לתורה יש עצה ופתרון לכל מצב בחיים, לכל קושי ולכל בעיה בחיים הפרטיים ובכלל ישראל. ישראל מאוימת מכמה חזיתות, וכולם שואלים את עצמם: מה אפשר לעשות? האם יש עצה? ואכן כן! התורה נותנת לנו עצה טובה לנצח במלחמה, גם כנגד אויבים מרובים מאוד וזה ממש מפורש בפרשה שלנו:
“כי תאמר בלבבך: רבים הגויים האלה ממני איך אוכל להורישם?” אומרת לנו התורה: “לא תירא מהם! זכור תזכור את אשר עשה ה’ אלוקיך לפרעה ולכל מצריים, המסות הגדולות אשר ראו עיניך, האותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה”, והתורה ממשיכה ומאריכה ומזכירה את כל הניסים שכבר עשה לנו ה’ ואת כל המלחמות שנלחם בעדנו.
אתה רוצה לנצח אובים מרובים? תזכור את כל החסדים!
נמצא שהכוח שלנו לעמוד איתנים במלחמה ולנצח את אויבינו ולהתאזר ברוח של עוז וגבורה בלב – הוא על ידי שנזכור את חסדי ה’ ואת כל הניסים והנפלאות שכבר עשה עימנו, ובמילים אחרות: הכרת הטוב. יוצא שההכרה בטובה של ה’ היא היא העצה לניצחון במלחמה גם אם “רבים הגויים האלה”.
ולכן גם דוד המלך עליו השלום לא התרשם מהיתרון המספרי של האויבים ובמזמור הפותח במילים “הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו” הוא אומר: “כל גויים סבבוני, סבוני גם סבבוני, בשם ה’ כי אמילם”. כשאני הולך עם הודיה לה’ וכאשר אני רואה לנגד עיני בכל רגע את חסדיו שלא כלים לעולם – אני מתחזק בביטחון מלא ושלם ואני בטוח שיהיה רק טוב, וממילא אני מסוגל לעמוד כנגד כל הגויים גם יחד ולנצחם!
ניסים גלויים
ואכן, הכרת הטוב היא המסר העובר בפרשה שלנו לכל אורכה: “וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה’ אלוקיך… ויאכילך את המן… שמלתך לא בלתה… ה’ אלוקיך מביאך אל ארץ טובה… הישמר לך פן תשכח את ה’ אלוקיך… וזכרת כי ה’ אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל…”
והתורה מזהירה לא לשכוח את ה’ ואת כל חסדיו ולא לייחס את ההצלחה והשפע לעצמנו, גם הצלחה גשמית כלכלית וצבאית וגם הצלחה רוחנית, כי ברגע ששוכחים את ה’ מגיעים לעבודה זרה: “והיה אם שכוח תשכח את ה’ אלוקיך – והלכת אחרי אלוקים אחרים ועבדתם”.
ובפרט במלחמה הזאת. רק עיוור לא רואה את הניסים העצומים שה’ עושה עימנו. גם במצריים לא היה דבר כזה שעשרות אלפי טילים נורים ומספר הנפגעים כמעט אפסי! ולמרות המכה הכואבת מאוד של שמחת תורה, כולנו מבינים שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע גם מכיוון עזה, וכל שכן אילו היו מתאחדים כל אויבינו ותוקפים יחדיו, היו לא תהיה.
וההתבוננות בניסים האלה וההודיה עליהם ועל כל הניסים שראינו מימות עולם, ועל עצם הקיום שלנו כאן בין שבעים זאבים החורשים עלינו מזימות יומם ולילה – ההתבוננות וְהַכָּרַת הטוב הזו עצמה היא ההגנה וכיפת הברזל הגדולה ביותר. וזו לא רק ההגנה והשמירה, אלא זה גם מה שמכלה ומשמיד מפנינו את כל האויבים.
ומבלי לזלזל כהוא זה במסירות הנפש העצומה של החיילים ושל כל מערכות ההגנה, כל בר דעת מבין שהחיילים זקוקים לרוח, לגבורה, לביטחון, ולהרבה מאוד סייעתא דשמיא ושמירה מלמעלה, ואין דבר שמגביר את הסייעתא דשמיא בכל תחומי החיים כמו הודיה והכרת הטוב!
אומה בזויה
על הכרת הטוב ותודה והודיה כתבנו בלי סוף. ספרים, חוברות, מאמרים, וסיפורי ישועות מדהימים. אבל עכשיו זה כבר פיקוח נפש! הכרת הטוב היא סוד הניצחון היהודי, וסוד כיבוש וירושת ארץ ישראל!
הדור שהיה כפוי טובה ובכה בכייה של חינם – הפסיד את ארץ ישראל. ואנחנו קמים תחת אבותינו לתקן את חטאי אבותינו, וכל ירושת הארץ שלנו תלויה בהכרה בטובה, לראות את טוב ה’ ניסיו וחסדיו ולהודות לו בלי סוף ועל ידי זה לרשת את הארץ. ואם יש קשיים ונתקלים במלחמה העזה של האויבים – צריכים להגביר עוד יותר ויותר את הכרת הטוב.
