לעוף על השגרה

השגרה, החלק האפור הזה של החיים כמו שרבים וטובים נוטים להגדיר אותה, יכולה להפוך למשהו צבעוני, תוסס ומלא חיים. רוצים לעוף עליה? כל מה שאתם צריכים כדי להרגיש בעננים הם מבט חיובי על החיים, שמחה, אסטרטגיה, ולא לשכוח כמובן לומר תודה.

חיים כפולים

הזמן שאנו מקדישים לעבודה והפרנסה ממש לא בקשר עם החלק הרוחני שלנו – התפילות, הלימוד, הזמן לחסדים ועוד. לא פעם, מושגים אלה נראים לנו רחוקים מאיתנו, החיים תובעניים, דורשים ולוחצים, למי יש זמן לומר איזה מזמור תהלים? להתפלל? לדפוק על דלת השכנים הקשישים ולראות אם הם צריכים עזרה במשהו? אבל בלעדי המושגים האלה כחלק מעשי בחיינו קשה להפוך את השגרה למשהו תוסס וצבעוני, לשמחה האמיתית והסיפוק שאדם מקבל, ולא רק ממשכורת שמנה או רכב יוקרתי בחנייה.  

כוונה באמת נחשבת!

בפרשת בראשית אנחנו מקבלים התבוננות מעניינת. התורה אומרת, "ויתהלך חנוך את האלוקים" (ה, כה) וכפי שמסביר הרב זליג פליסקין בספרו Love Your Neighbor (בתרגום חופשי – אהוב את שכנך, חברך) המדרש אומר שחנוך היה סנדלר שכל כולו היה עסוק בלהעלות את המחשבות שלו למקום גבוה. אלו לא היו מחשבות מיסטיות. הוא פשוט דאג שכל תפר יהיה כראוי כדי לא לרמות את הלקוחות שלו. הוא ניסה להכין כל נעל הכי נוח שאפשר כדי להעניק ללקוחות מקסימום הנאה. במילים אחרות, המניע העיקרי שלו היה לעזור לאחרים ולא רק למכור נעליים כדי להתפרנס.

אל ה"חפץ חיים" הגיע פעם רוקח צעיר. הוא אמר לאותו רוקח שהוא ממש מקנא בו, בגלל שהוא כל הזמן עובד את השם במקצוע שלו, כרוחק, והוא עושה חסדים עצומים עם האנשים שמגיעים אליו. הרוקח התפלא, "האמת, אני באמת עושה את זה כדי להתפרנס". ה"חפץ חיים" אמר לו שזה בהחלט בסדר לעבוד כדי להרוויח כסף, אבל באותו זמן אדם צריך לחשוב בראשו איך הוא עובד את השם דרך העבודה שלו, בעיקר אם היא מול אנשים שאז האדם עסוק בעשיית חסדים. הרוקח יישם את העצה של הצדיק ושינה את דרך חשיבתו. בסופו של דבר, הפך לתלמיד חכם עצום.

אסטרטגיה מושלמת

משני סיפורים אלה אפשר להתחיל לבנות אסטרטגיה בעזרתה נצליח לשלב את מאמצי העבודה בחיי היומיום עם הצמיחה הרוחנית, ולהפוך אותם להרמוניה משולבת וקיימת. זה יעלה ויקדש את השעות בהן אנו נמצאים בעבודה או עוסקים בענייני החול, וימנף את הזמן הזה כדי להתקרב אל הבורא.

התמקדות – עלינו להתמקד בעובדה שאנחנו עובדים את השם על ידי העזרה לאחרים כתוצאה מהעבודה שלנו. לא משנה באיזו עבודה אתם עוסקים, אתם יכולים לזהות דרכים בהן תוכלו לספק רווח ותועלת לאחרים.

תזכורת – זכרו שאתם עובדים כדי לפרנס את המשפחה שלכם, לחנך את הילדים ולתמוך בחסידים של הבורא. לכן, בקשו מבורא עולם שיעזור לכם כדי שתוכלו להשיג את המטרות הללו מכיוון שהן גם המטרות שלו.

המשימה – זכרו שהמשימה שלכם היא לקדש את שם השם ולקרב אליו אנשים, כתוצאה מהתנהגות הולמת ומשופרת במקום עבודתכם. זו העבודה העיקרית של כל יהודי בעולם הזה! הנוכחות שאנשים זוכים לקבל בעולם הזה תלויה לא מעט בכם.

תפילה – זכרו להתפלל לפני כל משימה. ה"חזון איש" אומר שאנחנו בונים אמונה על ידי התפילה לפני כל דבר שאנו עושים – כקטן או גדול. ולא רק, רבי נחמן מברסלב אומר שאם אדם מצליח בלי להתפלל זה לא טוב, מכיוון שזה יוצר אצלו את הרושם שהוא בעצמו ובכוחו שלו עשה את החיל הזה. זו כמובן פעולה שמעיפה את האגו כמה שלבים למעלה ומובילה למידת הגאווה האיומה המפרידה את האדם מהבורא.

אומרים תודה – על כל הצלחה, קטנה או גדולה, על כל דבר, קטן או גדול – אומרים תודה רבה לבורא עולם! יהודים – מלשון להודות, לומר תודה ולהכיר טובה על כל החסדים והטובות שבורא עולם עושה איתנו בכל רגע ורגע. וכידוע, אמירת תודה היא דבר בסיסי  ועיקרי בעבודה שלנו. הכרת הטוב מקרבת אותנו לבורא עולם ומעניקה לנו שמחה אמיתית. רבי נחמן אומר, שככל שאדם מודה לבורא עולם כך הוא ייתן לו יותר סיבות להודות לו.

בונים אמונה – אנחנו צריכים להשתמש בניסיון שלנו כדי לבנות אמונה. בתפילת "אשרי"ף אותה אומרים שלוש פעמים ביום, אנחנו אומרים "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו…" במילים אחרות, אנחנו מבקשים מהבורא את הפרנסה והמחייה שלנו ולא מהמעסיקים שלנו. וכשאנו עושים את זה, אנו מעוררים את הרחמים העליונים שפותחים לנו את צינורות השפע.

הרב שלום ארוש אומר שישנן שתי מילים לנוסחה שמעניקה לאדם שלוות נפש: השם נותן. הרב מסביר, שהרבה אנשים לא מאמינים שהשם ייתן להם פרנסה בעתיד משום שאינם מאמינים שהוא היחיד שנותן פרנסה לאדם כבר היום.

מקום העבודה שלנו, או כל דבר שאנו עוסקים בו – תחביב, גמילות חסידים בהתנדבות ועוד, יעזרו לנו להגיע לדרגות רוחניות נפלאות, לקרבה אדירה עם בורא עולם ולקידוש שמו, לתפילה ולהבעת התודה והאמונה. שלבו את העיסוקים הגשמיים עם החיים הרוחניים ותראו איך צינורות השפע נפתחים, גלו איך השגרה שנראית משעממת ויומיומית הופכת לדבר צבעוני, מחייה ומשמח. עופו עליה.