הכסף הוא מטרה ולא אמצעי – קאוצינג מפרשת וישלח

“וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ”

(בראשית ל”ב, ו) 

הכסף שובר את הקליפה

יעקב מתכונן היטב היטב לפגישה עם ומול עשו. הוא יודע בוודאות שהפגישה מולו ואיתו לא תהיה קלה בלשון המעטה. יעקב אבינו מתפלל אל ה’ ומבקש עזרה בתחנונים מאוצרות מתנת חינם שה’ ירחם עליו ויעזור לו ככתוב “וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹקי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹקי אָבִי יִצְחָק:  ה’ הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ”. חלק מהתכנון בא לידי ביטוי בכך שיעקב מחלק את המחנה לשניים, שאם חלילה אחד יפגע לפחות שיישאר אחד לפליטה ככתוב “וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת וַיֹּאמֶר, אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה”. 

זאת אומרת יעקב מתכונן גם בצד הגשמי ולא יושב בחיבוק ידיים, וזה מוסר השכל גדול שעלינו ללמוד מיעקב אבינו כאשר ישנו מצב דחוק ומורכב עלינו להתארגן  בשלושה פאנים: 1. עשייה 2. תפילה 3. דורון

נתינת דורון

מדוע יעקב אבינו מוצא לנכון לתת דורון לעשו? הרי לפי הצדק הוא הנרדף. הוא זה שעושים לו את העוול והרוע אז מדוע הוא צריך לכאורה להתחנף אליו? ובכן יעקב אבינו הוא תלמיד חכם וככזה תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם ואין הוא מתחנף חס וחלילה אלא לא רוצה לפתוח סכסוך ישן נושן שלצידו מלחמה ערה עקובה מדם. הוא בוחר להיות חכם ולא צודק. הוא בוחר במידת השלום והענווה הכוללת ויתור רציני ביותר של רכוש כסף ושטחים לטובת השלום הזה. כי השלום והשקט הם מעל הכל אצל הצדיקים. מיעקב אבינו אנו לומדים את מידת הויתור גם אם מדובר בהפסד ממוני רב זה עדיין שווה הפסדים אחרים של חלילה אבידות בנפש או מלחמה קשה.

הכסף שובר את הקליפה

בפרשות הקודמות אברהם אבינו קנה במחיר מלא את מערת המכפלה מעפרון, 400 דרם שזה המון המון כסף בכך זכה אברהם אבינו לנצח את הקליפה ודווקא בשל היותו בעל חסד וצדקה שאין שני לו, ובכך הוא זכה שכספו הבהיר והאיר ולכן הקליפה התאוותה לה. גם יעקב אבינו נותן את כל רכושו לאליפז שלא יהרוג אותו והוא ישאר בחיים, כי הקליפה התרצתה בכסף. 

צדקה תציל ממוות

מעלת הצדקה היא כל כך גדולה ועצומה ולפיכך ברור שיש מעלה גם לכסף. אבל עלינו להבחין במספר דברים עקרוניים: יש תאווה לכסף, ממון ויש עושר ועשירות השייך לישראל. אם אדם מבין שאת כל הכסף והעושר שלו הוא מקבל מאת ה’ יתברך שהוא ורק הוא זן ומפרנס אז ממילא הוא לא מתחנף לאף אחד ולא מפחד משום בן אדם – ולפיכך גם העסקאות שעושה הן ישרות והוגנות. בנוסף הוא מעשר או מחמש מכספו וגם נותן צדקות וחסדים לעם ישראל, תרומות והרבה צדקה בסתר ובחסד. אז כמובן שמאדם כזה יש לה’ נחת רוח גדולה ורבה והוא צינור של שפע ויש לו כלי שמחזיק את הברכה והממון. 

“לי הכסף ולי הזהב נאום ה’” (חגי ב,ח) בספר הזוהר ישנו מאמר ‘לי הכסף לי הזהב’ בו מבוארים סודות ורזין, בו העושר לעולם משתלשל מספירת הגבורה. הכסף והזהב הם צירופים של אורות עליונים, מגוונים עילאין, מאורו יתברך המתוק ולכן אנשים חפצים להשיגם ומתאווים אליהם ביותר. אמנם אי אפשר ליהנות מהגוונין אלא רק על ידי צדקה שנותנים לעני הגון או תלמיד חכם, ישיבה וכיוצ”ב, משום שרק כך ניתן להתחבר רוחנית לחיות האלוקית המלובשת בכסף ובזהב, וזה אפשרי רק על ידי נתינת צדקה. ואם ישנה מעלה לנתינת צדקה וודאי ישנה מעלה גם לכסף. 

