עם חיוך על הפנים. הפיצרייה הקטנה שהייתה חסרת פעילות ושקטה בימים רוויי אלימות אלה, באחת הפכה פעילה עם ריחות מעוררי תיאבון של הפיצות שנכנסו לתנורים. אחרי זמן קצר, 10 פיצות מלאות גבינה ותוספות טעימות היו מוכנות וארוזות. אבא, רופא מיילד נשים בסיכון, יצא למשימה ממש לא רגילה באותו יום, רק שזו לא כללה תינוק חדש שהגיח לאוויר העולם אלא משהו אחר לגמרי.

נהנים מהפיצה הטעימה של צוות 'פיצה פטרול'…

הם נכנסו למכונית עם הפיצות ונסעו לנקודות בהן נמצאים החיילים שלנו, מי בפטרולים ומי בעמדות.

עוד חייל, עוד משולש פיצה, עוד קופסה ועוד אחת, חיילי גבעתי, טירונים ומשטרת ישראל – כולם נהנו מהפיצה הטעימה, מי ממשולש אחד ומי משני משולשים.

וזה היה מדהים. הם לא האמינו למה שהעיניים שלהם ראו – גבר מבוגר ואיש בגיל המעבר מארצות הברית מחלקים פיצה חמה וטעימה בהערצה וכבוד לחיילים ולשוטרים.

למה הם עשו את זה?

האמת, הם יכלו לרשום צ'ק וזהו, לגמור עניין. לתת למישהו אחר לעשות את זה.

"אבל תסבירו לי בבקשה" רציתי לדעת, "למה עשיתם את זה. מאוד מסוכן שם בימים אלה?"

"ילד יקר" אבא הסביר לי, "לחיילים אין זמן לחשוב על שום דבר חוץ מעל מה שהם צריכים לעשות. סבא ואני רצינו שהם ידעו שאנשים מכל מקום בעולם אוהבים אותם. העולם כולו כל כך נגדנו, ואנחנו עם ישראל בכל מקום בעולם מאוחדים ושותפים למה שקורה פה. רוצים רק לחזק את ישראל! אנחנו רוצים שהם ידעו שהם לא לבד. וזה לא מספיק שהצבא יהיה רק חזק, אלא גם עם מוטיבציה ומורל גבוה. אתה מבין?"

להפיץ את האהבה פנים אל פנים

"זה ביטוי מקסים של אהבה לחיילים שלנו" הוסיף סבא, "ולמדינה שלנו. וזה גם מעשה טוב והכרת הטוב לאלה שנותנים, אתה לא יכול לתאר לעצמך את השמחה שהייתה להם על הפנים" הוא סיים בחיוך את דבריו.

"החיילים היו המומים בהתחלה" אמר לי אבא, "הכל כל כך מתוח שם, פתחתי את אריזות הפיצות שיאכלו, שירגישו בנוח. אבל הם כאלה ענווים ומתוקים, הרגישו שהם עושים את מה שמוטל עליהם ושלא מגיע להם יחס או משהו מיוחד על העבודה שלהם".

בין אם זה דיסק אמונה, ספר, משולש פיצה או אמירה פשוטה של "תודה" – האפקט עושה את שלו. זה הכוח שאנחנו יכולים לתת להם.

רוצים לשמח את החיילים שלנו ביחד איתנו? הקליקו כאן.