אולי גם נצליח

ראש השנה עבר חלף לו. הבעל שוב חזר מאומן טעון בכוחות חדשים לשנה הקרובה, ואני שוב הוכחתי לעצמי איך באופן פלאי שכזה הצלחתי להסתדר טוב יותר בלעדיו.

אין לי מושג אם זו סייעתא דשמיא (עזרה משמים) שאני זוכה בה בגלל מסירות הנפש שלי, או שמא זו העובדה כאשר הוא לא נמצא אני יודעת לחלק את הזמן טוב יותר, בלי להיות תלויה במתי הוא חוזר הביתה לעזור לי עם המקלחת וארוחת הערב. כשהוא לא נמצא, אני פשוט עושה. בלי לחשוב שאין לי כוח או לדחות דברים לאחר כך. התוצאה, שכבר בשבע בערב כולם מתוקתקים במיטות אחרי ארוחת ערב, מקלחות ושיעורי בית. להבדיל, ביום רגיל אצלנו המצב הזה מתאפשר רק בתשע וחצי בקירוב.

שוב אני נוכחת כמה נכונה היא הנסיעה הזו בשבילנו, דווקא בראש השנה, דווקא לציון של רבי נחמן מברסלב, מאומן שבאוקראינה. משנה לשנה אני נהיית יותר בטוחה בכך והידיעה הזו גורמת לי להיות זחוחה בלב ושמחה בכל ימי ראש השנה. נדמה כאילו שום דבר לא באמת יכול להזיז אותי מהרצון לדבוק בטוב, ואני מרחפת מעט מעל פני האדמה.

אני מבחינה בשבילי הישוב שהוא ריק למחצה. משפחות רבות נסעו להורים, ואלו שנשארו אינם מארחים כמעט. כאילו נהייתה הסכמה כללית שיום הדין הוא לא יום סבבי לארח. זה יום להתכנס פנימה. מה שמזכיר לי שוב ומקבע את הידיעה כמה טוב שבעלי יכול להתרכז בתפילות שלו, להיות עטוף בשרשרת כבדה של קדושה, שגם אם מחשבתו תברח רק לרגע – ה'אמן' הגדול והחזק של אלפי המתפללים בקלויז ימלא אותו מבפנים ויחזיר אותו לאמת.

אין מה לעשות. לא משנה איך נסובב את זה, ראש השנה הוא לא ממש חג משפחתי, אלא דווקא אישי כזה. כל אחד מאיתנו כמו מחכה בחשש לרגע שבו יקרא לו בורא עולם למשפט, בתקווה שנזכה להזיל דמעה בתקיעות השופר קודם.

מאמרים נוספים בנושא:

המתנה הגדולה

דף חדש

על סדר היום
יום בלי שטן
יום הכיפורים – היום של הקב"ה

היום אנחנו מתחברים!

הנשים של אומן

בן אדם חדש

בפעם השביעית, אומן!

סעו לשלום ואל תשכחו לפרגן, ובגדול!
נשות אומן
אומן אומן ראש השנה… לנשים

"איך את מסתדרת?" שואלת גברת אפרתי בצקצוק לשון נחבא. חברתה, שנשענת על זרועה, מוסיפה לפני שאני מספיקה "איך היא מסתדרת? בטח נפלא… הרי זה הרבה יותר קל".

עיניה הלמודות ניסיון מזכירות לי את הבדיחה שסיפרה חברתי קודם, "הן שואלות אותי איך אני מסתדרת בלי בעלי בחג, אבל אני לא שואלת אותן איך הן מסתדרות עם הבעלים שלהן בחג"… בעין אחת היא צוחקת ובשנייה יש לה מבט רצחני.

ובאמת, ביום החג השני יותר ויותר נשים מביטות בי בקנאה, זורקות לעברי: "שנה הבאה שבעלך ייקח גם את בעלי לאומן", ובאות לשבת קצת בחברת הנשים החופשיות.

ועכשיו, כמה ימים אחרי ועם הפנים קדימה. השעון מתקתק ויום הכיפורים כבר לפנינו. אין זמן לחכות מחר סוכות, ושמחת תורה, ושמיני עצרת, ועוד שנה כבר עברה חלפה….

בינתיים רק נותר לסגור הכנות אחרונות. קניות ובישולים בלתי נגמרים ודיג של רעיונות ומתכונים חדשים, כביסות לבנות במכונה וידניות של ציציות, להספיק להשחיל עוד קצת עבודה ביום וחצי שבין חג לחג, ובעיקר, לנסות להיות מכוונים פנימה לזמן הגדול הזה שעובר ביעף. להספיק לחטוף את האוויר הרך המיוחד שיש רק בזמנים האלה, בהם המלך עוד בשדה ואנחנו חדורי מוטיבציה לנסות להתחיל ברגל ימין, ברצון טוב ובתקווה להשתפר.

ואולי, רק אולי, גם נצליח.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com