מלכודת אלקטרונית
הנחישות להיות אנשים טובים יותר תלויה בתחזוקה נכונה של גישה בריאה, של אופטימיות ושל שמחה, רק צריך להיזהר מהמלכודות האלקטרוניות שבדרך.
זה פלא עד להיכן דברים הגיעו היום. בין שלל הדברים המתקדמים שהעולם של ימינו יודע, ישנו עוד פלא שבני העולם חווים בכל רגע נתון – להשיג הכל, להגיע להכל, לקנות הכל, להיות בהכל – והכל במגע של אצבע אחת!
וכמו בכל דבר בחיים – הכוח הוא אותו כוח, רק תלוי לאן מנווטים אותו עם האצבע האחת הזו. לאן מאפשרים לה לסחוף את המשתמש בה.
בדורנו, עם כל הרעלים האלקטרוניים של המחשבים, אינטרנט, אייפון, פייסבוק וכל החבר'ה מהגינה הטכנולוגית, אדם יכול למצוא את עצמו ובקלות מאוד בתוך סכנה גדולה שאני קורא לה – המלכודת האלקטרונית.
בתקופה האחרונה יוצא לי לשוחח לא מעט עם דיינים ויועצים מוסמכים לעניינים משפחתיים וזוגיים, שמספרים לי סיפורי גירושין כואבים שהתחילו עם מכשיר אלקטרוני-טכנולוגי כזה או אחר ונסחפו לתוך מערבולת כואבת, צער, ייסורים ובסוף – גירושין צורמים. ככל שהגאדג'טים האלה נעשים נגישים, כך הסכנה הגדולה הטמונה בהם. אנשים חשופים לדברים שהצניעות יפה להם, לשיחות עם אנשים שהם לא מכירים בכלל, שנגררות למקומות לא רצויים. אז מה הפלא שגדולי הדור זועקים כנגד המכשירים הורסי הנשמות הללו שמכלים כל חלקה טובה באדם?!? חייבים לעשות גבולות! ואם אין צורך בהם, פשוט לוותר עליהם אחרת אפשר לשקוע בתוך הביצה הטובענית שלהם מבלי להרגיש.
מאמרים נוספים בנושא:
המכורים
וידוי של מכור לשעבר
מכורים! חומר אמיתי למחשבה!
אדם שמחליט לעבוד על מידותיו ותאוותיו, גם אם הוא מרגיש שהוא לא מתקדם או מתחיל לעשות משהו – עצם העובדה שהוא משתדל ורוצה כבר מספיקה כדי להציל אותו מלשקוע בביצת התאוות והמידות הרעות. ומי שלא משתדל, גם אם הוא לא מרגיש שהוא שוקע בה נמצא בסכנה גדולה יותר, כי במוקדם או במאוחר היצר הרע יתפוס אותו ברשת שלו. הסיפורים על אנשים שנפלו למלכודת הזו הם על בסיס יומי. מדובר באנשים טובים, אנשי משפחה, אנשי עבודה, שפשוט נפלו וכל המשפחה שלהם נהרסה. כי כידוע, אחת התאוות שהמכשירים הללו גורמים לאדם ליפול בה היא תאוות הניאוף.
בסיס ועיקר היהדות הוא הטיפול בתאווה זו. דור המדבר, שראו את קריעת ים סוף, קיבלו את התורה במעמד הר סיני, למדו ממשה רבינו בכבודו ובעצמו את התורה, ראו את עשר מכות מצרים, את הניסים על ים סוף ועוד ניסים ונפלאות שלא נראו כמותם – עשו את הטעות האיומה בדמות עגל הזהב. למה? כי הם רצו להרשות לעצמם יחסי אישות אסורים. הם גם נפלו בתאוות אכילה כשהתמרמרו על המן – האוכל משמים שקיבלו, וטענו שהם רוצים בשר. והם גם דיברו לשון הרע על משה רבינו. כלומר, גם דור כזה קדוש שזכה לדברים עצומים כאלה – אם לא עובד על המידות והתאוות נופל לטעויות איומות, עם השלכות גורליות ולטווח הרחוק (כמו בכיית חינם בגלל דיבת המרגלים על הארץ, שהפכה לבכייה לדורות ביום תשעה באב).
