יש לי שיעורי בית- פרק טו

אני רוצה להזכיר שוב את הסיפור מלפני שבועיים, על דודי שצועק לעבר אימו במטבח: “אמא, אני כבר מחכה חצי שעה, למה את עוד לא באה?!

ואמו עונה לו: “דודי, תתחיל בינתיים להכין לבד את השיעורים ומה שלא תבין אני אעזור לך כשאסיים לקלף את הירקות.”

 “לא אמא, את כל הזמן אומרת לי את זה. הפעם אם את לא באה, אני לא מתחיל כלום .”

הסיפור על דודי, מתאר לנו תופעה נפוצה בעקבות שעורי הבית והיא: “יצירת תלות בין הילד לבין ההורה בהכנת השיעורים”. פעמים רבות אנו אכן מצליחים לקבוע לילד זמן קבוע להכנת השיעורים, אנחנו כבר לא צריכים “לרדוף” אחריו והוא מגיע כמעט בכוחות עצמו להכין שיעורים.

אלא שעדיין קיימת בעיה מעיקה, והיא: הילד אינו מוכן להכין שיעורים, אלא אם כן נשב לידו, נסביר, נעזור וברוב הפעמים הוא ינדנד, עד שגם נגלה לו את התשובות .

לא לחטוא למטרה.

הזכרנו כבר, ש”מטרת העל של שעורי הבית” היא: להפוך את הילד מתלמיד- ללומד עצמאי.

שעורי הבית, נועדו לתת לילד הזדמנות להתאמן בכוחות עצמו, על החומר הנלמד בכיתה.

האימון, בצורה של הכנת שיעורי בית חשוב מאוד, כי הוא מהווה בסיס להעמקת הידע ושליטה במיומנויות למידה .

תוך כדי הכנת שעורי הבית במקצועות השונים, הילד מתוודע למיומנויות שונות של למידה עצמאית, כמו: עבודה על זיכרון, אחסון נתוני ידע ושליפה, חשיבה ממוקדת, קבלת החלטות, פתרון בעיות ומילוי משימות. למידה עצמית זו והמגוון של מיומנויות הלמידה אשר הילד ירכוש בשנות לימודיו בבית הספר, ילוו אותו בהמשך דרכו בחיים.

ולכן אם הכנת שעורי הבית גורמת להורים להכין בשביל הילדים את השיעורים או “לגלות” להם את התשובות לעבודות, חטאנו למטרת העל של שעורי הבית.

יש לי יומן יום יום

הזכרנו, שתפקיד ההורים הוא: ליצור אווירה מתאימה ללמידה, ללוות את הכנת השיעורים, אך בפירוש לא לבצע אותם עבור הילד.

איך מלווים? ראשית: מרגילים את הילד ל”סדר וארגון”.

מיד כשהילד מגיע מבית הספר, נניח בשעה שתיים בצהריים. לאחר “קבלת הפנים” החמה והמסורתית )כל אמא והשיטות שלה( גם אם החלטנו שמכינים את השיעורים בשעה חמש אחה”צ, חשוב לפתוח ביחד עם הילד את היומן ולבדוק איזה שיעורים יש ובמה הם כרוכים. וזאת, כדי לדעת להקצות נכון את הזמן לביצועם.

הורים השואלים את הילד: “דודי, יש לך היום שיעורים?” יכולים באי שימת לב, לעבור על האיסור: “לפני עיוור לא תיתן מכשול”, ולמה? כי פעמים רבות, הרצון של הילד לדחות את הכנת שיעורי הבית, נובע מקושי ביכולת להתארגן הן מבחינת חומרי הלמידה והן מבחינת הזמן.

לעיתים קרובות הילד נדרש לעמוד בסדר יום עמוס במיוחד, הכולל ימי לימודים עמוסים במקצועות ותכנים, מטלות רבות של שיעורי בית כמו גם חוגים אחר הצהריים ולכן הוא יעדיף לא להגיד את האמת ולענות “שאין לו שיעורים”, לדחות אותם לשעות הערב, או לדחותם לתמיד.

לכן אנחנו לא שואלים את הילד אם יש לו שיעורים. אנחנו גם לא מראים לו שאנחנו ח”ו לא מאמינים לו או מטילים ספק בזיכרון שלו לגבי השיעורים וכו ‘

אנחנו פשוט מרגילים אותו (לפחות עד כיתה ד’) שכאשר מגיעים הביתה לאחר קבלת הפנים המסורתית, בודקים ביחד עם אמא/אבא את היומן, זו פעולה טכנית הקשורה לסדר יום וההתנהלות בבית ולא לרמת האמון מול הילד. כך מנענו ופתרנו הרבה בעיות שעלולות ח”ו לצוץ.

עקביות

נזכיר שוב, חייבת להיות עקביות והתמדה בבדיקה מידי יום ואפילו שהילד בא מרצונו לספר על השיעורים שקיבל, תתמידו לבדוק איתו: “אני בטוחה שאתה זוכר מה היו השיעורים, אבל אני בכל אופן רוצה לעבור איתך על היומן. ככה אנחנו רגילים לעשות בבית” )במידה ולא כתוב כלום ביומן ואנחנו יודעים שהילד לא כתב בכוונה, עלינו לשוחח ולבקש מהמורה לשתף פעולה ולבדוק לו בכיתה(.  

כעת לאחר שאנו והילד יודעים במה בדיוק יש שיעורים, עלינו לארגן לו אחר צהריים רגוע ומסודר בלי עומס ולחץ .

במידה ולילד יש סדר יום, אזי הוא יכין את השיעורים בזמן שנקבע.

אך במידה ולילד אין סדר יום, רצוי לקבוע ביחד, מתי הילד יכין את השיעורים. המלצה: אפשר לעשות איתו הסכם: “אם תכין היום יפה את העבודה לפני שאתה יוצא לשחק, מחר תוכל להכינה לאחר המשחק. אבל אם מחר, תשחק ותשכח מהשיעורים ולא תבוא בזמן להכין, להבא לא תוכל לשחק עד שתסיים את הכנת כל השיעורים.

למצוא מיקום נוח

לאחר שאנו יודעים מה השיעורים וקבענו זמן להכנתם, עלינו לקבוע מקום מסודר להכנתם. ארגון יעיל של סביבת הלמידה תורמת מאוד לאיכות ההכנה ולקיצור הזמן הנדרש.

עלינו “לנקות” את סביבת הלימוד מגירויים, לפנות את שולחן הכתיבה, לכבות את מסך המחשב או מערכת השמע .

אם אין לילד חדר פנוי והוא נאלץ להכין שיעורים על שולחן המטבח או הסלון, יש לארגן את המקום בהתאם .

ישיבה על כיסא נוח מול שולחן נקי, וכמובן שיכלול את כל הציוד הנדרש להכנת המטלות השונות כמו עפרונות, עטים, צבעים, מספריים, דבק וכדו’ ייהפכו את הכנת השיעורים ליעילה ומהנה.

כמובן לא בכל הבתים זה אפשרי, בבית של 70 מ”ר שמתגוררים בו 8 נפשות, זה כמעט בלתי אפשרי. אבל הורים שחשוב להם נושא שעורי הבית, ימצאו איזו פינה שקטה להכינם, בהצלחה.