אמרתי תודה ונושעתי: חלק ח’: החור בלב נעלם

לבני זוג נולד תינוק במזל טוב. בבית החולים הודיעו להם, שיש בעיה בלבו של התינוק, ויש חשש לנקב באחד מחדרי הלב, ה’ ישמר. ככל שהמשיכו בבדיקות, כך יותר השתכנעו הרופאים שמכריחים לעשות ניתוח לב פתוח, שזה דבר מאד מסוכן, בפרט לתינוק כזה קטן, ר”ל. ולהורים הודיעו שאין הרבה זמן לחכות, כי החור כפי הנראה הולך וגדל.

ההורים הלומי הצער, פנו לעזרת האמונה. הם התחילו ללכת מצדיק לצדיק, לבקש את עצתו ואת ברכתו, ובעצמם הרבו להתפלל ולבקש רחמים על בנם. אך ככל שהזמן חלף, המשיכו הבדיקות להראות תמונת מצב שלילית, והרופאים אף החלו להפעיל לחץ על הזוג הצעיר, שיבצעו כבר את הניתוח, אחרת המצב יהיה מסכן.

אחת מהתחנות’ של ההורים לבקש ברכה ועצה הייתה אצלי. הוריתי להם ללכת לציון התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זיע”א, ושם יעשו, גם האיש וגם האישה, שש שעות התבודדות בדרך התודה וההודאה על הילד. הם שמעו בקולי והלכו למירון, והתחילו את ההתבודדות, אבל שניהם לא החזיקו מעמד שש שעות, ואחרי כשעתים נשברו.

כשחזרו לביתם, קבלו הודעה מבית החולים, שהחור בלבו של בנם כבר גדל בצורה מסכנת, ומכריחים להכניסו לניתוח בדחיפות. הם נסעו בלב כבד לבית החולים, ושם הרופאים הפעילו עליהם לחץ, להכניס את הילד לניתוח מיד, ואם לא, הם יכולים למעשה להיפרד ממנו, ה”י.

בני הזוג היו בצער גדול והאישה בכתה בלי הפוגה. ואז אמר לה בעלה: תראי. אנחנו אחרי הכל עכשיו תלמידים של הרב שלום ארוש, והוא אומר שצריכים להודות על הצרה. נשארה לנו בדיוק שעה עד הניתוח. בואי נגיד במשך שעה שלמה תודה רבה לה’ על הצרה הזאת’.

אבל איך אמר תודה?’ שאלה האישה הצעירה בדמעות. לא משנה איך’, ענה לה בעלה, ממילא אין לנו מה לעשות. נתאמץ ונגיד תודה איך שנגיד ולה’ הישועה’. ישבו בני הזוג בחדר ההמתנה כשדמעות בעיניהם, ופיהם מִלְמֵל תּוֹדָה וְלִבָּם בַּל עִמָּם. כָּךְ בְּמָשָׁךְ שָׁעָה עָשׂוּ מַאֲמָץ אַדִיר לְהַחֲזִיק בְּאֶמוּנָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה.

מלמל תודה ולבם בל עמם. כך במשך שעה עשו מאמץ אדיר להחזיק באמונה שהכל לטובה.

אחרי שעה הכניסו את בנם לחדר הניתוחים. עבר זמן מה, והרופא יוצא מחדר הניתוחים ומבקש מההורים השבורים לגשת למשרדו. כשנכנסו, אמר להם בשמחה מהולה במבוכה: “אני ממש מתנצל על כל ה’טרטורים’ שהיו לחנם. לפני הניתוח החלטנו לעשות לו צנתור, וכאשר עשינו צנתור לילה, גלינו שאין לו שום חור בלב. אין לו שום דבר, והוא בריא לגמרי. ברגע שיתאושש מההרדמה, תוכלו לקחת אותו הביתה. בשם ההנהלה וצות בית החולים, אני מתנצל על אי הנעימות”.

איך אפשר להסביר את זה? הרי ההורים האלה התפללו, והלכו לרבנים וכו’, וכמו שהרבה אנשים שואלים אותי: מדוע כשאדם מתפלל ומבקש, הרבה מאד פעמים תפלתו אינה מתקבלת וכשאומר תודה פתאום הוא נושע? אז ה’ יתברך האיר בלבי להסביר את זה, כי גם אם מתפלל ועושה סגלות ומקבל ברכות, עדין חסרה לו אמונה, ובגלל שחסרה לו אמונה הוא לא נושע.

ומיד שואלים: “מה זאת אומרת אין לו אמונה, הרי הוא מתפלל, סימן שכן יש לו אמונה!” התשובה: נכון, יש לו אמונה שיש בורא לעולם, יש לו אמונה שהעצה היחידה שיש לפעל זו התפלה, יש לו אפלו אמונה שה’ שומע תפלה, ויש לו גם אמונה חזקה שרק ה’ יכול לעזר לו, הכל יש לו, אבל אין לו את האמונה שמה שה’ עושה אתו זה הטוב ביותר עבורו, ולכן הוא בצער, ולכן הוא עצוב וזה נקרא שאין לו אמונה! כי עקר האמונה זה להאמין שכל מה שה’ עושה, זה לטובה.

איך נראה אדם לפני שהוא הולך בדרך התודה וההודאה? הוא מבקש ואומר לקב”ה: תשמע, אבא שבשמים, אני לא מרצה ממה שאתה עושה אתי. ה’, אני לא מרצה מההשגחה שלך מה שאתה עושה אתי זה לא טוב, זה רע מאד! לכן אני מבקש ממך רבונו של עולם, תעשה תשובה… ותעשה מה שאני רוצה. תבטל רצונך מפני רצוני, כך נראה אדם שמתפלל לפני שהוא אומר תודה…

לכן התפלה היו לא מתקבלת! כשאדם אומר תודה, הוא בעצם אומר לה’ יתברך: “קדם כל אני מאמין שמה שאתה עושה אתי זה לטובה. ואני מבטל את רצוני מפני רצונך ושמח במה שאתה עושה עמי. ואני מקבל את רצונך באהבה ואומר לך תודה מכל הלב. אני מקבל כל מה שאתה עושה אתי”.

אדם שמרגיש צער, פרושו שחסרה לו אמונה. כי אם היה מאמין שזה טוב, לא היה מצטער. וכי אדם מצטער מדברים טובים?! האם ראית אדם שזכה בלוטו ואומר: “אוי, אני ממש מצטער”? האם מי שמקבל משהו טוב מצטער? אם אתה מצטער, פרושו שאתה חושב שאיך שה’ נוהג אתך זה לא טוב, ואם אתה חושב שזה לא טוב, זו כפירה גמורה כי אתה אומר שה’, חלילה, לא טוב. לכן על כל אחד ואחת לדעת שהדרך לחיות באמונה שלמה היא דבר ראשון לומר תודה לה’ על כל דבר. לא רק על מה שטוב, אלא גם על מה שנראה “לא טוב”. ואם הנך רואה שאתה רחוק מהאמונה הזאת, תתחנן על נפשך ותבקש שה’ יתן לך אמונה.