צוואה רוחנית לעומת זוללי הזמן

קואצ’ינג מפרשת ויחי :  “וַיְחִ֤י יַֽעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵי־יַֽעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה”  (בראשית מ”ז, כ”ח)

ויחי

ויחי היא הפרשה הסוגרת את חומש בראשית. למרות שבפרשה זו יעקב אבינו נפטר, שם הפרשה הוא משורש חיים וחיות ולא להפך, כי הצדיק לעולם חי! אדרבא במותו פועל ישועות הרבה יותר מבחייו היות והוא מתחבר לחלקים הרוחניים העליונים שבנשמתו והם מאירים לו בעוצמה אינסופית. כאשר צדיק נפטר מהעולם הוא רק עובר דירה מהעולם הזה לעולם הבא, והצדיק קיים לעד. וכפי שרבנו הקדוש כותב: “מה לכם לדאוג, לא כל שכן אני הולך לפניכם.. ובסך הכל אני כעובר מחדר לחדר.. ועדיין רואה ושומע אתכם ויודע מה קורה לכם, אני רק נמצא בחדר אחר (כלומר בעולם הבא) אבל אל תדאגו אני איתכם בדיוק כמו שהייתי איתכם כאן בעולם הזה!” (עם יד הלב, איזו הבטחת נכסים היא זו. הבטחה מחממת ומחזקת את הלב והביטחון!)

יעקב אבינו בחיר האבות חי חיים מלאים באמונה שלמה בה’ יתברך לצד חיים מלאים בניסיונות, קשיים ואתגרים בלי סוף שהתחילו עוד בהיותו עובר בבטן אימו הצדקת, בו עשיו הרשע היה מכה אותו ללא הרף.

צוואה רוחנית

לפני פטירתו יעקב אבינו מברך את בניו, שניים עשר השבטים. הוא אמנם מתקשה לקום אבל עושה זאת בשמחה וברצון רב. יעקב מבין את המשמעות שלו בתור צדיק והשפעת הברכות עד סוף כל הדורות. בברכת הצדיק כל העולם מתברך ומושפעים שפעים גשמיים ורוחניים אינסופיים.

מלבד שפע גשמי עצום, הנחשב להון רב, יעקב אבינו בעיקר משאיר לנו ‘צוואה רוחנית’ וזוהי הצוואה שעלינו ללמוד ממנו.

הנכסים הרשמיים הם דבר ארעי זמני וחולף אותו אנו מעבירים מאחד לשני. ברם, הנכסים הרוחניים הינם נכסים נצחיים העומדים וקיימים לעד. הם אלו ששומרים ומגנים עלינו ועל כלל ישראל.

ברכותיו של יעקב אבינו כאמור, חיים וקיימים לעד ולנצח נצחים ובזכות ברכות ותפילות אלו אנחנו עדיין ממשיכים לקבל שפעים עצומים! וזהו ערך רוחני חשוב ביותר אותו אנו לומדים מיעקב – התפילות והברכות.

ברכות למכביר, בעין טובה ובעין יפה, בלב ובנפש חפצה – קם ממיטת חוליו למרות גילו המופלג בהיותו על ערש דווי מברך בצלילות הדעת ובקדושה עילאית ונראית.

תלמד לברך!

באחד מהפעמים שהיינו אצל הרב הוא בירך אותנו וענינו תודה. הרב הרים ראשו ואמר: “תענו אמן!” מכאן למדנו שלא אומרים תודה על ברכה אלא עונים אמן. יש הבדל שמיים וארץ, תודה היא כהכרת הטוב ומן הנימוס אמן מחייבת יותר כי בעניית האמן אני מאמינה בברכה ובתפילה שתתקיים ונותנת לה כוח ואישור בעניית האמן = אל מלך נאמן.

בנוסף, ה’ מאד מאד שמח כאשר איש את רעהו מברכים, וגם כאשר אדם מברך את עצמו (אסור לקלל!) ועוד נקודה עיקרית יש גם לברך את ה’ יתברך.

הרגל יפה!

תתפלאו אולי לשמוע אבל הכי כדאי יהיה לכם ליישם; ובכן, בסיעתא דישמייה יש לי הרגל יפה ביותר אותו מגישה לכם באהבה מתוך רצון וכוונת לב תמימה שגם אתם תזכו לה;

גזרו ושמרו – ובעיקר עשו!