והדברים מקבלים ביטוי חזק יותר עכשיו, דווקא בגלל שאחת התכונות הרקובות ביותר של אויבינו האכזרים הערבים היא כפיות הטובה שלהם.
לעבור את כל מה שעברו בקיבוצים – זה מאוד כואב. אבל לאותם בני הקיבוצים זה כאב שבעתיים דווקא בגלל העובדה שהם כל כך אהבו ותמכו בתושבי עזה ונרתמו תמיד לסייע להם בכל כוחם ובמסירות נפש – והכאב של כפיות הטובה, של היריקה בפנים, זהו הכאב הגדול ביותר.
כולנו ראינו אצל הערבים הרבה מאוד פגמים מוסריים בלשון המעטה, אכזריות בלתי נתפסת, צמאון דם, קידוש המוות והרצח – אבל השורש של כל הרע הוא כפיות הטובה. והערבים בכלל והערבים בעזה בפרט הם רק חייבים לנו על אינסוף טובות, הם קיבלו חשמל מאיתנו בחינם, ומים וכספים וסחורות ופרנסה לרוב. והציפייה התמידית היא שתהיה מינימום של הערכה מהצד השני. אבל הם חסכו מעצמם את הכסף והשקיעו הכול כדי להרוג את עם ה’ ר”ל.
אין דבר שנוא על הקדוש ברוך הוא כמו כפיות הטובה. ובעזרת ה’, כפיות הטובה העצומה של הערבים הרשעים – היא היא תהיה המפלה והסוף שלהם, ויהי רצון שזה מה שיגדוש את הסאה ובזה ייאבדו את כל זכותם ואחיזתם בארץ הקדושה.
לוחמה רוחנית
ודווקא כאשר אנחנו סובלים כל כך מחוסר הכרת הטוב, עלינו להבין שזה בדיוק מה שנדרש מאיתנו עכשיו. זה אחד מן המסרים שה’ רוצה להעביר לנו בכל השיעור הכואב הזה שאנחנו עוברים מאז שמחת תורה: שאנחנו נילחם בהם גם במלחמה הרוחנית ונילחם בקליפה שלהם, קליפת כפיות הטובה – על ידי שנתחזק בהכרת הטוב.
אנחנו חייבים להתחזק במידת הכרת הטוב. להכיר טובה לקדוש ברוך הוא על כל החסדים העצומים שעושים אתנו, ולהכיר טובה להורים, למורים, לחברים, ולכל מי שעשה לנו טובה אי פעם. רבינו אומר שמי שנהנית ממנו אפילו פעם אחת – אל תבזהו!
כי כמו שכפיות הטובה היא שורש כל הרע – כך הכרת הטוב היא שורש כל המידות הטובות וכל הטוב. האמונה והכרת הטוב הולכות שלובות ידיים. וכמו שכל הכופר בטובתו של חבירו – סופו לכפור בטובתו של מקום; כך האמונה עצמה בנויה על הכרת הטוב, המכיר בטובה יזכה לחיבור וקשר אמתי עם ה’.
וכפיות הטובה היא הדבר המאוס ביותר בחברה האנושית. והפסוק אומר: “משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו”. ומסבירים המפרשים שזה גם מצד החברה וגם כלפי שמיא, כי מי שאין לו הכרת הטוב – אף אחד בחברה לא יעזור לו; וגם כלפי שמיא התכונה הרעה הזאת מונעת ממנו את כל הברכות ואת כל הטובות, ומידה זו תביא אותו אל הכפירה.
כפיות הטובה טבועה במין האנושי מאדם הראשון שכפר בטובה ואמר בחטא עץ הדעת “האישה אשר נתת עימדי”, וזה התיקון של כל האנושות כולה. ולכן הכרת הטוב תמיד צריכה חיזוק והתחדשות.
בשמחת תורה קיבלנו סטירה מצלצלת וכואבת. אבל כולנו מבינים שזו רק קריאת השכמה, וזה יכול היה להיות הרבה הרבה יותר כואב, היו לא תהיה. ולמעשה, זה עוד לא נגמר. אולי זה אפילו לא התחיל ר”ל. ולכן אנחנו חייבים להפנים את המסרים משיעור המוסר הענק שבורא עולם מעביר לנו.
העולם כולו בזעזוע. הרבה מאוד רוע. ולתקן את העולם זה אומר להוסיף הודיה בעולם. להוסיף טוב בעולם זה אומר להוסיף הכרת הטוב בעולם. ככל שיהיו יותר מכירי טובה בעולם – העולם כולו יהיה יפה יותר, מתוק יותר, יתגברו הרחמים האמתיים ויסתלק הרוע מהעולם. נוסיף טוב, נוסיף אור, קדושת ארץ ישראל תתגלה, ונזכה לרשת את ארץ ישראל ולחיות בה חיי תורה וקדושה בשמחה ובבטחה וה’ יילחם לנו וישמיד את כל אויבינו וישמור עלינו תמיד, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור