למה עורב?

זה סיפור על יהודי פשוט שהיה עובד בהובלות. היו לו סוסים ועגלה ואיתם הרוויח את פרנסתו. היה לו קשר טוב עם הסוסים, והם הובילו אותו בדרכים בנאמנות. כאשר הגיעו לצומת – הם עצרו וחיכו שהוא יכוון אותם.

יום אחד, העגלון נרדם. הסוסים הגיעו לצומת ועצרו. הם חיכו שהוא יתעורר אך זה לא קרה. אחרי שעה החליטו לקבל החלטה והתקדמו הלאה. שעות רבות הם המשיכו בצמתים הבאים, והעגלון עדיין ישן.

לפתע, הוא התעורר, הסתכל סביבו ולא הכיר את המקום. חושך, אבל שעונו הראה שהשעה היא שמונה בבוקר. אחרי שנשם עמוק, הוא הבין לאן לקחו אותו הסוסים שלו – אל הרי החושך, והחזרה משם, כך יודע כל בר דעת, לא פשוט בכלל.

העגלון החל לקונן על מצבו, על בדידותו ועל כך שאולי יסיים את חייו בהרים החשוכים הללו. אך לפתע, ראה קבוצת אנשים.

"הלכתי לאיבוד" אמר כשדמעות חמות שוטפות את לחייו.

"נעזור לך לחזור" השיבו האנשים, "אבל יש לנו הצעה טובה, תישאר פה. על האדמה מפוזרים יהלומים כמו אבנים, בכל מקום. תוכל להתפרנס פה ואחר כך לחזור עשיר. אם תביא לנו נרות או תכין לנו שעווה לנרות נעזור לך לאסוף הרבה יהלומים".

העגלון ייצר שעווה ממנה יצר את הנרות שהאירו את החושך בהרי החושך, והוא הצליח בעסקיו.

שנים עברו בהרי החושך עד ששכח מה העיקר ומה התפל… עד שיום אחד הוא החליט שהוא רוצה לחזור הביתה. הוא העמיס על העגלה ארגזים רבים של שעווה, המצרך המבוקש ביותר בהרי החושך, וכדי לייצב את הארגזים שלא ייפלו הוא הניח ביניהם אבנים שהיו מפוזרות על האדמה – יהלומים גדולים, ויצא לדרך. אחרי כמה שעות הוא הגיע לאזור עם שמש ואור. כשהגיע לביתו, השעווה נמסה והריחה מאוד לא טוב. ואז הבין שהפך את העיקר לתפל. שם, בהרי החושך היא הייתה מצרך יקר, אבל כאן?!? הוא התעלף.

כשהתעורר, הוא הצליח לשמוע מתוך הערפול בו היה את אשתו אומרת לו, "אבל למה הבאת רק יהלומים בודדים???"

מאמרים נוספים בנושא:

יש לי עורב קטן בראש

לא המוסיקה שלך עורב

הכלים שאלוקים נתן לי

צאו למסע

היהלומים האמיתיים

לשנות את המזל

אני נגד עצמי

שווה לנסות, נכון?

המסע

במסע שלנו יש יהלומים ושעווה. בכל תהליך בחיינו יש לנו את שני המרכיבים הללו.

יהלומים, הם העיקר – ההחלטה, המעשים, ההתמדה, ההתגברויות וההצלחות שבדרך. ואילו השעווה היא התפל – לדחות את התחלת התהליך למחר, להיכנע לפיתויים וכן הלאה.

אבל אין מה לומר, שעווה היא כוח שמצוי בשפע בסביבתנו. כוח שמסובב לנו את ההסתכלות. אין לה ערך בסביבת חיינו, ובכל זאת, העגלון הביא ממנה הרבה לביתו בחזרה.

אפשר לשנות את ההסתכלות על עיקר ותפל. איך – על ידי כוח העורב.

למה עורב?

בספרו, נעים זמירות ישראל – דוד המלך ע"ה, אומר: "נותן לבהמה לחמה, לבני עורב אשר יקראו" (תהלים קמ"ז, ט).

עורב – צבעו שחור. גוזליו – לבנים. ("לבני עורב" – לשון בני העורב הגוזלים וגם לשון צבע לבן). העורב רואה את גוזליו הלבנים, ועוזב אותם. הם לא שחורים כמותו, לכן נוטש אותם באכזריות. לכל חיה יש רחמים על גוריה, רק העורב מתאכזר לגוזליו (ולבורא עולם יש את הדרך המיוחדת שלו לשמור עליהם – את האוכל שלהם הם משיגים… מצואתם!)

כוח העורב

זה הכוח הפועל בניגוד לאינסטינקט. כוח שנמצא בנפש של כל אחד ואחת מאיתנו. לפעמים, אנחנו צריכים להשתמש בכוח העורב. יש מצבים בחיים בהם עלינו לומר לעצמנו: "לא!" או "קום – עשה!". יש רגעים בהם אנו אמורים להיות "אכזריים" כביכול כלפי עצמנו.

למשל, לעשות כושר שמאוד הכרחי לנו. יש צורך שנהיה כמו עורב ונהיה גם עם כוח כלפי עצמנו. במקום לשבת על הכורסה עלינו "להתאכזר" כביכול ולצאת להליכה. עם הזמן, נתרגל ונתאהב בפעולה הזו. כי הרגל הוא דבר שאנו אוהבים.

דוגמה נוספת, הרזיה. יש לנו חשק לאכול מתוק או אוכל לא בריא. במקום להתפתות, עדיף להשתמש בכוח העורב "ולהתאכזר" לעצמנו ולומר, "לא!" כי אחרי כמה פעמים, ולא עוד הרבה פעמים, כבר נתאהב בהרגלי האכילה החדשים שלנו.

כוח העורב – זה ללכת נגד החשקים שלנו. לומר לעצמנו "לא!", להפעיל משמעת עצמית פנימית.

כדאי מאוד לדעת שהעורב הזה הוא טריקי: עורב שמדבר בקול ערב ונעים ובא בלבוש יפה, ופתאום אומר לנו, "עזבו אתכם, חיים פעם אחת, תיהנו, תאכלו, אל תתאמצו…" משתמש במילים יפות וחלקלקות ומשכנע לא לעשות את הדבר הנכון.

וכן, העורב מתערבב בנו ומבלבל אותנו.

איך נדע להשתמש בכוח העורב נכון?

ישנה סכנה אחת: שחלילה לא נשתמש בכוח הזה יתר על המידה כלפי עצמנו, כלומר בכביכול "אכזריות" ובצורה מזיקה. בזה אנו נפגשים חזיתית כשאנחנו מפגינים פרפקציוניזם מוגבר, אנורקסיה, אובססיות שונות, רדיפה עצמית, האשמה עצמית וכן הלאה. על מנת להשתמש נכון וכראוי בכוח הזה כלפי עצמנו, אנחנו צריכים מורה, או מאמן, מדריך, הורים שיכוונו, מרשם וכן הלאה.

הדרכה נכונה תאפשר לנו שימוש נכון בכוח העורב שבנו, כלפי תאוות ורצונות לא טובים שיש לנו, ולא חלילה כלפי עצמנו. בנקודה זו כדאי ונכון יהיה להשתמש בכוח זה בעזרת מישהו שיכול להדריך אותנו ושומר על איזון בין עיקר לתפל.

אי אפשר להרגיש טוב עם עצמנו, עם איך שאנו נראים, ליצור, לממש או ללמוד – בלי כוח העורב, בלי להתחייב ובלי משמעת עצמית! אי אפשר בלי שנבטיח לעצמנו הבטחות, ונקיים אותן!

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע", להזמנת הספר וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן באתר www.ednakadosh.com