אמרתי תודה ונושעתי: חלק טו-התקבלתי לסמינר חשוב

שלום רב,

רציתי לספר את מה שקרה לי בשנה האחרונה. ממש נס שאי אפשר להסביר אותו בדרך הטבע. אני תלמידת בית יעקב ובת למשפחה טובה, ברוך ה’. רציתי מאד להתקבל לסמינר מאד חשוב, שמתוך מאות מועמדות מקבלים רק כמה עשרות.

כל יום הייתי שואלת את ההורים שלי: הגיע מכתב? הגיע מכתב?

יום אחד שאלתי את אבא שלי אם הגיע מכתב, אבל הוא התחמק ולא ענה לי. הרגשתי בלב שהוא מסתיר ממני משהו והבנתי שכנראה הגיע מכתב עם תשובה שלילית, הוא כנראה לא רצה לצער אותי, ואולי לנסות להפעיל “פרוטקציות”.

אני הבנתי מיד שאני צריכה להפעיל פרוטקציה אצל המנהל של כל מנהלי המוסדות, אצל המנהל של כל העולם, ופשוט במשך כמה שעות רק אמרתי תודה לה’: “תודה על זה שלא התקבלתי. זה הכי טוב בשבילי. בורא עולם, מה שאתה רוצה. ואני מבינה שאתה רוצה ללמד אותי לסמוך עליך ולא לסמוך על כל מיני “קשרים” וכו”, אחרי זה אמרתי לאבא שלי “אני יודעת שקבלת מכתב תשובה שלילי, וזה הכי טוב בשבילי”. אבא שלי אמר “נכון”. אמרתי לו שאני סומכת על ה’ שיעשה את הכי טוב בשבילי.

לא עברו עשרים וארבע שעות, וקבלנו טלפון הביתה שמזמינים אותי לראיון אישי לקראת קבלתי לסמינר.

פשוט נס. התברר, שבאותו מוסד – ברגע ששולחים מכתב המודיע כי הבת לא התקבלה, בלתי אפשרי לשנות את ההחלטה של המוסד, והם לא הצליחו להסביר את מה שקרה.

אבל מתברר כי ה”תודה” באמת פותחת את כל השערים, של כל הסמינרים, של כל המקומות. אין דבר העומד בפני התודה!

תודה על התודה.