תפרשי כנפיים, ילדה!

"למה נגרע?" הם צעקו לי בתוך האוזן. מי? בני ישראל, אלה ששאלו את משה רבינו למה הם לא יכולים לקיים את חג הפסח. 'מה, לא מגיעה לנו הזדמנות נוספת לקיים את החג המיוחד הזה?' ואכן, הם קיבלו הזדמנות שנייה ומאז ועד היום הוא נקרא פסח שני שחל ביום י"ד באייר.

ולמה הם צעקו, אתם בוודאי שואלים? ובכן, השנה חשבתי, כלומר היצר הרע ניסה לשכנע אותי לא לצאת למסע השנתי שלי לאומן, אל רבי נחמן מברסלב. הוא העלה כל מיני טענות כאלה ואחרות ללמה לא. והאמת? הכל נשמע מאוד הגיוני: 'את עייפה מאוד נפשית מהשנה שחלפה, בעיקר בגלל אובדנו של אביך ז"ל, אל תשכחי את ההכנות לחתונה של הילד שנמצאת בפתח. תוסיפי את המתחים השגרתיים, הדברים החשובים שיש על הפרק ושאת חייבת לטפל בהם. וחוץ מזה, מה עם העבודה? איך תספיקי?…' הוא שלף את כל שפני ה"למה לא" מכובע הקסמים שלו בלי להניד עפעף ובטון הכי משכנע שיכול להיות.

"למה נגרע?" שמעתי אותם שוב צועקים, זאת אומרת הפעם את עצמי. ממתי כל הסיבות שהוא הזכיר לי בקולו הערמומי מנעו ממני אי פעם לטוס לרבי נחמן? לוותר על המסע הרוחני השנתי שאני כל כך מחכה לו? ממתי?!?!

בשעה רבע לשלוש לפנות בוקר בעלה של חברתי היקרה רינת העמיס את המזוודה שלי ברכב שלהם, ונסענו לשדה התעופה – אל המטוס שייקח אותנו לאוקראינה, לרבי נחמן מברסלב היקר.

קבלת הפנים של רבי נחמן הייתה מאירה ומחממת את הלב. אחרי אמירת התיקון הכללי ונתינת הצדקה – כפי שהורה לבאים אליו לעשות – המעיין נפתח. הלב נשפך בפני הרבי, החבר הטוב שיש בכוחו להכיל מטען של שנה שלמה ולא להתרגש ממנו בכלל. אדרבא! עוד לתת עצות, להדריך ולכוון ולהראות לי מה אני צריכה לעשות כדי שהטוב הזה שאני (ומן הסתם כולנו) רוצה שיקרה, ומהר.

לקחתי ספר תהילים והתיישבתי על אחד הספסלים. לפניי ישבו שתי נשים שכנראה עשו הפוגה קלה מהתפילות ודיברו על משהו. אחרי כמה דקות השיחה הפכה קצת קולנית ולכן יכולתי לשמוע אותה. ולא, אני לא אדם שנוהג להאזין לשיחות לא לי אבל השתיים הללו, זאת אומרת אחת מהן דיברה על משהו שאי אפשר היה לתת לו לחמוק מהאוזן.

"את שומעת?" היא פנתה לחברתה. האמת, לא נראה לי שהיא לא שומעת, בטח לא מהמרחק הקצר שהיה ביניהן ועם קולה הגבוה. "צריך פשוט להרפות. להניח. להפסיק לאחוז את חתיכת העץ הזו, ולהרשות לעצמך ליפול…"

מאמרים נוספים בנושא:

מחפשת אותו ברחובות

הוא אמר שאין ייאוש
מלאכים מאומן

תקבל מה שאתה צריך
זה חלק מהמסע
אבא, זאת אני?

תלחמי, ילדה!

הרחמים גלויים לכל

הופה, אמונה סטייל!

עכשיו, זה רק רצון

להרשות לעצמי ליפול??? משהו פה לא ממש הסתדר לי.

"אם לא הבנת" המשיכה כשהיא מסתכלת ישר לתוך עיני חברתה וכאילו עונה לשאלתי, "אז בואי אספר לך משל קצר ונפלא. איש אחד אחז בענף קטן שהיה מחובר לצוק גבוה. 'הצילו! אני מפחד! תעזרו לי!' הוא צעק. פתאום, הוא שמע קול מעליו. הוא הרים את ראשו וראה אדם עומד שם למעלה. 'אל תפחד!' צעק לו הזר, 'אני אעזור לך!…' האיש האומלל שראה איך כל חייו עוברים לנגד עיניו ואת התהום המאיימת לבלוע אותו אם רק ישחרר את היד, שמח כאילו זכה בשלל הכי גדול עלי אדמות (וכי יש שלל יותר גדול מהדבר הזה שנקרא חיים?…). 'רק תעשה מה שאומר לך' ביקש. 'אין בעיה, רק תגיד לי מה אני צריך לעשות' השיב בקול רועד. 'ובכן, שחרר את היד מהענף!'. 'מה??? נפלת על הראש? אני אפול! אתרסק! תגיד לי, מה עובר עליך?'. 'אל תפחד, שחרר את היד, על אחריותי. לא יקרה לך שום דבר!'… התלוי, מבלי להבין למה הוא עושה את זה בכלל, שחרר את היד ו… במקום ליפול החל פתאום לעוף!"

החברה נראתה מוקסמת מהתגלית המסקרנת הזו, אך ים של סימני שאלה ריחפו מעל ראשה. האמת, גם מעל לזה שלי.

