חיי יום יום- לפני 100 שנה- איך אנשים חיו בלי תכנולוגיה?

דמיינו שאתם מתעוררים בבוקר ולא שולחים יד אוטומטית לטלפון. אין צלצולים של הודעות, אין התראות מהעבודה, ואין סרטוני טיקטוק שגונבים לכם את הדקות הראשונות של היום. אתם פותחים את העיניים לעולם אחר – העולם של לפני מאה שנה.

שעון מעורר? לא, קריאת התרנגול

הבוקר מתחיל עם אור השמש שחודר דרך החלון, או עם קריאתו של התרנגול בחצר. אין צורך לבדוק את השעה בנייד – פשוט יודעים שהגיע הזמן לקום. במקום קפה TO-GO, מחכים לקפה שהתחמם על הכיריים, או לתה חם שאמא הכינה.

עבודה בלי מיילים ולחץ דד-ליינים

אנשים עובדים בשדה, במפעלים או בחנויות קטנות. במקום פגישות בזום, יש שיחות פנים אל פנים. במקום אינסוף הודעות בוואטסאפ, מודיעים דברים בעל פה או שולחים מכתב – עם מעטפה וחותמת!

הילדים יצאו החוצה – לא למסכים, אלא לטבע

אחרי בית הספר, הילדים לא רצים למסך, אלא לשדות, לרחובות ולחצרות. הם משחקים תופסת, בונים בתי עץ, ומספרים סיפורים סביב המדורה. השעמום לא קיים, כי כל פיסת עולם הופכת להרפתקה.

תקשורת בין אנשים: לא דרך מסכים, אלא דרך הלב

במקום לייקים ותגובות, אנשים מדברים זה עם זה. נפגשים בסלון או בבית הקפה השכונתי, מספרים סיפורים, מחליפים חוויות. אם יש חדשות, הן מגיעות מהעיתון, לא מפיד אינסופי.

הערב: זמן משפחה ולא נטפליקס

כשמחשיך, כל המשפחה מתאספת ליד שולחן האוכל. אין טלוויזיה שתשאיר אותם שקטים – הם מדברים, צוחקים, אולי משחקים שחמט או דומינו. אחרי הארוחה, קוראים ספר, או יושבים מחוץ לבית ומסתכלים על הכוכבים.

האם היה טוב יותר?

האם היה יותר טוב לחיות בלי טכנולוגיה? אולי. היו פחות הסחות דעת, יותר שקט, יותר חיבור אמיתי בין אנשים. אבל היו גם קשיים – הכל היה יותר איטי, קשה ומוגבל.

הלקח הוא לא לבחור בין העולם של אז לעולם של היום, אלא לדעת לאזן, להנות מהחיים קצת בלי טכנולוגיה וטלפונים. לדעת לעשות גבולות. לתת זמן שקט לעצמך לחיות, לאהוב, לרקוד וכל מה באוהבים  –לא להשתמש בכלל בטכנולוגיה, לא מציאותי אבל בואו ננווט אנחנו ולא נשכח את הדברים הפשוטים שעושים את החיים עשירים באמת.