מתכון למרק אבן – קואצ’ינג מפרשת פקודי

“כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ” (שמות ל”ח,כד)

מתכון למרק אבן

יום אחד נכנס חייל צעיר לכפר, בדרכו הביתה. מגפיו היו בלויים ומעילו קרוע, אך הוא שרק מנגינה עליזה כאילו לא היו לו דאגות בעולם.

“הלכתי בדרכים קילומטרים רבים” הוא אמר. “האם תוכלו להעניק לי ארוחה חמה ומיטה ללילה”? אנשי הכפר החליפו מבטים. הזמנים קשים, והם לא ששו לחלוק את מזונם עם איש זר.

“תוכל לישון באסם שלי” הציע אחד. “אבל… אני חושש שאין לנו דבר לאכול”. “באמת?” קרא החייל והכניס את ידו לכיס מעילו. “אם כך, אתם בני מזל שהגעתי אל הכפר שלכם! אני אאכיל את כל הכפר הערב בזה”. הוא פתח את ידו וחשף אבן קטנה ועגולה.

“אבן?” צחקו אנשי הכפר “אי אפשר לאכול אבן”! “אה, אבל זו אינה אבן רגילה” הסביר החייל “אם מניחים אותה בסיר מים, אפשר להכין ממנה מרק משובח-הטעים ביותר שטעמתם מעודכם! אני מוכן להראות לכם, אם תרצו. אני זקוק רק לקדירה עם מים ועצים למדורה”.

סקרנותם של אנשי הכפר התעוררה והם הסכימו. במהרה בעבעה הקדרה מעל מדורה עליזה.

כולם התבוננו בעניין כשהחייל הוסיף את האבן, ערבב היטב ובחש את המרק. “ובכן?” הם שאלו בלהיטות

“ממממ… לא רע “אמר החייל” אולי תפל במקצת. מרק אבן טוב זקוק למעט תפוחי אדמה. אבל, מה לעשות, נצטרך להסתפק במה שיש”.

“אהה… יש לי כמה תפוחי אדמה בבית” אמר איש אחד.

“מצוין” קרא החייל “אני מבטיח לך שמעולם לא טעמת דבר טוב יותר ממרק אבן עם תפוחי אדמה”.

האיש הביא את תפוחי האדמה, החייל חתך אותם והוסיפם למרק. לאחר מכן הוא טעם פעם נוספת.

“הרבה יותר טוב!” הוא הכריז “אף שעם בצל או שניים זה יכול להיות מעולה בהרבה. אבל אני מניח שאי אפשר לרצות הכל בחיים.

“לי יש כמה בצלים” אמרה אישה אחת בביישנות. “נפלא, עכשיו תהיה לנו חגיגה אמיתית”.

האישה הביאה את הבצלים, והחייל חתך אותם והוסיפם למרק. החייל טעם פעם נוספת מהמרק.

“אהה משובח!” הוא אמר. חבל רק שאין לנו עוף. למרק אבן טוב באמת תמיד מוסיפים מעט עוף.

“אמא, נדמה לי שיש לנו עוף בבית” קראה ילדה אחת ומהרה לביתה.

כעת עמדו כולם מעל הקדרה מזילים ריר מרוב רעב. החייל הוסיף את העוף וערבב היטב. לאחר מכן טעם שוב ונאנח “מממ, זה כל כך טעים. עוד כמה ירקות היו הופכים אותו פשוט למושלם…אבל אסור להיות חזירים!” אנשי הכפר הביטו זה בזה, וכאיש אחד מהרו לביתם וחזרו עם מלוא חופניים ירקות: גזר, כרוב, אפונה…החייל הוסיף את כל הירקות פנימה ובחש. הקדרה בעבעה כעת עד שפתיה במרק סמיך ומחמם לב.כולם הביטו בציפייה כשהוא טעם כף נוספת. 

“מושלם!” הוא קרא. “פשוט משלם!” זה מרק האבן הטוב ביותר שאכלתי מעודי”.

“מי חשב שמאבן אפשר להכין מרק כל כך טעים?” קראו אנשי הכפר בין לגימה ללגימה. “אנחנו צריכים להכין אותו שוב”.

החייל חייך “אתם יכולים לשמור את האבן” הוא אמר “ואל תשכחו את המתכון. אם כל אחד יתרום משהו קטן, זה תמיד יצליח”

ביחד זה תמיד מצליח!

תובנות ומסקנות רבות ניתן לומר על הסיפור הזה; אחד מהם שאנשים הכפר נפלו בפח לרמאותו של החייל שהוציאו בעורמה מרק ירקות, אחרים יאמרו שהם היו תמימים ואולי שוטים קמצנים ולולא פתחו את ליבם המשל לא היה נכתב. אפשר להסתכל על זה מכל מיני צדדים כעת אם נצא מהקופסא ולא נשפוט את המקרה אלא נחשוב חיובי נגיע למסקנה נפלאה הקשורה באופן ישיר לפרשתנו, פרשת פקודי. 

המסקנה המתבקשת מן הסיפור: אם כל אחד יתרום משהו קטן, זה תמיד יצליח..!

במילים אחרות בשיתוף פעולה כאשר אנחנו מכוונים מטרות טובות ונעלות, כאשר אנחנו ביחד וודאי שנצליח כי יש את ברכת ה’ היא תעשיר רוחנית וגשמית.

אפקט הפאזל

בפאזל יש המון חלקים. ישנם קטנים וישנם גדולים, צהובים וכחולים. אבל אם כל חלק יעמוד לו בצד ולא יעזור, אז כמה שינסו לא יצליחו את הפאזל להרכיב והתמונה תמיד תישאר חלקית ולא גמורה, בחלקה יהיה חור. אך אם כל אחד ישלים את השני כפי יכולתו, אז נקבל תמונה נפלאה עם המון אהבה ושיתוף פעולה. 

כך בדיוק כבוד הקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו – אחדות, אהבה, שיתוף פעולה. ואין זה משנה בכלל אם הפאזל לא יהיה מושלם, גמור ואפילו עקום. העיקר עבודת הצוות וחיבור בין הלבבות. 

לפתוח את העיניים והלב לסביבה 

חיבור בין הלבבות זהו מוטיב עיקרי ומרכזי עליו אני כותבת חסדי ה’ יתברך בעלונים האחרונים. עלינו לשים את מירב תשומת הלב לא רק לעצמנו ו/או לסביבה הקרובה שלנו אלא בכלל לעם ישראל. לשכנים, עמיתים וחברים, קרובי משפחה יותר רחוקים וכלל עם ישראל. בעוד פחות משלושה שבועות נחגוג את ליל הסדר. גזירות כלכליות קשות חוות רבים וטובים מבני עמנו. כן, גם כאלו שלא רואים עליהם וגם כאלו שבחיים לא חלמנו שהם עלולים לחיות מתחת לקו העוני. אין לנו רוח הקודש אבל יש לנו רחמנות ורחמים בלב. השנה כאשר אנו עושים קניות לחג הפסח, אם ראינו משפחה נצרכת, אנשים עם קשיים ובעלי מוגבלויות זה הזמן לפתוח את הכיס בנדיבות וכל אחד במיטב יכולתו. זה נקרא להשלים את החסר בפאזל ונזה בהחלט נקרא הצלחה. 

חלקי בפאזל הלאומי 

לפעמים אנחנו חושבים שאם פלוני פנה להרבה אז וודאי שהוא הצליח לאסוף סכום נכבד של מעות, אבל ייתכן אפקט הפוך של סמוך על סמוך שכל אחד מתעלם ולא מתייחס וחושב הנה בטח משהו אחר ייתן לו אז התרומה שלי מינורית, זעירה ולא נחשבת. אז זהו שלא! היא נחשבת ובגדול! ראשית זה לא אמור להיות מעניינו נתנו או לא, מה שכן נכון היא השאלה האישית האם אני נתתי! האם אני את החלק שלי בפאזל הלאומי מילאתי. האם לקחתי ברצינות ובאחריות את היהודי שבי??! הגמרא אומרת: “שלושה סימנים יש באומה זו רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים…”. זה התחיל באברהם אבינו ע”ה. שהרי אנו רחמנים בני רחמנים! שימו לב, רב האנשים בוחרים להתעלם. לא להתייחס. אל תהיו מאותם האנשים הללו. זה ההפך הגמור ממה שה’ מצפה ומצווה אותנו. תנו קמחא דפסחא לאחיכם ואחיותיכם!

שיתוף פעולה בבניית המשכן 

בתחילת הפרשה מוצג דיווח מפורט ודייקני אודות התרומות והשימושים שהתקבלו מהעם לצורך בניית המשכן. “כׇּל־הַזָּהָ֗ב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י  זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר וּשְׁבַ֨ע מֵא֧וֹת וּשְׁלֹשִׁ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ” 29 ככרות זהב ו730 שקל, 100 ככרות כסף, 1775 ששימש ליציקת האדנים, התושבות לקרשי המשכן והפרוכת, וכן לציפוי עמודי גדר חצר המשכן, 70 ככרות נחושת, 2400 שקלים, ששימשה לאדני הכניסה לאוהל מועד, למזבח הנחושת, והאדנים של גדר חצר המשכן. גבירותי ורבותיי, אם לא היה שיתוף פעולה של בני ישראל וכל אחד לא היה תורם כפי יכולתו, לא היה ניתן, או שהיה עיכוב בבניית המשכן. חזק חזק ונתחזק!!  

בברכת שבת שלום שקטה ומבורכת, רוחמה אפרתי