יש לי שיעורי בית פרק ה’- הרב יצחק אבוחצירא

בשבוע שעבר שאלנו: מהם בעצם מטרתם של שעורי הבית? במה הם מועילים לילד ולנו? הסברנו כבר 2 מטרות: .1 למידה עצמית. .2 מניעת בטלה. השבוע בע”ה נמשיך להכיר מטרות נוספות.

1.למידה עצמית

בפרק הקודם הסברנו שמטרת העל של שעורי הבית היא, להפוך את הילד מתלמיד- ללומד עצמאי. תוך כדי הכנת שעורי הבית במקצועות השונים, הילד לומד להתמודד עם חומרי למידה שונים. כשהוא יושב בבית להכין שעורים, הוא מתמודד איתם כמעט בכוחות עצמו. אין שם מי שיסביר לו או יגלה לו כי עוד מעט יש צלצול להפסקה, אין גם חבר שהוא יכול להעתיק ממנו, ולכן הוא פשוט “מתמודד”. ההתמודדות הזו עם חומרי למידה המותאמים לגילו ורמתו, מפתחת במוחו “כישורי-למידה”. תוך כדי העבודות, הוא מפתח אסטרטגיות למידה, הוא מחכים ומתפתח מבחינת ההבנה וכושר הבעה בכתב. במשך השנים, מתוך מיומנויות הלמידה, נהפך הילד מתלמיד- ללומד עצמאי.

2.מניעת בטלה

לעיתים קורה ואנו המבוגרים יושבים שעות רבות בבטלה ומחפשים במה להעביר את הזמן. ידוע שרעה חולה זו של השעמום, היא “אם כל חטאת”. מחקרים מוכיחים, ששעמום זה בגיל מבוגר, נובע מהרגל השעמום ושריפת שעות בבטלה, בגיל הילדות. כאשר ילד מתרגל לחזור לאחר שעות לימוד ועבודות בבית הספר, לבית “משעמם” לבית שאין בו “מטלות” הוא במשך הזמן לומד “להתפגר” דהיינו- לחפש את עצמו. ומזה נובעים כל הבעיות של הנוער של היום שמחפשים כל הזמן- ליהנות, לבלות, לטייל, לאכול וכו’ וכו’ חסד גדול עושה לנו בית הספר ששולח לנו כל יום “מטלות חינוכיות” בצורת שעורי בית. כך הילד יודע ומתרגל, שיש לו כל יום עבודה בבית וכך הוא אינו משתגע כל יום- מה לעשות עם שעות אחה”צ.

3.לימוד לא רק בבית הספר

ילד שרגיל ללמוד רק בבית הספר ואינו מקבל “מטלות לימודיות” בצורת שעורי בית, שעליו לעשותם רק בבית, מתפתחת אצלו במשך הזמן, תובנה מעניינת- שבית הספר, הוא ורק הוא מקום הלימוד. נו, ומה רע בזה?! בואו תשמעו: פעמים רבות לתלמיד הבינוני לא הכי “כיף” בבית הספר. המקום הזה, לא מספק לו אתגר או חוויות. הוא אינו מתפתח בו מבחינה לימודית או ערכית, אינו מממש את יכולותיו או שאיפותיו ובטח שלא רוכש בו סיפוק. כל יום מחדש הוא התמודדות עם קושי, כי הוא לא מסתדר עם המורים ועם חומרי הלמידה. בשביל התלמיד הבינוני או החלש, בית הספר, עם כל מה שהוא מסמל, הוא ממש סוג של עונש, אפילו במידה מסויימת תאר לי פעם ילד הוא: “כלא”.

מביאים אותך לשם, אפילו שאתה לא רוצה. מכריחים אותך לבצע כל מיני עבודות, מבלי ששאלו את דעתך. בתחילת כל שיעור התא נסגר עליך, ואין לך אפשרות לברוח כי יש סורגים על החלון. בסוף השיעור כל “האסירים” משתחררים להפסקה בחצר. ואם ברחת לפני הזמן או שלא חזרת “לאגף” נשללת ממך ההפסקה הבאה. בדיוק כמו בכלא, יש בו חוקים, משמעת והגבלות רבות.

לעומתו התלמיד המצליח, נהנה ללמוד ולהחכים, אך זה המתקשה, אינו מוצא בו את ידיו ואת רגליו. כאשר לילד המתקשה אין שעורי בית, ואת כל הלמידה והידע שלו הוא רוכש רק במסגרת בית הספר, עם הזמן מושרשת בו הבנה בעייתית מאוד: שלומדים, רק בבית הספר. ולכן מיד עם בואו לבית, הוא “זורק את התיק” כי נגמר העונש.

מאחר והילד לא לומד בבית וכל הקשר הלימודי שלו הוא רק בבית-העונש, סליחה בבית הספר, יוצא שהילד מפתח לכל הנושא הלימודי דימוי שלילי מאוד. במשך הזמן הילד מפנים, שללמוד זה עונש וכמה שרק יוכל, להתחמק ולברוח מבית הספר ומהלימוד- יעשה לו טוב בחיים. ילד זה יגדל ויסיים את מסגרת בית הספר כמו כולם, אך לדעתכם, האם הוא ירצה להמשיך וללמוד??? הרי בטח שלא.

לעומת זאת-לילד שיש שעורי בית, והוריו משתפים איתו פעולה בהכנתם, מפנים עם הזמן תובנה הפוכה, והיא: שבכל מצב ובכל זמן, הוא תלמיד המחובר לנושא הלימודי. הלימוד בבית, מרגיל את הילד שעליו להיות “לומד” והלמוד לא מתרכז רק בבית הספר. ילד זה ממשיך ושואף למלא את זמנו בלימוד. הוא מתרגל לאהוב את הלימוד שמחכים אותו, הוא מתקדם ושואף להצליח.

הרווח לילד המכין שעורי בית, הוא עצום! כי ילד שמתרגל ללמוד גם בבית, ימשיך ויטפח את ההרגל הזה. וכשיגדל, יהיה בע”ה תלמיד חכם בביתו. לעומת זאת, ילד שלא התרגל ללמוד או לפתוח ספר בבית, יגדל וימשיך את הרגלו- כי ילד זה מבין שהלימודים מקומם רק בבית הספר. הבנה מוטעת זו נעלמת, כאשר הילד מתרגל ללמוד גם בבית בצורת שעורי בית, כי הוא מתרגל שגם הבית הוא מקום הלימוד.

4.ערך לימוד תורה

ילד שאינו מקבל מידי פעם “מטלות לימודיות” במקצועות קודש בצורת שעורי בית, מבין עם הזמן שבית הספר, הוא ורק הוא מקום ללימוד תורה, ומיד בסיום יום הלימודים בבית הספר, הוא פנוי מהתורה. והרי מטרתנו, שיהיו הבנים, עובדי ה’ ותלמידי חכמים “לומדי תורתך לשמה” לכן חשוב להשריש ולהרגיל בפרט את הבנים ללמוד גם שלא במסגרת בית הספר. ומתן שיעורי בית גם במקצועות הקודש בע”ה מרגיל לכך. המשך בע”ה בשבוע הבא.

הרב שלום ארוש וחומת ההגנה של הדור: