קאוצינג מפרשת יתרו: בכוח האמונה

“וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן משֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה’ לְמשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא ה’ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם” (שמות י”ח, א)

גזי, מה זה?

מספר הרב יורם אברג’ל ע”ה, בזמן הבן איש חי היה עשיר מופלג ביותר, שעשה איזו עסקה כושלת בה רימו אותו וכתוצאה מכך נפל מנכסיו, כל הכסף נגמר לו. עד כדי כך שהיה חי מקופה של צדקה.

מה שהפתיע את הבן איש חי שהיה עשיר גדול ביותר חייך כל הזמן ואותו חיוך נשאר גם אחר כך כאשר ירד מנכסיו. התפלא מאד הבן איש חי ושאל אותו לפשר הדבר; “כולם היו סוגדים לך כשהייתי עשיר כקורח והיום אין לך פרוטה בכיס, איך זה שאתה עדיין ממשיך ומחייך וחיוכך נשאר בדיוק אותו הדבר, כמו אז שהיית עשיר והיה לך הון תועפות, אולי יגלה לי כבודו?” 

ענה האיש לבן איש חי ואמר לו :”אני רוצה להראות לך משהו. על האצבע יש לי טבעת. בטבעת הזו שקניתי לפני עשרים שנה בקשתי מהצורף שיכתוב לי שלוש אותיות ג.ז.י. אני כל בוקר מסתכל על הטבעת ומה שכתוב בה מיד עוזר לי לחזור לעצמי!”

ג.ז.י זה ראשי תיבות = גם זה יעבור. גם כשהיה לי הרבה כסף ידעתי שזה יעבור וגם עכשיו כשאין אני יודע שזה יעבור. כך או כך זה לא שלי זה רק ניסיון והכל עובר בחיים..

איך גם זה יעבור..?!

מוסר השכל נהדר לפנינו שכל ניסיון שאנו עוברים בחיים יש לו התחלה, אמצע וגם סוף. שהרי בסופו של דבר “גם זה יעבור”. הכל עובר בחיים! גם החיים עצמם.. השאלה אינה האם זה יעבור, כי זה יעבור שהרי הכל חולף עובר פה בעולם הזה. השאלה היא איך זה יעבור. ובנושא של איך אנחנו רוצים להתמקד בפרשת השבוע שלפנינו.

בכוח האמונה 

בפרשת השבוע הנקראת על שמו של יתרו, חותן משה אורז את כל מטלטליו, לוקח את ציפורה בתו ושני ילדיה אליעזר וגרשום והם עוזבים את מדין ועוברים לחיות במדבר עם משה . 

יתרו עושה את כל השינוי המשמעותי הזה, בו עוזב את ביתו וכל חייו משאיר מאחור כולל המעמד המפואר שהיה לו, מסיבה אחת פשוטה, “וישמע..!”

יתרו שומע על כל הניסים והנפלאות שה’ עושה לעם ישראל , איך מעניש את רשעי ושונאי ישראל ונכנסת לו ללב אמונה.

האמונה שלו כל כך תמימה וחזקה בה’ שזה מוביל אותו לעשיה אקטיבית, קרי לעזוב את הכל ולפתוח דף חדש. 

בכוח האמונה יתרו מעז לצאת מאזור הנוחות ולהתקדם הלאה בחיים אל העבר הלא נודע.

מזכיר לכם משהו? מוכר לכם מאיפשהו? אכן כן.. גם כיום כאשר יהודי/ה מחליט לחזור בתשובה הוא עוזב את כל אורחותיו הישנים, פותח דף חדש ומשנה אותם, בפניו נפתח עולם חדש של יופי היהדות; שבתות וחגים, מצוות , כשרות, טהרה ועוד. פתאום הוא מבין שהעולם הזה אינו הפקר והוא אינו רשאי לעשות ככל העולה על רוחו אלא הוא כפוף לבורא, שהוא מלך לעולם שהוא ורק הוא מחליט ומצווה. 

כיצד זה קשור לגזי?

אדם החי באמונה יודע שהוא חי בתוך מסגרת של חוקים וגבולות. מצוות עשה ואל תעשה גזורות מתוך התורה הקדושה מפיו של הקדוש ברוך הוא לכן הוא גם רגוע ושלו. יש לו נחת.  

אדם כזה יודע שכל חייו מוקדשים לה’ יתברך והוא חי באמונה ויש בו יראת שמיים המנתבת אותו לעבודת המידות לשיפור ותיקון תמידי גם אם ישנן נפילות ומהמורות בדרך. הוא יודע שהוא חי חיים בהם ישנם ניסיונות, קשיים ומורכבויות – אבל יודע שהכל לטובתו והכל מאת ה’ יתברך ושה’ אוהב אותו ויודע שהכל זמני וגם זה חולף ויעבור.

לעומתו, אדם שחי ללא אמונה בעל אמונה רופפת וחלשה עלול למצוא את עצמו מהר מאד בתוך ייאוש ועצבות, דיכאון קליני. לאדם כזה אין במה להיאחז. האדמה רועדת תחתיו כמאיימת להפילו. הכי רחמנות צריכה להיות על מי שהולך בלי תורה זו הרחמנות הכי הכי גבוהה. כמו שאדם בלי אוכל לא יכול להתקיים כך גם בלי תורה האדם יבש; ועל זה רבנו הקדוש, רבי נחמן אומר “אל תהיו כמו עצים יבשים..” כל מי שיש בו תורה ומצוות, דעת אמת שיפיץ החוצה את אור ה יתברך להשקות עוד עצים.

ספינה מטלטלת

אנחנו חיים פה בעולם הזה ורואים את יד ה’ יתברך בכל צעד ושעל. אם זה ‘במקרי הטבע’ בהם הרי געש מתפרצים, סופות קשות משתוללות בארה”ב, צונאמי ביוון ועוד. אם ניקח עוד צעד קדימה ונתייחס לכלל עם ישראל מה שאנו עוברים כעם בארץ וגם בחו”ל למול גלי האנטישמיות והשנאה התהומית כלפי יהודים. השואה הנוראית שקרתה בשבת שמחת תורה על כל השלכותיה, המלחמות שאינן נגמרות, החטופים האומללים, החיילים הקדושים שנהרגו על קידוש ה’, יהודים שנרצחו בשל היותם יהודים – העולם כמרקחה בוערת ומתפוצצת.

בנוסף כל אחד ואחת מאיתנו עובר את מה שעובר עם החבילה האישית, הפרטית שלו בתוך המשפחה ועם עצמו. 

אין זה סוד וגם לא פלא שאלו הם חבלי משיח ועל התקופה הזו רבנו הקדוש אמר שצריך להחזיק חזק חזק באמונה וזו התרופה לכל החלאים. רבנו גם אמר שהתלמידים הכי קטנים שלו בעלי האמונה יחשבו כאדמורים ממש מבחינת יכולת ההתמודדות שלהם למול כל האתגרים.

המשיח בפתח וכל מה שאנחנו עוברים גם זה יעבור. 

אז מה הפתרון..?

ראשית ההבנה שצריך לדעת איך לעשות את זה. לעשות את זה נכון. 

צריך לבנות בנפש את מידת היציבות, הביטחון והאמונה.

צריך לדעת גם איך לעבור את התקופה הזו בשלום. ולא רק בשלום אלא בהצלחה.

ומהי הצלחה בתקופה הזו? לחזק את האמונה. 

איזו אמונה? שה’ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב, כמו גם לומר מזמורי תודה

ובעיקר לדעת: “מה שה’ רוצה זה מה שאני רוצה, ומה שה’ לא רוצה אז גם אני לא רוצה. ואם ה’ רוצה אז גם אני רוצה ואם הוא לא רוצה אז גם אני לא רוצה!” לבטל את רצוני מפני רצונו יתברך. להיכנע לה’. זה קשה. קשה ביותר – אבל זו האמת וזו הדרך וזה הניצחון. 

אמונה היא בלב ולא בשכל! הלב הוא בנק הרגשות. לחיות את המציאות האלוקית ביראת שמים; “שויתי ה’ לנגדי תמיד”. 

בברכת שבת מבורכת ונעימה, רוחמה אפרתי