קמה בבוקר, אומרת ‘מודה אני’ ואחר כך מיד “כבוד הקדוש ברוך הוא בוקר טוב ומבורך, שיהיה לך יום טוב ונעים – אנא תגזור עלינו ועל כל עם ישראל גזרות טובות”

שבת היום? שבת מבורך כבוד הקדוש ברוך הוא, ישתבח שמך לעד! שתהיה שבת שקטה, נעימה, מבורכת קדושה; שיהיה לך נחת רוח מאיתנו. זו ברכה שמאד מאד משמחת את ה’ יתברך.

חג היום? “חג פורים שמח כבוד הקדוש ברוך הוא. שיהיה לך נחת רוח ממשלוחי המנות שלנו, שתשמח איתנו בקריאת מגילה וכבודך יתגלה בעולם. אתם מבינים כמה שמחתם את ה’? אתם מבינים איזה קידשו שם שמיים עשיתם? כמה נחת רוח? וכמה ה’ עכשיו נעים לו.. תעשו את זה!!

אני סבא דסבין!

שורש המילה ויחי, מלשן חי. נשאלת השאלה מיהו אדם חי? זה שליבו פועם בקרבו? אכן, זוהי חיות פיזית. כמה אנשים חיים-מתים ישנם שחיים מסכנים בצער גדול וחייהם אינם חיים.

אדם חי הוא אדם שחי את המציאות האלוקית 24/7 וה’ יתברך בתוך ליבו ונשמתו, חלק מהותי ובלתי נפרד מעצמיותו. ה’ נמצא אצלו תמיד במחשבה, דיבור ומעשה.

ישנם שני פונקציות בהתייחסות לאורך ימים ושנים; אריכות ימים – גיל כרונולוגי. כמה ימים האדם חי ונושם בעולם הזה. אריכות שנים – מה עשית פה בעולם, אלו מצוות, חסדים, נתינה. איזה תוכן יצקת לתוך חייך – טוב או רע, עם ה’ או עם הצד האחר.

הזמן – המשאב היקר עלי אדמות

נשאל את עצמנו; מה אנו יוצקים לתוך חיינו. לכאורה הזמן נראה ארוך אבל הוא נזיל ובורח לנו מבין האצבעות. יום רודף יום, שבוע אחרי שבוע, חג אחרי חג והנה נגמרה לה שנה והזדקנו בעוד שנה.. מומנטום של יום הולדת הוא זמן ציון נהדר לבדוק בינינו לבין עצמנו איפה היינו בשנה שעברה והיכן היום. מה הספקתי לעשות משנה שעברה ועד היום. איך ואיפה התקדמתי בעבודת ה’.

זוללי הזמן

אל תתנו לזמן לעבור ביעף. תתבוננו בעצמכם ובחייכם, קחו אחריות ותצרו מודעות עצמית תוך התייחסות למשמעת הזמן. מסופר על צדיק שבדק את ניצול הזמן שלו ומצא שרק 2,3 דקות בזבז לריק.

הידעתם? ⅓ מחיינו אנו ישנים. זה אומר שאם חיים עד 120 – ארבעים שנה מתוך זה ישנים! זה נתון מזעזע.

רבנו הקדוש, רבי נחמן, אומנם חי רק 38 שנים אבל היה ‘סבא דסבין’, כלומר בשנותיו הקצרות הספיק להגיע לשלמות ולתכלית יחידה דיחידה.

יהודי צריך לחיות את כל חייו ומהותו בחיבור לה’ יתברך. זוללי הזמן יכולים להיות מכשיר הטל’, אינטרנט, אייפון, שוטטויות, בילויים ריקניים, סתם חברויות וקשרים ללא תועלת וכיוצ”ב..

שעמום

שעמום. יש כזה דבר? או שאולי ניתן לכתוב שעמום, יש כזה דבר!  שעמום הינו מושג שקרי של המודרניזציה והחילון. כב’ הרב שלום ארוש אומר דבר מזעזע; אם משעמם לך זה אומר שאתה בכיוון הלא נכון. איך יתכן שליהודי משעמם? כי מי שעובד את ה’ יתברך יודע לנצל את זמנו על הצד הטוב ביותר בצורה המקסימלית, ולעולם אינו משועמם אדרבא מרגיש חיות וסיפוק רב, כך שאם אתה משועמם צריך לעשות ווייז מחדש.. ובכלל לנצל את הזמן כראוי. בהצלחה. שבת שלום