היחס לכסף 

עגל הזהב עדיין חי וקיים אצל רובנו. אי אפשר לחיות בלי כסף ואנחנו גם יודעים שעני חשוב כמת. בפרשה הקודמת בה אליפז לקח את רכושו של יעקב אבינו על מנת להשאירו בחיים מסופר במדרשים כי יעקב נותר ללא כלום, כפשוטו. אפילו את בגדיו אליפז לקח ויעקב נשאר ערום כביום היוולדו, התבייש עד למאד ונכנס לתוך מקווה מים שהיה לידו “אם יהיה ה’ עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש”, ה’ זימן פרש אחד שבא לרחוץ באגם פשט בגדיו וקשר הסוס, טבל באגם וטבע. יעקב ראה בזאת סימן משמיים לקח הבגדים ורכב על הסוס לבית לבן. חשבו על הבושה הנוראית והגדולה שהייתה ליעקב אשר הולך לבית לבן אחי אמו לשאת אישה כאשר אין עליו ולו פרוטה שחוקה, מבייש ביותר. בנוסף, עד אותו הרגע יעקב אבינו בכלל לא ידע חוסר ועוני מהו. גדל בבית משפחת אביו יצחק וסבו אברהם להם היה כל טוב ועושר מופלג, וזו פעם ראשונה שהוא טועם טעם עוני והבין, ידע והאמין שכשם שה’ העני אותי בין רגע כך ה’ יכול באותה הקלות להעשיר אותו בין רגע! אין עוד מלבדו. 

הכסף הוא אמצעי ולא מטרה

הרבה מאיתנו מתבלבלים וחושבים שהכסף בחיים הוא מטרה אבל האמת שהוא רק בסך הכל אמצעי. עד כדי כך הכסף צריך להיות שנוא שעליו כתוב שבעולם הבא כאשר אומרים על נפטר שהוא בעל ממון, זו הבושה הכי הכי גדולה שיכולה להיות! 

מסופר על הבעל שם טוב שלא היה משאיר אגורה שחוקה אצלו בבית מיום ליום. כל מה שהיה מקבל עוד באותו היום היה מחלק לעיניים. והנה יום אחד הבעל שם טוב מרגיש שאינו מצליח בלימודיו ולא הולך לו כמו שצריך הוא מנסה לבדוק לפשפש במעשיו ולא מבין לפשר הדבר. לאחר מכן קורא לאשתו ושואל אותה מה היום מאתמול, כלומר מה שונה בהתנהגות שלנו היום מאתמול. היא מנסה גם להבין ולא מוצאת לאחר מכן נזכרה שהשאירה עבורם מספר רובלים לקנות מצרכים לשבת. אז הבין הבעל שם טוב מדוע לא הצליח בלימודו וביקש מאשתו הצדקת לפזר את הממון כצדקה לעיניים אף על פי שגם בביתו של הבעל שם טוב לא היה רווחה מרובה.

הרב דב קוק כותב: “‘כסף’ נקרא גם ‘דמים’. ובאמת, כל אחד מרגיש חיבור עמוק לכספו ‘לדמים’ שלו.. על כן הנותן מדמיו לצדקה מתוך הבנה שהקרבה זו נלקחת מגשמיותו, וגורם להתעלות רוחנית לנשמתו וצדקה שכזו גורמת לתוספת אמונה ועוזרת לנותן יותר ויותר מאשר מסייעת למקבל. וזה ידוע שכשאתה נותן צדקה אתה יותר מקבל מאשר אתה נותן, לכן תיתן תמיד בעין יפה ובלב שמח. 

רבנו הקדוש רבי נחמן בספרו הקדוש “ספר המידות” בערך ‘ממון’ מביא באריכות אודות הממון, ליקטתי מספר נקודות בודדות (להרחבה עיינו שם) המתלוצץ מזונותיו מתמעטין. כשרואה אדם שמזונותיו מצומצמין, יעשה מהם צדקה. על ידי צדקה זוכין לפרנסה. על ידי תשובה, הפרנסה בנקל. אין צריך לאדם לדאוג על פרנסת בניו כי כשהם גדלים פרנסתם עמהם. יבקש אדם רחמים שלא יבוא לידי עניות.

כסף צריך להיות אמצעי ולא מטרה. בנוסף לעשות בו שימוש נכון וראוי מלא בצדקות חסדים ולפזר ממון על תלמידי חכמים ולתת בעין יפה. יחד עם זאת עלינו לזכור שהממון נמצא אצלנו כפיקדון לכן עלינו לכבד אותו ולא לזלזל בו ולחשוב שיש אפשרות לקחת הלוואה כי זה ‘מבטח בוגד’, אולי ה’ לא רוצה לתת לך את סך ההלוואה? מדברי מו”ר הרב שלום ארוש שליט”א. 

בספר ליקוטי עיצות, צדקה כב אומר רבנו הקדוש: “על ידי צדקה מתקן ממונו, ואז יתקיים ממונו בידו ויהיה לו פרנסה ברווח”. 

בברכת שבת שלום וחשבונות בנק מפוצצים בממון שיש בו ברכה, צדקה וחסד, רוחמה אפרתי