אחי, אתה אתי?
אומרים שהכל עניין של גישה, וזה כל כך נכון. והתוצאות הנכונות והטובות ביותר הן קודם כל הגישה שלנו בחיים. תמר בקר עם סיפור מרגש ושתי הגישות שעושות את ההבדל.
"אתה איתי, אחי?"…
אתם בטח חושבים שהמילים הללו נאמרו בין שני חברים ברגע של קרבה לבבית ואחוות חברים, נכון?
למעשה, הן נאמרו על ידי הטייס הישראלי ממטוס האפ-15 לנווט בזמן אימון בינואר האחרון. כשהם בגובה 30 אלף רגל, חופת הטייס ניתקה מן המטוס והשאירה את שני אנשי הצוות של המטוס חשופים לקור מקפיא בגובה שכזה, ואני מדברת על מינוס 45 מעלות! פלוס בעיות אחרות שנגרמות כתוצאה מכך. באותו רגע, ממש לא היה ברור אם הם יצליחו להנחית את המטוס או לבצע צניחה.
כשקראתי את הידיעה הזו, היה לי פלשבק למקרה אמיתי שנוכחתי בו בצורה עקיפה, לפני 45 שנים, כשמטוס אחר איבד חלק שלו…
באביב 1975 הנשיא ג'רלד פורד החליט, כתוצאה מפנייה של ארגוני סיועי אמריקאים אליו, לצאת במבצע הצלת יתומים בוויאטנם שקיבל את השם – "מבצע הטסת תינוקות". ב-4 באפריל בשעת אחר הצהריים טיסת פינוי הילדים הראשונה עשתה את דרכה במטוס גלקסי מבסיס חיל האוויר טאן סון נוט שליד העיר סייגון אל היעד הראשון – הפיליפינים, משם הילדים היו אמורים להמשיך לארצות הברית, אוסטרליה, קנדה וצרפת – מדינות בהן יאמצו אותם. בטיסה זו היו 150 ילדים, 144 מלווים ומתנדבים ו-17 אנשי צוות.
כשהמטוס היה מעל ים סין הדרומי, בגובה של 23 אלף רגל (7,010 מטר) נפתחו לפתע דלתות המטען האחוריות של המטוס. כתוצאה מכך, התרחשה במטוס ירידת לחץ תוך פיצוץ, שברה את הדלתות ופגעה בכבלי הבקרה מתא הטייס אל זנב המטוס. פגיעה זו מנעה מהטייסים את היכולת להפעיל את הגאי הגובה ואת הגה הכיוון שבזנב המטוס. כל מה שנותר לטייס היה לשלוט בתנועת המטוס רק באמצעות המאזנות, הספוילרים והמנועים. איש צוות אחד נשאב מהמטוס החוצה לאחר שהדלתות נפתחו.
באותו זמן, הייתי אחות בתחנת יחידת טיפול נמרץ בבית החולים של בסיס חיל האוויר אליו היה אמור המטוס להגיע. היינו אמורים לקבל את הילדים החולים ולטפל בהם.
מאמרים נוספים בנושא:
עניין של גישה: שיטת המינימאליזם
כשהם רואים את ים סין מתחתם, הטייסים ניסו לבצע הנמכה מבוקרת לקראת נחיתה, ובשלב הסופי שלה הוא החל להנמיך בחדות. האתגר לא היה פשוט. בסופו של דבר, המטוס פגע בשדה אורז במהירות רבה והחליק עד שפגע בסוללה ונשבר לארבעה חלקים. דלק ממכליו התלקח וחלק מהריסותיו עלה באש. המטוס היה במרחק של כקילומטר וחצי בתוך שדה האורז הבוצי, לכן גם החילוץ לא היה פשוט ונעשה מהאוויר עם מסוקים. בתאונה זו נהרגו 78 ילדים ו-11 אנשי צוות המטוס ומספר לא קטן של המלווים.
"תג ושקית" – זה כל מה שהיה אפשר לעשות בשבילם, להכניס את הגופות לשקיות, לתייגן ולהעביר לחדר מתים…
חשבת על שתי הנחיתות הללו. בשני המקרים היו נחיתות של המטוסים, אבל החלק האחרון של הניחה יכול ליצור תוצאות שונות. צוות האפ-15 נחת בשלום. מטוס הגלקסי, לצערנו, השאיר בנחיתה עשן רב, הרס והרוגים רבים.
אנחנו בחלק האחרון של הנחיתה לקראת הגאולה, ויש לנו שתי אפשרויות לעשות זאת:
בגישת ה"אח שלי" – לראות כל אחד מעם ישראל כחלק בלתי נפרד מאיתנו. להרגיש את הכאב שלו, את הספקות ומה שעובר עליו. להרגיש אחריות אחד כלפי השני כי ישראל ערבין זה לזה. גם לדון לכף זכות, לחבק ולאהוב. כך נגיע לגאולה ביחד.
זה רק עניין של גישה: עשו הכל כדי להיות צוות מנצח!…
בגישת ה"תג ושקית" – שלא מפספסת שום הזדמנות לדון לכף חובה, להאיר את השלילי והשונה, לשים תגיות על ספרדים, אשכנזים, ימנים, שמאלנים, ברסלברים משוגעים, ליטאים… והרשימה ארוכה. ועם התגית באה גם ההסתכלות על המתויגים כלוזרים, לא טובים, לא חשובים וחסרי החשיבות וההערכה. מכאן הדרך ל'חדר מתים' רוחני קלה.
צירים מחברים שני חלקים ומעניקים כוח למבנה כולו. צירי הדלתות של מטוס הגלקסי היו אמורים להחזיק את המשקל הכבד של המטוס ונוסעיו. אבל בגלל שציר אחד לא היה מחובר כראוי, כל המטוס יצא מכלל איזון והדלתות התנתקו ממקומן. וכשהלחץ נכנס לתמונה, ולמטוס, זה כבר היה מאוחר והוביל לאסון כואב מנשוא.
כשהצירים בינינו לא מאוזנים התוצאות יכולות להיות קטסטרופליות, ולא רק לפרט אל לכלל כולו. כזו היא גישת ה"תג ושקית" היא כמו ציר שניתק והוביל לאסון. אבל עכשיו אנחנו 'על המזחלת' רגע לפני הגאולה.
אתם איתי, אחים שלי?
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור