ואיה השה לעולה

תכלית בריאת העולם הוא כדי לגלות את כבודו ורחמנותו של ה’ יתברך כמו שכתוב: “כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו …”, וכדברי הזוה”ק “בגין דישתמודעין ליה”, וכדי שידעו כל בשר שמלכותו בכל משלה, “ומלא כל הארץ כבודו”, ובכך יואר כל העולם מכבודו, ונתקיים “והארץ האירה מכבודו  “.

ומאידך במקום אשר נסתרת ונעלמת מלכותו של הקב”ה ואף נעשות פעולות ח”ו שהם כנגד רצונו , אזי אין מאיר שם כבוד ה’, ונעשה “דרך רשעים כאפילה”, וכבר אמר הנביא “וכבודי לאחר לא אתן” .

אך הלא יקשה, שהרי הקב”ה נמצא בכל מקום, והוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, וא”כ היאך תתכן מציאות פנויה מכבודו?, אלא אכן “בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי )מלאכי א'(- דהיינו אפילו המקומות שיש בהם ע”ז וכפירה בקב”ה, “גם שם ידך תנחני” )תהילים קלט(, וה’ נמצא בכל מקום ולית אתר פנוי מיניה .

ועל כך רמזו חז”ל בירושלמי )תענית פ”א ה”א(: “אם יאמר לך אדם היכן הוא אלהיך? אמור לו בכרך גדול ברומי כלומר שאף שם במקום שהוא תכלית הריחוק מאלוקות-דייקא שם נמצא הקב”ה, אלא שלא מדובר במציאות אלוקית וכבוד רגיל כנ”ל אלא בכבוד סתום ונעלם שהוא שורש וחיות לעשרה מיני כבוד המתפשטים בבריאה )עיין בליקוטי מוהר”ן תורה י”ב תנינא(, וכשאדם יורד ומתנסה במצבי נפש כאלו, וחש שנשמתו כנעתקת ממנו, ומרגיש מרוחק מאוד ממציאות ה’ וקרבתו, ואם ח”ו נופל למעשים שפוגעים ומשפילים את כבודו יתברך עליו לזעוק מקירות ליבו-“איה מקום כבודו…?  

ואם יזכה לדיבור של אמת אכן ירגיש שכאבו לא רק על כבודו של עצמו שהושפל מאחר שנתפס על מעשים פחותים ומבוזים, אלא איה מקום כבודו של הקב”ה, בבחי’ ותתפלל חנה על ה’- על ה’ דייקא שלא חשבה רק על עצמה וישועתה אלא על גילוי מלכות ה’ בעולם .

וכשיבקש ויתחנן כך- “איה מקום כבודו,, אזי תחזור נשמתו אליו ויוכל לחזור למדרגתו הראשונה ואף למעלה ממנה ותהיה ירידתו תכלית עליתו )ראה שבמוסף של שבת כשאומרים איה מקום כבודו-יכוון לקבל תוספת נשמה (.

ואם יצעק ויתחנן ועדיין תתעכב ישועתו מלבוא אעפ”כ ימשיך לשאול בתמימות איה מקום כבודו ואל יתן לספקות והרהורים לטנף את ליבו.  

שאלת יצחק את אברהם אביו איה השה לעולה? היא שאלת איה מקום כבודו הנ”ל שהרי אילו יצחק אכן היה נשחט לעולה היאך הייתה מתגלית רחמנותו של ה’ איה חסדו והבטחתו- “כי ביצחק יקרא לך זרע”?  

וודאי שיצחק אבינו חשב על כבוד ה’ כנ”ל ומעידים על כך המדרשים שהלך במסירות נפש ובלב שלם כאברהם אביו “וילכו שניהם יחדיו” )ראה רש”י(, וזהו “איה השה לעולה” שה מרמז על חסד כנודע ונמצא ששאל איה חסדו כנ”ל ?

וענה לו אברהם “אלהים יראה לו השה לעולה בני”, כלומר אנו אין לנו לעשות אלא את מה שמוטל עלינו בתמימות אף ללא הבנה, ולה’ הישועה, ואכן כשביקש יצחק את כבודו של ה’ באמת כנ”ל יצאה בת-קול מן השמיים והכריזה שאילו של יצחק כבר מוכן מששת ימי בראשית )תקו”ז-תיקון תנינא דף א’)   

וזכו לעמוד בניסיון וקבל יצחק את נשמתו (מצד דכורא) שבעזרתה יכל להמשיך את קיומו של עם ישראל ומעשה אבות סימן לבנים כן נזכה גם אנו לצעוק מעומקא דליבא “איה מקום כבודו”-? כדי שנוכל להעריצו ולגלות כבודו בעולם ובזכות זה נזכה לגאולה שלמה בב”א )מיוסד ע”פ ליקו”מ תורה י”ב תנינא).