לא נפרדות

איך אני מתכוננת לשבת?

טוב, זה קורה מיד אחרי… ההבדלה של השבת שלפניה.

כן, קראתם נכון.

אחרי שבעלי מבדיל ושותה מן היין, אנו מברכים זה את זו ב"שבוע טוב ומבורך" ומיד לאחר מכן אני ניגשת להכין שוב את הפמוטים ונרות השבת לכבוד השבת הבאה. מבקשת שהשבת הבאה תהיה נפלאה וטובה.

כדרכה של שבת.

אז אתם מבינים, השבת ואני לא נפרדות, רק לוקחות פסק זמן להתכונן למפגש הבא, לעוד שבת.

ובמהלך השבוע?

זה עוד חלק מהעניין. כל יום אני מכינה משהו. פעם זו רשימת הקניות לשבת הקרובה, פעם אלה המחשבות עליה, תוכניות, ופעם אפילו מתכון חדש.

לנו הנשים, כל שבת היא בריאת עולם בפני עצמה.

כל שבת היא המקום אלינו מובילים ימינו, מעשינו ותפילותינו.

וכמה כוח זה נותן! המתנה המיוחדת הזו שקיבלנו אחת לשבוע. כן, החיוב לנוח. ההכרח להתנתק מעמל הימים, מהקשיים, מחשבונות עוברים ושבים.

מאמרים נוספים בנושא:

פשוט, לעצור ולנוח!

השילוב המנצח
יום מלא שמחה וברכה
מתכוננים לשבת

ברוכים הבאים למציאות
שמירת שבת ברוסיה הסובייטית
הגשר אל החופש והאושר

האגודל שלי והשבת

הבית הכייפי של שבת

ובעיקר, ההכרח לקרוא לשבת עונג.

אז מה הפלא שכאשר השבת כבר כמעט עוזבת אני חשה דכדוך מסוים בנשמתי? בלבול ואפילו גם קצת צער. נכן, אסור להצטער, אבל איך אפשר שלא? כשהנשמה היתירה עוד מעט עוזבת?

זה הרגע בו אני יוצאת אל המרפסת, ולא משנה לי אם חם או קר, ניצבת מול החלון ומביטה החוצה אל השמה היפה ששוקעת לאיטה, כהרגלה. אל הערב המתקרב בעדינות, אל השבת העומדת להתרחק.

ברחוב אני רואה אנשים שהולכים עדיין בהליכה של שבת, הליכה של נחת. בטרם תסתיים השבת, בטרם נחזור כולנו אל ימי החול ויתחיל שוב המרוץ של ששת הימים.

ואז, אני מספרת לה, לשבת, על היום הנפלא, על חוויית הביחד שחווינו, על השמחה שהיא מעניקה, על הכוחות שעולים בי בכל יום שישי להכין, לאפות, לבשל ולנקות, והכל בקלות ובשמחה גדולה.

זה מה שאני מספרת לה שם במרפסת. שומרת אותה לעצמי, אוצרת אותה בלב ונוצרת.

וכך כמעט בכל מוצאי שבת אני נפרדת ממנה לאט לאט. לא בבת אחת, שלא יכאב בלב. שאוכל לקבל את השבוע החדש הבא לטובה בשמחה ובאהבה, בכוחות מחודשים לקראת השבת הבאה.

* * *

אתם מוזמנים לכתוב לציפורה בראבי – תעצומות הנפש – כי הכל זה הנפש  – בכתובת teilot1@walla.com או לבקר באתר גם ציפור מצאה בית – רפואת הרמב"ם.