משבר גיל הארבעים

"השנה אהיה בת ארבעים", הזכרתי לאבא שלי שבא השבוע לביקור נכדים.

"נו יופי, אז מה עם משבר גיל הארבעים?" הוא שואל כיאה לאדם שנאמן לגישה הפרוידיאנית כל ימי חייו.

עצרתי לרגע וחשבתי. ניסיתי לזהות בתוכי איתותי מצוקה או משבר המתעתדים להגיע. יש רגעי מצוקה, בוודאי. אבל לא צריך להרחיק ולומר שאני נשברת מהם. אולי בקטנה, לרגעים, אבל לא משהו שמפיל אותי עד שממש קשה לי לקום.

מנסה לרחרח את האוויר סביבי, לקלוט ניצני משבר גיל הארבעים באופק, לשחזר את אורך חיי, את תכניותיי, את רצונותיי. פתאום אני קולטת, "אבא, לא נראה לי שזה יכול לקרות לי" אני מחלקת את התובנה בחיוך.

"למה? זה טבעי ולגיטימי" הוא ממשיך בגישת הפסיכולוג.

"כי פשוט אין לי זמן" אני מסיימת בניצחון. "בתוך ההתנהלות שלי בחיי היומיום, הטיפול בילדים, בתינוק, בפעוט, הצורך לעבוד, ליצור, להמשיך ללמוד ולהתקדם, בטיפול האינסופי בבית ומתוך השאיפה שתהיה לי גם זוגיות בתוך כל זה, פשוט וקל שאין לי זמן לאפשר לאיזה משברון להשתלט על חיי. כנראה שמשבר גיל הארבעים זו פריווילגיה של כאלו שיש להם זמן מיותר" אני מסיימת בניצחון.

אבא מסתכל עלי, ותוך כדי השיחה איתו הילד מטפס לי על הגב מאחור כשאני מחליפה טיטול לתינוק, ובאותו רגע בתי עונה לטלפון ומבשרת "אמא מישהו מחפש אותך", ובל נשכח את הילד שקורא לי מהמקלחת להוציא אותו… הא, וגם סיר שכמעט גולש מהאש… אבא שלי קם לכבות את הגז ואני שומעת את ההסכמה שלו בלי מילים.

מאמרים נוספים בנושא:

משבר, זה טוב או רע?

מראה קטנה שלי

האויב הזקן

זקנה של שש בש

צעיר וזקן מול חידת החיים

צעירים לנצח

הכובע של מירי

חלון יפה

לאמץ את ג'וי

מה השאלה, בוחרים בשמחה!

פתאום עולה בי מחשבה, אני מצטערת שאני לא יכולה להרשות לעצמי איזה משבר…

'מה, לא מגיע לי להתחיל לחשוב מה איתי? איפה אני נמצאת? איפה חשבתי שאהיה כשאגיע לגיל ארבעים? לבחון במציאות לאן הגעתי, להתאכזב, לשאול שאלות, לכעוס על עצמי ועל העולם. לחשוב איפה טעיתי ולרצות לחדש ולהתחדש. להחליף מקצוע, בעל, ילדים, אמונה. לספר לעצמי מלא סיפורים למה זה הכי נכון לי עכשיו לעשות "חישוב מסלול מחדש". להתחיל פרק ב – כזה שייתן לי לממש את הפוטנציאל שלי באמת, שלא יתקע אותי במקום כמו בפרק א. בטח, הפרק הבא יהיה באמת טוב ושם מחכה לי ההצלחה האמתית…

'אבל רגע! בעצם למה לי להחליף את הכל? עולה בי קול נוסף. מה רע לך עם מה שיש לך? ובכלל, מי מבטיח לך שיהיה לך טוב יותר? נכון, זה כיף להתחדש, אבל את כל הזמן מתחדשת, כל רגע וכל שנייה. את כולך התחדשות, נולדת כל רגע ורגע. רק תסכימי להיות שם, להכיר בזה, להרגיש את זה באמת…'

אז למה לי להיות במשבר? הרי יש לי הכל, יותר ממה שאי פעם דמיינתי שיהיה לי. יש לי פרטנר נפלא לחיים שאוהב ומוקיר אותי, יש לי חמישה! ילדים מקסימים – ששניים מהם קטנטנים, ומספיק רק חיוכון אחד קטן שלהם כדי להוציא אותי מכל משבר… יש לי גם עבודה, חברים, קהילה ויש לי גם דרך.

אבל מעל הכל – יש לי את בורא עולם, בעיקר זה קורה כשאני מחליטה להכניס אותו לחיי. יש לי מהות, וגם תכלית, ולמרות שהכל כה לוטה בערפל, לא תמיד ברור או נהיר, מעורבב ומבלבל כל כך, בתוך כל זה, עדיין, יש לי את עצמי.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com