מתחברים, דווקא כשחם!

"חום יולי אוגוסט אז היה קשה מנשוא" שר הזמר שלמה ארצי בשירו, ואני חושבת שאם אז היה קשה מנשוא, אז עכשיו זה בלתי נסבל בעליל.

אם אתם מבני המזל שגרים על הר, אז אשריכם וטוב לכם. אבל לכל מי שלא נכלל בהגדרה הזו, בואו של חודש תמוז מבשר תחילתה של תקופה שבה מזגן צמוד זו חובה לכל אדם באשר הוא בלי יוצא מן הכלל. לפעמים, נדמה לי שאני סובלת יותר מאחרים. אולי זה מה שנקרא 'הזעת יתר'? כי זה מרגיש כמו להיות כל הזמן במתחם של הבריכה המחוממת בלי יכולת להיכנס למים. אללי. איך נשרוד את התקופה הזאת?

בנוסף לכל, זה גם החופש גדול וילדה אחת מתבגרת שדורשת שנוציא אותה לאטרקציות ששוברות את הכיס, את הרגליים ואת הסבלנות. אני יכולה לעמוד בתלונות של "כולן יוצאות כל הזמן ורק אני לא", אבל כשזה מגיע לפרטים ושאלות כמו, "למה אנחנו אף פעם לא יוצאים ביחד כל המשפחה?" (תשובה אמיתית שלא נאמרת: "כי למי יש כוח להסתובב בלחות הזאת עם חמישה ילדים ממתקן למתקן, לרדוף אחרי התינוק שאין לו ממש מה לעשות במקום כזה ולהשתדל לא למות מרוב תורים לכל מתקן? וזה עוד אחרי שהוצאת חמש מאות ש"ח בשביל להכניס את כולם ולקנות להם בפנים ארטיק"). ועוד משהו קטן שמציק, המדוזות כאן, וזה אומר שהאטרקציה היחידה שנותרה בחינם, גם היא ירדה מהפרק.

תמוז, אב, אלול – שלושה חודשי הקיץ שבהם כביכול היינו אמורים "לעוף על עצמנו", אבל הקדוש ברוך הוא, אבינו הגדול, הרחמן, הבמאי ומתכנן העל – החליט שיהיה אחרת.

השבוע יחול יום י"ז בתמוז. אחד הצומות הקשים ביותר שיש, גם מפאת החום וגם בגלל אורכו. מודה שבשנים האחרונות אני פטורה מחמת הריונות, הנקות וכדומה, אך בכל זאת, כובדו של היום הזה ושלושת השבועות שבאים אחריו עד יום תשעה באב, ניכרים גם אם אינך צם.

מאמרים נוספים בנושא:

נשמות יד שנייה

לפני שיהיה מאוחר

לב טוב, מילה טובה
בשבילי חיוך, בשבילו כל העולם
כוח החיוך והארת הפנים

מילה, לא מסכה

מילה של מאמן

הכובע של מירי

תפסיקו למדוד!

רצח לא פוטוגני

אהבה, מה עוד צריך?

בלי חיצים

זה צו השעה

כשאוהבים מדברים

כמו בווליום שהולך ומתגבר, כך מורגשת בחינת הפורענות בימים אלו. דווקא כשרוצים לשחרר כל עול, ללכת לים ולבריכה, לנסוע לנפוש עם כל המשפחה, דווקא אז יש כל כך הרבה הגבלות, אזהרות ואיסורים. כנראה שתמיד היה חם בתקופה הזו של השנה – בטח בתקופה שיצא השיר של שלמה ארצי, אבל גם בתקופה אחרי שבית המקדש נחרב. החום הופך אנשים לחסרי סבלנות, עייפים פיזית ונפשית. החום מורט את עצבינו. אפשר לראות את זה בתורים בדואר, בכבישים וגם בתקשורת בין אישית (לא אצלי חלילה, רק ראיתי אצל אחרים שזה ככה… סתאאאם, רק ממקור ראשון, לצערי).

זה נראה כאילו הקב"ה, כשתכנן את לוח המועדים של השנה, בטעות 'פספס' את הקיץ. כאילו, מה? בורא עולם לא יודע שחם לנו ואנחנו חייבים אוורור? מה הסיפור עם לחזור הביתה, להתכנס בד' אמותינו ולחטט בעצמנו דווקא כשאנחנו עצבנים? לנהוג בדיני אבלות מבאסים דווקא כשבא לנו לשמוח ולהשתחרר? ולא רק, אלא משנכנס אב צריך למעט בשמחה? משהו פה נשמע לא הגיוני…

אבל כמו שכולם יודעים, השם יתברך לא עושה טעויות!!! הוא, שוב ,בחכמתו הנצחית מבקש רק את טובתנו ודורש מאיתנו להתגבר. להתגבר על החום, ההזעות, הלחץ, העצבים, חוסר הסבלנות, על הרצון לשחרר כל עול, לנפוש בטן-גב עד שיעבור אב. מבקש מאיתנו להתגבר על כל הדברים הללו ולהתחבר בחזרה למקור של הקדושה, לכיסופים והרצון לבית המקדש, להתחבר למקום שבו יש עולם מושלם. מקום שכאשר חם בו – אנחנו לא נשברים ופורקים כל עול, אלא מעלים את כל הסבל שלנו, הפיזי והנפשי, בחזרה אליו יתברך.

בורא עולם רוצה לשמור עלינו מהתוצאות של החום הזה. תוצאות שעלולות להיות הרסניות ולגרום לנו שוב להגיע לשנאת חינם ולחורבן מחודש של החברה שלנו, חלילה.

נכון, חם מאוד והחום רק מתגבר. בתוך הקלחת הזאת אנחנו חייבים להבין איך אפשר להסתדר אחד עם השני ולא לתת לאש להתלקח ולשרוף את הכל. החום הזה הוא מצע, הזדמנות פז לנצל מצב מוגבר של מציאות לדיוק עבודת המידות שלנו. ואם לא הצלחנו? לא נורא, ננשום עמוק, נכניס את הראש למקרר כדי להתקרר קצת ונתחיל מההתחלה!

תודה לא-ל שיש הזדמנות שנייה.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com