אמרתי תודה ונושעתי: חלק יז- בזכות החובות חזרתי בתשובה

הגיע אלי יהודי ואמר לי: “אכן, אני מודה לה’ על החובות שהיו לי. בזכותם התחלתי לחזר בתשובה. ללא החובות האלו לא הייתי חוזר בתשובה, אז ודאי שהחובות האלה הם לטובתי. והם היתרון שלי!” החיסרון הזה הוא מתנה מבורא עולם. וכן על כל חסרון, האדם צריך להבין, שה’ יתברך ראה שרק אם פלוני יהיה רוק עד יום אלמוני, רק על ידי זה הוא יכול להגיע לשלמות שלו; רק אם עד יום פלוני ואלמוני יהיה לו החיסרון הזה, או הקשי הזה, רק על ידי זה הוא יכול להגיע לשלמות שלו. לכן אני שואל האם צריך להודות על החובות והחסרונות או לא? ודאי שצריך להודות על החובות והחסרונות, להגיד על כל חסרון ועל כל מה שלא מסתדר, על הכל צריך לומר תודה.

כאשר אדם חי באמונה שהכל בהשגחה והכל לטובה והוא לא חושד בקדוש ברוך הוא שאולי הוא לא שומר עליו, הוא דומה לאדם שיושב באוטובוס וסומך על הנהג שיודע לאן הוא נוסע וכיצד לנהג באוטובוס. הוא בוודאי יושב לו ננוח על מושבו ומתבונן בגופים החולפים לנגד עיניו ונהנה מכל רגע ורגע.

לעמתו, אדם שחסרה לו אמונה, דומה לנוסע עצבני שחושב שהוא הנהג, וגם חושב שהוא יודע את הדרך והוא מנסה לנהג באוטובוס מהספסל שבו הוא יושב. הוא כל הזמן מתסכל וממרמר מכך שאין הנהג נוסע לכוון שהוא רוצה, וגם הוא מדאג ומטרד מצורת הנהיגה: פעם הוא מתמרמר שזה מהר מדי, ופעם שזה לאט מדין כאן הנהג נכנס לסבוב בפראות, וכאן האוטובוס קפץ וכו’. והאמת שהוא בכלל אינו יודע לאן הוא נוסע ואינו יודע כלום מחייו, רק חי בצער ובדאגות. והכל מפני שהוא לא מאמין בנהג, שהוא הבורא שמנהיג את העולם בצורה הטובה ביותר.

וזה דבר שאמרתי לאחד שלומד אצלי בישיבה, שהיו לו צרות צרורות עם אנשים בשכונה שלו, ובגלל זה הוא ברח והתגלגל לישיבה שלנו. כלומר, הוא לא התכון בכלל ללמד בישיבה, רק הצרות הבריחו אותו ולא היה לו איפה להיות, והוא הגיע לישיבה, והתחיל ללמד בספרים, לשמע שעורים והחברים חזקו אותו. התגלה לו עולם חדש, ואותו תלמיד התחיל להודות על הצרות שבבגללן הגיע לישיבה. יחד עם זאת, מפעם לפעם היה נזכר בצרות שיש לו, והיה בא אלי להתלונן לפני על הצרות שיש לו עם אותם אנשים.

אמרתי לו: אלולא הצרות האלו, היית כאן? אם כן, אלו הן אינן צרות, אלא ישועות! ולכן תן תודה לבורא שנתן לך את הישועות האלו, שבזכותן אתה לומד בישיבה, כמו שאתה בעצמך מודה, שרק עכשיו התחלת לחיות באמת’. וכפי שאומר רבנו (ל”מ תנינא, יג): “כשחולקין על האדם, נמצא שרודפין אותו והוא בורח בכל פעם לה’ יתברך וכל מה שחולקין עליו יותר, מקרבין אותו יותר לה’ יתברך כי ה’ יתברך בכל מקום בבחינת: ‘אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך’. נמצא שבכל מקום בורח לה’ יתברך וזה בחינת: ופרעה הקריב’ – שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים, שעל ידי רדיפתו אותם נתקרבו יותר לה’ יתברך כנ”ל”.

רק תודה! הרב שלום ארוש במסר חד וחזק לכל אחד אל תפספסו!