"את מבינה?" היא החלה להסביר ואני הטיתי אוזן להבין את המסר, "במקום ליפול, הוא פשוט פרש כנפיים ועף. זה מה שהקב"ה אומר לנו כשאנחנו אוחזים בדברים כל כך שוליים, בהבלי העולם, בדברים שאנחנו לא מיותרים שלא פעם מכבידים עלינו ועוצרים אותנו מלהתקדם הלאה, פשוט – לשחרר את הענף הזה וזהו. ולא, אל תפחדי, כי לא תיפלי למטה! הקב"ה יצמיח לך כנפיים רוחניות אדירות ואת תעופי למעלה. הוא ילמד אותך לעוף גבוה…"

"רבי נחמן היקר" פניתי אליו, "מה זה אומר? הרי לא סתם הקב"ה נתן לי לשמוע את המשל המקסים הזה?"

התשובה לא איחרה להגיע. אחרי כל השפנים שהוא שלף אחד אחרי השני מהכובע ל"למה לא", עכשיו היה תורם של הדברים של "למה כן!".

"תרפי" הוא אמר לי. "שחררי את הענף ותפרשי כנפיים, ילדה! את חייבת לשחרר. את הרי יודעת שהכל מושגח בהשגחה מדויקת ונפלאה של בורא עולם. הוא יטפל בכל מה שצריך. את, רק תתפללי שהוא יכוון אותך, ייתן לך את העצות הטובות ביותר. עוד תראי איך שהכל יסתדר. אמרי תודה על הכל ותמשיכי הלאה, עם כל הכוח! עם כל המעוף! עופי ילדה, הכי גבוה!…"

אמא אחת שעשעה את תינוקה המתוק שבכה עם שיר שהשמיעה לו מהנייד שלה. נשמתי לרווחה. כמו תינוקת בידיים הטובות של אבא הייתה ההרגשה באותם רגעים. המילים והחיבוק של רבי נחמן חיממו לי את הלב. ידעתי שהכל יהיה בסדר. שגם הפעם, בעזרת השם, אני חוזרת עם שתי מזוודות – זו שהבאתי איתי לאומן, וזו שאחזור איתה מרבינו הביתה, המזוודה הרוחנית עם המתנות שהרבי נותן לבאים אליו.

זמן מנחה התקרב. אני יכולה לומר עוד משהו לפני שאתפלל, אולי עוד תיקון כללי? לפני מונח סידור לבת ישראל "תפילה להשם והכל מתגשם" של הרבנית אהובה ארד. פתחתי באקראיות (אין דבר כזה) את הסידור, עמוד 526, תפילת תודה לבורא עולם:

"מלך מלכי המלכים, הקב"ה אדון עולם, ריבונו של עולם, תודה, תודה שאני כאן ומודה לך. כל מה שאומר יהיה כאין וכאפס לעומת כמה שאני באמת צריכה להודות לך, והרי על הכל אני צריכה להודות לך כי הכל ממך. תודה על כל הדברים שבעולם, תודה על רוב ריבי רבבות פעמים שעזרת לי, תמכת בי, הושעת אותי, הצלת אותי, שמחת אותי, ריפאת אותי, שמרת עלי, עודדת אותי. תודה שאתה תמיד איתי. תודה שאתה נותן לי כוח לעשות מצוות, כוח לעשות מעשים טובים, כוח להתפלל. תודה על כל הפעמים שעזרת לי ולא ידעתי להגיד לך תודה. תודה על כל החסדים שאתה עושה עימי בכל רגע ורגע. תודה על כל נשימה ונשימה שאני נושמת. תודה לך מלך מלכי המלכים גם על הדברים שאין לי…"

נשמתי עמוק. דמעה סוררת זלגה לה על הלחי… ואז בא הקטע החזק,

"תודה שקשה לי לפעמים, תודה שקצת עצוב לי לפעמים, כי הכל לטובתי. ואפילו שלא תמיד ראיתי שזה לטובתי, עמוק בלב אני יודעת שהכל מגיע ממך, והוא הדבר הטוב ביותר עבורי, והוא נעשה במיוחד בשבילי, בהשגחה פרטית מדויקת ומושלמת, כמו שרק מלך מלכי המלכים יכול לעשות. תודה שלפעמים קשה לי, כי רק ככה אני יודעת להעריך את הטוב, כי רק אחרי שנמצאים בחושך אפשר להעריך את האור. תודה על החיים הנפלאים שנתת לי. תודה על כל דבר הכי קטן שיש לי, כי את הכל אתה נתת לי ולא אף אחד אחר. תודה שאתה תמיד שומע את התפילות שלי.

"בורא עולם, אני מבקשת סליחה מעמקי ליבי אם היו פעמים שלא הערכתי את מה שנתת לי, ובמקום לומר תודה רק התלוננתי. אני עפר ואפר ואתה כל העולם, אנא אל תרחק ממני לעולם!"

"את עוד תראי איך שהכל יסתדר" המילים של רבי נחמן עדיין מהדהדות בתוכי. "תפרשי כנפיים, ילדה! תמשיכי הלאה עם כל הכוח! עופי ילדה, הכי גבוה!…"

הוא הבטיח, ודברים אכן מסתדרים. אני ממשיכה לפרוש כנפיים ולהתפלל לעוף גבוה, כמו שאמר לי, עם כל הכוח.

ציונו של רבי נחמן מברסלב (צילום, שירה ב.ד.).