אז מה אנו, אזובי הקיר, נאמר? מה הפלא שאנו שומעים על כל הדברים הקשים והמזעזעים, ולא פעם אפילו בשם "המצוות". אדם שלא עובד על מידות הנפש ועל התאוות שלו מוביל את עצמו לבניית עגל הזהב הפרטי שלו! הוא יגנוב, ואחר כך יטען שזה מעשה טוב. הוא יבצע רצח אופי של בן אדם, אם זה יעזור לו להרוויח כמה שקלים, והכל בגלל שהוא לא מטפל בפנימיות שלו ולא מנקש את העשבים השוטים שבתוכו. התאוות בדורנו הפכו גם למשהו אלים ותוקפני, עד כדי כך שהלא נורמאלי והלא מקובל הפכו לנורמה חברתית. על זה אמר הנביא ישעיה, שמי שיבוז לרע עוד ייחשב למטורף! (ראו ישעיה נ"ט, ט"ו).
אנחנו צריכים לתת את דעתנו ולהתבונן בלב הבעיה של האפיזודות של בני ישראל באותם ימים במדבר – התלונות, הבכיות והטענות, כי התורה רוצה שנלמד מהטעויות הללו!
נניח שנרצה לדון את החבר'ה מהמדבר עם רחמים ובצורה מתחשבת ומקילה, אחרי הכל, הם עבדים שרק השתחררו מכבלי העבדות, אז איך אפשר בכלל להאשים אותם במשהו? לדרוש מהם? אבל התורה שמה דגש על התלונות וההתמרמרות שלהם, שהיו כמובן לחינם, מכיוון שבורא עולם הראה להם כאלה ניסים וחסדים שהיו מעל לטבע והם לא ידעו להעריך ולהודות עליהם. ומה היה להם שם? ובכן, הם קיבלו מן – אוכל משמים, תמיד היו להם מים במדבר, הם נהנו ממזג אוויר נפלא למרות שהיו 40 שנה במדבר, ענני הכבוד ליוו אותם לכל מקום והגנו עליהם, הבגדים שלהם תמיד היו נקיים, הנעליים שלהם אף פעם לא נקרעו, הבגדים התכבסו ובגדי הילדים גדלו איתם ביחד, הקב"ה הגן עליהם מנחשים, עקרבים וחיות המדבר. הם ראו את השכינה הקדושה מרחפת מעל פני המשכן הקדוש, למדו תורה ממשה רבינו… ועדיין, מצאו מתחת לאדמה סיבות להתלונן. למה? איך אפשר? כי הם לא עבדו על מידות הנפש ותאוות הגוף שלהם.
אולי גם זה יעניין אתכם:
קפה עם מלאכים
היא ואני
הכלים שאלוקים נתן לי
העולם מגיע לנקודות שפל איומות. אין אלטרנטיבה אחרת – רק להיות מחוברים לבורא עולם ולשמור על הקדושה האישית, או שהתאוות יכניעו את האדם וישאבו אותו למקומות איומים.
הדור הזה חווה וראה טרגדיות שאי אפשר לתאר בכלל. כאשר אש התאוות, שמתגברת עם כל ההשפעות ההרסניות של ימינו, מתחילה לבעור באדם – היא הורסת הכל – חיי משפחה, זוגיות, פרנסה, ושלוות הנפש שאי אפשר לקנות בעד שום הון שבעולם. אדם כזה מפנה את גבו לכל הטוב שבורא עולם השפיע עליו, רק כדי ליהנות (באופן זמני מאוד) מהפרי האסור.
קדושה אישית תלויה בשמחה, אבל אדם לא יכול להיות שמח כל זמן שהוא שקוע בתאוות הגוף שלו. הוא לא ירגיש בצורך להודות ולהכיר טובה על הברכות בחייו, כל זמן שהוא עסוק רק בגוף שלו. תפילה, ובעיקר התפילה האישית, חסרה את ההשפעה השלמה שלה בלי השמחה. ככל שאדם שמח, כך יותר קל לו לטהר ולנקות את ליבו ולדבר עם השם.
הנחישות להיות אנשים טובים יותר והשאיפה לקדושה אישית – תלויות בתחזוקה נכונה של גישה בריאה, של אופטימיות ושל שמחה. וכפרפראזה לדברי הנביא ישעיה (נ"ב, יב) – על דרך השמחה, אדם, אם רק ירצה, יכול למצוא את דרכו החוצה מכל קושי – גופני ורוחני, ולהתחבר לבורא עולם!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור