עניים עשירים
ברגע שיש לנו את הכל, כבר אין יותר למצה לצפות ולקוות. שום דבר כבר לא עושה לנו את זה. רחלי רקלס על העניים העשירים ועל הקללה הכי נוראה בעולם.
לפני כמה ימים הלכתי עם הילדים שלי לקניות אחרונות של שבת. מה לעשות, אני אף פעם לא לומדת לקח…
ובכן, הם רצו "רק לעצור" ליד חנות המשחקים, אתם יודעים, לעשות סיבוב ולצאת. ברור, אמרתי להם כמו במיליון ואחת הפעמים הקודמות ש"אני לא קונה כלום, ילדים!", אלא ברגע שכף רגלם דרכה על רצפת החנות אמנזיה קשה הכתה בהם.
התעלמתי מהם, אפילו התחבאתי מהילדים הגדולים שלי. נתן, שעוד כמה ימים יהיה בן שלוש, הסתובב בחנות וביקש שאקנה לו את כל מה שיש על המדפים. הדבר המצחיק הוא, שהוא ביקש את זה בכזאת נונשלנטיות, מראה לי שלא באמת אכפת לו מהמשחקים שהוא ביקש שאקנה לו. שמעתי את עצמי אומרת את המילה "לא" כל שתי שניות וחצי, בעוד אני בודקת את המחירים על הצעצועים.
פריטים רבים היו במכירת סוף שבוע (שנמשכת כבר כמה סופי שבועות….) ואם הייתי רוצה הייתי קונה כמה משחקים. ואז הכתה בי התובנה המרעישה: בגלל שהמשחקים היו כל כך קלים להשגה וקנייה לא היה להם ערך בעיניי. כמובן, חלק מזה הייתה העובדה שלא אשחק בהם, אלא אם כן יהיה לי זמן ואז אוכל ליהנות מהמשחקים המשעשעים שראיתי שם.
במשך כמה דקות הרגשתי באמת איך זה ירגיש להיות סופר-עשירה. וחייבת להיות כנה, זה לא היה כזה מרגש כמו שחושבים. כולנו, לא משנה באיזו דרגת עושר אנו נמצאים, משתעממים בשלב כלשהו מהדברים שיש לנו. הסופר-עשירים יכולים להיכנס לכל חנות שהם רוצים ולקנות כל מה שהם מרגישים שהם צריכים, מבלי להרגיש שום עקצוץ בלב או בחשבון הבנק שלהם, אבל הם חסרים דבר אחד חשוב – את ההתרגשות שבאה עם קניית הדבר שאנחנו באמת רוצים.
זו הסיבה שלהיות עשיר זה להיות בור בלי תחתית. כסף גורם לאנשים להרגיש לא מסופקים, הם אף פעם לא ירגישו שיש להם מספיק. ולא רק, הם חייבים לקנות עוד דברים ואפילו יקרים ובסוף משתעממים מהם.
וזו, קוראים יקרים, קללה.
מאמרים נוספים בנושא:
בימים המקסימים האלה שעדיין נותרו מחודש אדר המצחיק, עם הפנים לחודש ניסן שמביא איתו את חג הגאולה ופסח היקר, על כל ניקיונותיו, הבנתי עוד יותר את הרגע בו הרעשנו בקולי קולות עם הרעשנים ורקיעות הרגליים בכל פעם ששמענו בקריאת המגילה את השם "המן".
המן סבל מהקללה הזו. הוא היה עשיר, אם הוא היה חי היום בטח היה ברשימת "עשרת העשירים" של הפורבס. אולי אפילו היה עוקף את ביל גייטס. אבל כמו שנאמר במגילה, "וכל זה אינו שווה לי" – זה לא היה שווה בעיניו כלום כל העושר שלו, בגלל אדם אחד שישב בשער המלך ולא השתחווה לו – מרדכי היהודי. נכון שהעקשנות של מרדכי היהודי גרמה לו כעס, מה זה כעס? התפוצץ. עד שנהיה לנו עוד חג בלוח השנה… אבל למה זה היה כל כך חשוב להמן? הרי כל העולם השתחווה בפניו, מה כבר ישנה אם אחד לא?
הנה מה שאני חושבת. המן רצה ממרדכי את הדבר היחיד שלא היה לו. ומכיוון שלא היה לו את זה הוא ידע, מתוך אינסטינקט ואובססיה חולנית, שזה הדבר היחיד שנשאר לו להשיג בעולם הזה, זה שירגש אותו ברגע שיקרה. כי מה עוד נשאר? היה לו ים של כסף, כוח, נשים, ארמונות, ילדים… הכל.
במציאות, הקללה של המן צריכה להיקרא "קללת הכל". כי ברגע שיש לכם את הכל, אין כבר יותר למה לצפות ולקוות. שום דבר כבר לא עושה את זה.
אלה מבינכם שהלכו על זה וחיים סגנון חיים של עשירים ומפורסמים (בין אם הם כן ובין אם הם רק חושבים שהם כאלה) עשו לעצמכם טובה, ותברחו מהחלום המפחיד הזה. יש ברכה עצומה ונפלאה בעובדה שאין לנו את כל מה שאנחנו חולמים ורוצים. תאמינו לי, הקב"ה עושה לכם טובה ענקית. רק תחשבו כמה עשירים סובלים מדיכאון, מבעיות בשלום בית, שאין להם ילדים, שיש להם ילדים שמוציאים אותם מדעתם וגורמים להם צער וייסורים רבים וכן הלאה. אלה לא חיים מאושרים או מעושרים. אלה חיים של עשירים עניים. ואין חיים יותר קשים מאלה.
אם אתם מחפשים את האושר והעושר האמיתיים – חפשו אותם אצל העניים העשירים, הם באמת יודעים על מה אני מדברת.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור