קיסם הישועה
לפעמים, הדברים הקטנים יכולים להוציא אדם מדעתו. זה מה שקרה לי כשחתיכת גזר סוררת נתקעה בין השיניים וחיפשתי בנרות ועל השולחנות את קיסם הישועה!
לפעמים, הדברים הקטנים יכולים להוציא אדם מדעתו… אם זה מה שהשם רוצה בשבילו.
עוד כמה דקות מנהל המשרד של השפה האנגלית, אהרן דובינסקי, אמור להכניס את האנשים שהגיעו לפגישה איתי למשרד שלי. אהרן עדיין לא הגיע, אז היו לו עוד כמה דקות לסיים את ארוחת הצהריים שלי…
היצר הרע, שרצה להיות יותר יצירתי מן הרגיל, 'התלבש' עלי הפעם בדמות חתיכת גזר שנתקעה לי בין השיניים. הוא צחק על מברשת השיניים שאני נושא איתי תמיד בתיק, מברשת הנסיעות אני קורא לה. ניסיתי בכל דרך להוציא את חתיכת הגזר הסוררת, אבל נראה שהיא החליטה להתמקם שם ולא לצאת. כשאני מקשיב לאנשים אני צריך להעניק להם את מלוא תשומת הלב שלי, וחתיכת הגזר הטורדנית והמעצבנת הזו הסיחה את דעתי. הרגשתי איך הנינוחות הטבעית שלי מתחמקת לה מהדלת. הסתכלתי על השעון וראיתי שאהרן, שתמיד מקדים, אמור להגיע כל רגע ומיד לאחר מכן תתחיל הפגישה הראשונה.
מה עושים במצב כזה? ברור, קוראים לעזרתו של הבורא!
"בורא עולם, אבא יקר, זה הבן שלך, אליעזר רפאל בן חסיה. בורא עולם, עוד כמה דקות יגיעו אנשים לפגישת טיפול-אימון, הגזר הזה שנתת לי בסלט ברוב טובך עכשיו נתקע לי בין השיניים והוא ממש משגע אותי. בבקשה ממך, אני צריך קיסם ואין לי. תן לי אחד כזה בבקשה!"
מצחיק, אבל לא היה לי ספק שאמצא אחד. למי במשרד יש קיסמים? אף אחד לא יודע. חיפשתי על השולחן של אהרון… ושם הוא היה מונח: קיסם אחד בודד ליד הטלפון, כמו זה שמחלקים בטיסות. אני תמיד נזהר לא לגעת בדברים לא שלי וכל שכן לקחת משהו בלי רשות, אבל הפעם זה היה מקרה חירום. מה גם, שאהרן היה נותן לי אותו בשמחה. לקחתי את הקיסם, ואחחחח…. איזה תענוג! חתיכת הגזר יצאה משם בלי שום ויכוח, "תודה רבה לך בורא עולם!" אמרתי כשאני מאושר כאילו שהרגע הודיעו לי שזכיתי בלוטו.
מאמרים נוספים בנושא:
אהרון נכנס למשרד עם החיוך הגדול שתמיד תמצאו על פניו. חיבקתי אותו והתנצלתי שלקחתי לו את הקיסם.
"איזה קיסם?" הוא שאל.
"זה שהיה ליד הטלפון, על השולחן שלך", עניתי.
"אף פעם לא השארתי קיסם, בטח לא על השולחן. אז אתה לא צריך להגיד לי תודה".
אף אחד בעולם לא יכול לשכנע אותי שאת הקיסם הזה לא קיבלתי מבורא עולם, שענה לתפילה שלי ברחמיו המרובים עלי בשירות מהיר כזה!
ואז הרצינות תפסה אותי. להניח את הדברים על המשקל היה דבר מתבקש ביותר. אם כך אני מודה לבורא עולם על קיסם, איך אני אמור להודות לו על כל נשימה ונשימה? על כל פעימת לב? על כליות שמתפקדות? מה לגבי כל מיליוני הברכות שהוא מעניק לי כל יום?
העם היהודי אינו כפוי טובה. הסיבה היחידה שאנחנו לא מודים כראוי לבורא עולם היא רק בגלל שאנחנו לא פוקחים את עינינו, אנחנו לא מעריכים מספיק את הניסים שהקב"ה עושה איתנו.
הנביא ישעיה צועק על התופעה הזו ואומר שהיא השורש לכל הצרות שלנו.
למה?
השבת שלפני תשעה באב נקראת "שבת חזון". היא נקראת כך בגלל שתי המילים הראשונות בהפטרה שאנחנו קוראים, חזון ישעיהו. ישעיה הנביא מפציר בעם היהודי ומגלה להם את הסיבה לסבל שיפקוד אותם – חורבן בית המקדש הראשון והשני, פוגרומים ודברים קשים שיפקדו אותם עד לביאת המשיח.
למה? מה כבר הם עשו? חטאו בניאוף? לא, זאת לא הסיבה. עבדו עבודה זרה? גם זו לא הסיבה העיקרית. שפכו דם של חפים מפשע? לא, בזה הנביא לא האשים אותם בכלל. אז מה הם עשו שהם קיבלו עונש כזה?
הנה תשובת הנביא: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" (א, פסוק ג).
אנחנו סובלים שנים על גבי שנים רק בגלל שלא התבוננו?!?
כן. אנחנו עם ישראל, העם היהודי, העם של התודה וההודאה. הגיע הזמן שנפקח את העיניים שלנו ונתחיל לבטא תודה אמיתית וכנה לבורא עולם.
וברגע שנעשה את זה, הגלות תסתיים ומשיח צדקנו יבוא במהרה בימינו, אמן!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור