אובססיה למראה

החיים בעולם של ימינו מציעים לנו שפע של שינויים וחידושים, חלקם נפלאים וחלק מזיקים. וזה לא חדש לאף אחד.

באותו יום ניגש אלי מישהו ושאל אותי אם אני מכיר את המושג – ביגורקסיה. "כן" השבתי לו. "ומה זה אומר?" הוא הסתקרן. "במשפט אחד: זה אריה שמסתכל על עצמו במראה ורואה חתול".

ביגורקסיה הוא מונח המסמל הפרעה כפייתית הנקראת – דיסמורפיה שרירית, שהיא מעין אנורקסיה הפוכה. בעוד שהסובלים מאנורקסיה (שלרוב מאופיינת אצל נשים) הם אנשים רזים מאוד וכשהם מסתכלים במראה הם רואים אדם שמן, ביגורקסיה (שלרוב מאופיינת אצל גברים) היא אדם עם גוף כמו של ארנולד שוורצנגר שמסתכל במראה ורואה חנון רזה שלא יכול להרים ילקוט מנייר.

פעמים רבות האדם הסובל מדיסמורפיה שרירית הוא טיפוס גדול ממדים – עם שרירים מפותחים להפליא מכף רגל ועד ראש, אולם האובססיה שלו למראה החיצוני מעוותת את הבבואה המשתקפת במראה, הדמות אותה העיניים שלו שולחות למוח. כשהוא מתבונן על עצמו במראה, הוא לא נראה מספיק שרירי. מה שמוביל אותו להתנהגות כפייתית בדמות אימוני יתר, זמן רב בחדר כושר על פני זמן איכות עם המשפחה, עבודה, ובוראו. בנוסף, הוא גם מתעלל בעצמו ומשתמש בכל מיני סטרואידים, תוספי מזון בכמויות מוגברות ותחלופה של האוכל הרגיל בכל מיני מאכלי בריאות עם שייקים מלאים בפרוטאינים. ברור שכל הדברים האלה הם ממש לא התחליף הנכון והבריא לכל המרכיבים הבריאים והטבעיים באמת שבורא עולם נותן לנו באוכל. התוצאות? רגשות מלאים בשליליות עם ים של דיכאון, דימוי עצמי נמוך, ובמקרים הקיצוניים אף נטייה להתאבדות.

בארצות הברית ובאנגליה כ-10% מהגברים המאופיינים גם כבודי-בילדרס סובלים מביגורקסיה. זה לא אומר ש-90% הנותרים לא סובלים מהפרעה זו. אלא, שכמו בכל דבר או הפרעה יש גם את השטח האפור המגוון שם אדם יכול למצוא את עצמו עם ההפרעה אך ברמה מסוימת.

מאמרים נוספים בנושא:

האנורקסית

עשרה צעדים לאושר

עבדים למשהו

חזירים כשרים

קורבן עסיסי

פיתוי מסוכן

הנפילות הקטנות

הפיתוי והמחיר הכבד

תספרו עד עשר

המכנה המשותף בין ביגורקסיה גברית לבין אנורקסיה נשית הוא – האובססיה למראה החיצוני! זו הפרעה קשה שלא קל בכלל לטפל בה. המכונים הלאומיים לבריאות (NIH) מראים במחקריהם שההצלחה לטווח הארוך בטיפול ושיקום מהפרעה כזו במספרים היא של 40-50%, וזה נתון עגום מאוד. למה? כי זה מראה שאחד מתוך שני אנשים הסובלים מהפרעה זו נוטה להתאבד. זה מפחיד, אם אתם בודי בילדרס…

עולם של הבדלים, שמים וארץ אם תרצו, קיים בין בודי בילדר לבין מרים משקולות. בעוד מרים המשקולות שואף לשפר את הכוח שלו, הבודי בילדר מרים משקולות כדי לשפר את המראה החיצוני שלו, כשלרוב הוא גם עושה על הדרך אימונים לא בריאים ונכונים בתקווה להגיע לאותה במה נוצצת בה הוא יציג את הגוף השמנוני שלו על כל שריריו, עם התאורה המדויקת שעושה אפקט לא רע עם השרירים הבולטים, ובל נשכח את מדלית הזהב המוצגת לעיני כל.

אריה שמסתכל במראה ורואה חתול… אשליית המאה של היצר!…

הבודי הבילדר הזה הוא לא בהכרח אדם בריא. רוב הסיכויים שהוא לא יעבור מבחני גיבוש של יחידה קרבית בצה"ל, בעיקר את החלק של הריצות המפרכות. למה? כי דבר ראשון, שבועות של תזונה מסוימת, כמו שהוא עושה, גובים את המחיר מהגוף שכמעט לא מצליח להתאושש. דבר שני, אנשים אלה סובלים לרוב מכולסטרול גבוה, לחץ דם גבוה ומקרדיומיופתיה (שזה בקיצור, מחלת לב בה הלב מתרחב ושריר הלב נחלש ומתקשה להזרים דם, ובשלבים מאוחרים עלולה להתפתח אפילו אי ספיקת לב!). כשחושבים על זה, ובהתחשב גם בזמן שהאנשים האלה משקיעים בעצמם מול המראה, החבר'ה האלה גם סובלים מעודף גאווה…

אז, איפה הם טעו?

הרמב"ם מלמד (בהלכות דעות, פרק שלישי) שהמגמה העיקרית של האדם לשאוף לבריאות תקינה – בין אם אכילה נכונה או פעילות גופנית – שנועדה לשמור על הגוף שלנו חזק לצורך עבודת השם, ואת זה כמובן צריך לעשות על הצד הטוב ביותר. זה כדור המשחק, ולא האובססיה למראה החיצוני.

ברגע שאדם שוכח מה הוא צריך לעשות בעולם הזה, הוא נוטה ליפול במלכודת של היצר והופך להיות טרף קל ופגיע, עוד אדם ברשימת האנציקלופדיות המאגדות בתוכן הפרעות קשות ומשונות שהעולם הזה מציע לנו במסווה של שרירים או רעב מפחיד.

ואיך נוכל להימנע מזה? דוד המלך נותן לנו את הטיפ הכי גדול ומוצלח, הבדוק והמנוסה, באומרו – "שיוויתי ה' לנגדי תמיד"! (תהלים ט"ז, ח) – לא משנה מה אני עושה, אני מסתכל על בורא ועלם ודבק בו! זה הדבר היחיד בעולם הזה שיכול להרחיק אותנו מכל הבעיות.

אכלו נכון, לכו למכון כושר או עשו אימונים מבוקרים ונכונים בבית, אבל קודם כל שימו את המטרה האמיתית מול העיניים – בריאות והעצמת הגוף, שהוא ביתה של הנשמה, למשימה המיוחדת שלכם בעולם הזה!