שיחה כפתרון- חלק א’

כמה פעמים התנהגות מסוימת אצל הילד שלנו, הפריעה לנו? כמה פעמים הילד התעלם מבקשתנו, התחצף, התמרד, דיבר בבוטות ובעזות, בקיצור “שם עלינו פס”. ואנחנו, מה עשינו?! נפגענו, נעלבנו, אכלנו את הלב, התלוננו בפני הבן זוג, התווכחנו עם הילד, צעקנו, איימנו, ואפילו לפעמים היכינו… אבל בואו נודה-זה לא עזר.

הרגשנו מושפלים ופגועים, וכי זוהי התודה שלה ציפינו?! זה ה”כיבוד הורים” שמגיע לנו?! נחשוב לרגע, האם נגזר עלינו להמשיך לחיות במצב “חינוכי” מוזר שכזה- בכמין מטוטלת מוזרה שמורכבת משני צדדים: מצד אחד- שכנוע אין סופי של הילד להתנהג יפה ולהבטיח לו כל הזמן פרסים.

ומצד שני- לאיים עליו כדי שיזוז קצת בבית או כדי שיקשיב בקולנו. האם תמיד נצטרך לפתור את הבעיות עם הבטחות ופרסים או עם וויכוחים ומריבות? האמת היא שלא!

מה בסדרה?

בסדרה הנוכחית, נלמד בע”ה לפתור בעיות עם הילדים בדרך של שיחה. שיחה לא מחליפה סגנונות של משמעת, שיחה עם הילדים היא חלק מארגז כלים שאנחנו כהורים ומחנכים משתמשים בהם על מנת לגרום לשינוי חשיבתי והתנהגותי אצל הילד.

אנו מתייחסים לשיחה עם הילד כפתרון לבעיה, בשני הקשרים: .1 בקשר להתנהגותו הכללית. .2 בקשר ליחסו אל מערכת החוקים בבית. כאשר אנו משוחחים עם הילד, נזכור תמיד שמטרת השיחה היא: קירוב לבבות ופתרון בעיות ובשום אופן, לא זמן להעברת ביקורת, וככזו עליה להיות עדינה ונעימה.

עלינו לדעת כי שיחות המבוססות על ביקורת, שפיטת התנהגות או הנערכות במצב רוח לא נעים או בזמן מתוח- פרט להרס מערכת היחסים בינינו לבין הילד, אינן עושות מאומה. שיחה כזו דומה לשיחת חרשים וח”ו לא תצא ממנה כל תועלת. לכן כלל ראשון בשיחה עם הילד אומר: לעולם אין לשוחח בשעת כעס.

הילד עשה דבר מה הנוגד את כללי הבית, מותר לנו לכעוס עליו ולהראות לו פנים לא מרוצות, אבל “זמן-כעס” זה, לא מתאים “לשיחת פתרון”.

בגלל שתי סיבות

תגידו לי הורים יקרים, מה יותר נעים: להתווכח ולריב כל היום או לחיות בבית שקט ורגוע?! בוודאי נעים יותר לגור בבית רגוע ובהחלט לא נעים לא לנו ולא לילד לגור בבית שכל הזמן צועקים ורבים בו, אז מדוע הילד מתנהג בחוסר “עדינות” וגורם לנו “להעכיר” את האווירה בבית   ?

ישנן שתי סיבות מרכזיות שמהן בד”כ נובעת התנהגות זו של הילד. א. כנראה שזה מה שהוא רואה בבית- פתרון בעיות ע”י מריבות וצעקות. ב. יתכן שהבית שלו רגוע, רק הוא עצמו עדיין לא למד לפתור את מצוקותיו ובעיותיו ע”י תקשורת נכונה.

כללים בשיחה עם הילד

על חשיבות ויצירת בית רגוע, כבר שוחחנו במאמרים רבים. במאמר הנוכחי, נתייחס לשיחה עם הילד בקשר להתנהגותו ויחסו אל מערכת החוקים בבית. נזכור תמיד שמטרת השיחה היא: קירוב לבבות ופתרון בעיות ולא זמן להעברת ביקורת, וככזו עליה להיות עדינה ונעימה .

זיכרו היטב את המשפטים הבאים, וחרטו אותם על לוח ליבכם תמיד: עלינו לדעת כי שיחות המבוססות על ביקורת, שפיטת התנהגות או הנערכות במצב רוח לא נעים או בזמן מתוח- פרט להרס מערכת היחסים בינינו לבין הילד, אינן עושות מאומה .

שיחה כזו דומה לשיחת חרשים ולא תצא ממנה כל תועלת. לכן כלל ראשון בשיחה עם הילד, אומר: לעולם אין לשוחח בשעת כעס. הילד עשה דבר מה הנוגד את כללי הבית, מותר לנו לכעוס עליו ולהראות לו פנים לא מרוצות, אבל בזמן כעס, זה לא מתאים “לשיחת פתרון”.

הבעיה בוערת לנו

דוגמא נוספת: פעמים רבות יש לנו רצון לדבר עם הילד על נושא בעייתי, כמו: “חזרה בזמן מפעילות”- לעיתים קורה שכשהילד משחק בחוץ, הוא שוכח את עצמו ואינו חוזר בזמן שנקבע.

מה שקורה בדרך כלל הוא- שבזמן שבו אנחנו לא מתמודדים עם הבעיה באופן ישיר, דהיינו אם באותו היום הילד לא יצא מהבית או אם במקרה הוא חזר בזמן, אזי הבעיה “לא בוערת לנו” ואנו שוכחים לטפל בה ולשוחח עם הילד.

מתי אנחנו נזכרים? רק באותו היום, שהשעון מראה על תשע בערב והילד עדיין לא חזר, באותו רגע עולה לנו הרצון “לשוחח” עם הילד על הבעיה, איך אומרים: כאשר הברזל חם, כאשר הבעיה בזמן אמת.

אבל חבל, כי דווקא הזמן הזה שבו הילד יגיע בשעה מאוחרת אין זה הזמן המתאים, ולמה? תשמעו מה מתרחש ברגע זה: מהצד שלנו-אנחנו רוצים לפרוק את המטען של הבעיה שהצטבר בזמן שחיכינו לילד, אנו רוצים כבר להשליך אותה על הילד ולתת לו להתמודד, ומהצד של הילד- הוא עסוק בלחפש תירוץ ולהצדיק את איחורו .

כיצד לדעתכם תתנהל השיחה במצב הזה??? ברור   …

לסיכום:

כדי שתהיה תועלת מהשיחה, עלינו להביא את הילד למצב של נינוחות ורוגע ורק אז נוכל לדבר איתו על הבעיה העומדת על הפרק ולכן זמן שהוא לחוץ או כעוס- לעולם אינו הזמן המתאים.

הזמן הכי מתאים, הוא דווקא מתי שהבעיה לא על הפרק, מתי שהילד אינו לחוץ והוא לא צריך לחשוב איך לענות לנו, איך להצדיק את התנהגותו ולתרץ את עצמו.

בזמן נינוח, החושים שלו לא עסוקים ב”להגן” על עצמו ולכן זמן שבו הבעיה אינה על הפרק, הוא הטוב ביותר לשיחה על הבעיה. המשך בע”ה בשבוע הבא.