תהילים ודמעות של אמא
אם רק היינו מצליחים להבין איזה כוח טמון במילים, ולא סתם מילים אלא של ספר התהילים, עכשיו תוסיפו לזה גם דמעות של אמא תגלו איזו עוצמה טמונה במשוואה הזו.
כאובה ומותשת היא עלתה במדרגות לעבר כיתת בנה. בית הספר היה מלא בהורים שבאו כמוה לאסיפת ההורים. בעוד מבטים חסרי רחמים של הורים חסרי טאקט ננעצו בה, כמו סכינים מלובנות בבשר החי, היא תהתה למה זה מגיע לה. הרי כשהייתה ילדה, היא הייתה בין התלמידות הטובות בכיתה. הורים אהבו להיות אחרי אימה באסיפות ההורים כי זה תמיד לקח מעט זמן, והמורה הייתה מחויכת ועם מצב רוח טוב אחרי השיחה אודותיה.
כשנולד בנה בכורה אחרי כל כך הרבה תפילות, היא השתדלה ככל יכולתה להעביר לו את אהבת התורה ואהבת הלימוד: היא השמיעה לו מינקותו שיעורי תורה, בהמשך קנתה לו ספרים על פי המלצת תלמידי חכמים, שאף הושיבה אותו על ברכיהם. כל אותם תלמידי חכמים גדולים שפקדה הבטיחו לה גדולות ונצורות לגבי הילד: שיזכה להיות גדול בישראל ויעמיד תלמידי חכמים הרבה.
אז איך באמצע לימודי תלמוד התורה היצר בחר בהם לקרוא עליהם מלחמה אימתנית?
והיא עייפה כל כך… עייפה משיחות הטלפון מהמנהל ומהמורים, ובעיקר, עייפה מלמרות הכל להתעקש שיראו בו את כל נקודות האור הזוהרות שלו. היא אמא שלו, היא יודעת את הכוחות שלו, את כל הטוב והנהדר שבו והיא כל כך רוצה שגם הם יראו אותן יחד איתה למרות כל התעלולים וההתנצחויות שלו בתלמוד תורה.
בעודה אוחזת בידית דלת חדר הכיתה, היא נשאה עיניים למרומים וביקשה מהיושב שם שאם הוא עדיין מקשיב לה ורואה אותה, שייתן לה כוח גם בקרב הזה שלפניה. שישים לה את המילים הנכונות מול המורה.
מאמרים נוספים בנושא:
אחרי שנכנסה כבר הרגישה שכל המילים נמחקות, יש רק דמעות אותן נעלה בכוח בחדרי ליבה ובגרון אליו כבר הצליחו לטפס. היא הייתה מוכנה לכל, אבל לא מה שאמר לה המורה. דווקא הוא היה זה שהתחיל למנות את כל נקודות האור של בנה, סיפר לה שהוא מאמין בו ושהוא והמערכת ימשיכו לעשות הכל בשבילו. אבל עכשיו הם הכי צריכים אותה: הם ובנה זקוקים עכשיו יותר מכל דווקא לתפילות שלה, תפילות אם על בנה.
החמלה והכבוד של המורה איימו לשבור את כל החומות שהוקמו כנגד הדמעות שהיו בתוכה. בקול נכאים היא ענתה כי נדמה לה שהשם כבר לא שומע אותה. כל כך הרבה התפללה כל השנים… ואולי התפילות שלה בכלל לא חשובות? אולי השם חלילה מאס בה?
"חס וחלילה. אסור לך להישבר" הזדעק המורה, "איך זכינו לכל הדור הנפלא של התשובה שפורח סביבנו אם לא בזכות האימהות? הן המשיכו להתפלל גם כשהילדים היו רחוקים, וברוך השם, זכו לראות את הנכדים מאירים באורה של תורה".
המילה נכדים הפחידה אותה והוא הרגיש מיד והוסיף, "אבל בדור שלנו השם רחמן וממהר לענות לאימהות היהודיות. הוא נותן להן לראות באותו דור את הניסים והישועות…."
"את רואה מה עושות התפילות שלך? את רואה כמה הן חשובות שם בשמים?…"
גם אחרי אותה אסיפה המשיך לעקוב אחר התפילות שלה. רק בורא עולם ודוד המלך יודעים כמה תהילים נשלחו לשמים בזכותו….
בהתחלה, כשעדיין היה קשה לה לפתוח את הלב, היא סיפרה לו שהיא מתפללת דרך "מתווכים" – מדליקה נרות לצדיקים ומבקשת דרכם שיתפללו עבורה ועבור בנה. הוא אמר לה שזה נפלא וכל תפילה היא נפלאה ומרוממת ,והנה, בקרוב תראה נחת ושינוי לטובה.
בשנה שאחריה, הבן כבר היה עם מורה אחר. בעודה שמחה על השינוי לטובה שהתחיל להאיר, הצטערה שהמורה הקודם כבר אינו מלמד אותו כדי לרוות נחת. אבל באחד מביקוריה בבית הספר הוא הפתיע אותה. הוא פגש בה בדרכה לכיתה וסיפר לה איך הוא ממשיך לעקוב ונהנה לראות את השיפור.
"את רואה" אמר לה במאור פנים, "מה עושות התפילות שלך? את רואה כמה הן חשובות שם בשמים? תראי מה את פועלת עם התפילות… רק אל תפסיקי. תמשיכי כל הזמן…."
זמן מה לאחר מכן בעלה הסיע את הילד לבית הספר ופגש באותו מורה בחניה. המורה ביקש ממנו בחום למסור לה שכל מערכת בית הספר מתחזקת אף היא מהתפילות שלה ומרגישה את האהבה השזורה בהן…
בימים הקדושים, ימי אהבת החינם של ספירת העומר, ובפרט בימים אלו שבין הילולת הרשב"י וחג מתן תורה, היא מתמלאת שוב שוב הכרת הטוב למורה שעמד בניסיון וראה את נקודות האור בתלמיד וידע לחזק את ליבה של אמו בתפילה ובאמונה ברחמנותו של השם יתברך, ששומע תפילת כל עמו ישראל.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור