לראות ולהאמין
כל הימים עם העיניים הדומעות והאדומות היו שיעור מאלף בחיים, ללמוד ולהעריך את חוש הראיה, את זוג העיניים שקיבלתי. פשוט, לראות ולהאמין.
אין דבר מעורר השראה כמו העיניים של האדם…
אז איך ידעתי שהגיע הזמן שאני צריך לראות רופא ובהקדם? כשאחד המטופלים שלי, שהמתין בחדר ההמתנה, התקרב אלי ואמר לי, "אתה בטח משתמש בסמים אם העיניים שלך כאלה אדומות…"
האמת, העיניים שלי כאבו כבר כמה ימים, אבל עכשיו הן היו כבר אדומות ונוזל סמיך נזל מהן. למזלי, רופא העיניים שנמצא בקומה השנייה בבית החולים בו אני עובד הסכים לקבל אותי באותו אחר צהריים.
אבל עד לביקור אצלו, היו לי עוד כמה שעות להעביר במשרד שלי. ניצלתי את הזמן לתפילה אישית ולחשוב על איך שהשבוע האחרון היה יכול להיות נפלא בלי כל התלונות והקיטורים ששחררתי לאוויר העולם. אבל הנה אני כאן, מנגב את הדמעות הסמיכות שזולגות מהעיניים, ולא מבכי, מקווה לא לשמוע את הבשורה המפחידה – 'ד"ר ג'ייקוב, אתה עומד להתעוור…'
הסופר הבריטי אלדוס האקסלי כתב פעם, ש"לרוב בני האדם יש יכולת לא מוגדרת לקבל דברים כמובן מאליו". וזה בהחלט מצלצל חזק בראש כשמתבוננים על הדברים האלה, למשל, מול חוש הראיה שלנו. נסו לאכול ארוחת בוקר, להתאים זוג גרביים, או לנהוג לעבודה עם עיניים עצומות… אולי בגלל זה חז"ל התקינו לנו את ברכת "ברוך אתה ה', פוקח עיוורים" שאנו אומרים בכל בוקר בברכות השחר. עם ברכה זו ניתנת לכל אחד מאיתנו ההזדמנות להודות על חוש הראיה שלנו על בסיס יומי. אחרת, היינו מקבלים את המתנה העצומה הזו – החוש המדהים הזה, העיניים שלנו, כמשהו מובן מאליו, ולעולם לא היינו יודעים להעריך את המערכת העצומה הזו עד שמשהו בה היה חורק…
מאמרים נוספים בנושא:
כאיש בריא עם עבודה ומשפחה, אני לא יכול לומר שאני מקדיש זמן רב למחשבה על גלגלי העיניים שלי, גם לא מצאתי משהו כזה לאורך 33 שנות חיי. מלא השראה ורצון לתהות קצת על קנקנה של המתנה היקרה הזו, משכתי ממדף הספרים את ספר הרפואה וגיליתי, מחדש, עד כמה מדהימה היא עינו של האדם, בנויה עד כדי שלמות! לעין יש טווח אור – היכולת להבחין בהבדלים הקטנים במצבים של ניגודי אור, שישה שרירים מיוחדים המקיפים את העדשה, והסיבים האגדיים שנקראים זונולות, המקיפים את העדשה ב-360 מעלות, שתפקידם להחזיק במקום את העדשה ולאפשר לה להתנפח ולהתפחם ועל ידי זה לבצע את פעולת כיוונון הראיה – רחוק וקרוב.
מדהים!!! וזה רק חלק קטן ממה שהמערכת הזו עושה!
הרב אביגדור מילר זצ"ל היה אומר, שבננות הן הוכחה ברורה לאיך שהקב"ה אוהב כל אחד מאיתנו. לא רק שהן בריאות אלא גם טעימות ומתאימות בקלות לידיים שלנו, משנות צבע כשהן בשלות למאכל וצומחות במעין אריזה מיוחדת הניתנת להעברה בקלות ממקום למקום. ואם אדם יכול להתקרב לאלוקים רק מהמחשבה על פרי, אז פי כמה וכמה כשזה מגיע לעינו של האדם – שהיא הרבה יותר משמעותית מבננה. אם תשאלו אותי, הוא יכול להיות חסיד אמיתי!
עד לפגישה עם רופא העיניים, שהייתה כמה שעות של תובנות ועיון במתנה האדירה הזו במשרד שלי, כבר הייתי מחויך ולא יכולתי לעצור את עצמי מלומר לפקיד שישב בכניסה למחלקה ש"היום הוא היום הכי טוב בחיי!". הביקור אל ד"ר ד. היה מוצלח, אני שמח לומר לכם שכמה טיפות בכל עין עשו את ההבדל. איך התרופה פועלת או מה גרם לגירוי והאודם בעיניים, אלה דברים שלא ממש עניינו אותי באותם רגעים.
אז אולי כל הדבר הזה היה רק לטובת הלימוד וההערכה של חוש הראיה שלי, לראות את כל הימים עם העיניים הדומעות והאדומות כשיעור מאלף בחיים.
"ברוך אתה ה' פוקח עיוורים"…
אם אדם מתבונן על זה מקרוב, הוא יכול למצוא את אלוקים בכל דבר, ולא רק בבננות שבצלחת הפירות שעל השיש במטבח. אלוקות נמצאת גם ובעיקר באנשים שמקיפים אותנו. זו סיבה מספיק טובה לגרום לנו להודות על הקשר האוהב שקיבלנו בחיים עם בורא עולם, אבא שבשמים, על ההורים שגידלו אותנו, על בן/בת הזוג שתומכים לאורך כל הדרך, על הילדים שמכניסים לחיינו אינסוף שמחה והזדמנויות תמידיות של נתינה, על החברים שתמיד שם כשצריך אוזן קשבת וכתף להישען עליה. כן, על כולם כולל הדוור שמביא לנו את הדואר (גם אם אלה החשבונות וכל המכתבים שאנחנו ממש לא אוהבים למצוא בתיבת הדואר שלנו). תמיד להודות על כל מה שהתברכנו בו.
וכל מה שאנחנו צריכים לעשות, הוא רק לפקוח את העיניים והלב ופשוט לראות.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור