אמרתי תודה ונושעתי: חלק כ’- חיכו שש שנים

לפני סיום עריכת הספר, נגש אלי יהודי שהגיע אלי לפני תקופה קצרה. שש שנים לא היו להם ילדים. אמרתי להם שלא יבקשו יותר על זרע של קימא, רק יגידו תודה, והוא בא לבשר לי שנולדה להם בת. בקשתי שיכתב את הספור, ולהלן המכתב שהוא שלח לנו:

“שלום וברכה,אשתי ואני נשואים כשבע שנים, מתוכם במשך שש שנים לא זכינו להפקד בפרי בטן. במהלך שש השנים הללו כמעט ולא עבר יום בו לא התפללנו על ילדים. ולא רק אנחנו, אלא גם הרבה התפללו עלינו. כמובן נסינו הכל: תהלים, תפילות וסגולות וגם מבחינה גשמית עשינו השתדלות לא קטנה של טפולים, רופאים, רפואה טבעית וכו’.

אף שהכרתי את הספרים של הרב ארוש וגם לפעמים אני מגיע לשעורים והדעת של הרב די מלווה אותי בעבודת השם, כל הענין של התודה וההודאה היה לי קצת קשה. לא קבלתי את הגישה הזו. שאלתי את עצמי הרי כולם התפללו: האבות הקדושים, האמהות הקדושות. עבודת התפלה מלווה את עם ישראל לדורותיו: משה רבנו, לפני יציאת מצרים, בכבושי ארץ ישראל, בגליות. איך אפשר להפסיק להתפלל על הצרה ורק להודות? כך שאלתי את עצמי.

בנסיעה לאומן של ראש השנה תשע”ה התפללתי כמובן על העניין הזה של לזכות לפרי בטן. חזרתי לארץ, וכאשר ישבתי בסוכה, הגיע לידי עלון השבת של הרב ארוש “חוט של חסד”, בו הוא דיבר על ענין התודה והודאה ותרץ שם את הקשיות שהיו לי, וגם מעבר לזה.

אך עדין לא זכיתי להתחיל להודות כמו שצריך לאחר חדשים ספורים, לפני חנוכה הלכתי לביתו של הרב ארוש להתיעץ אתו ולקבל ברכה. הוא אמר לי: מעכשו אתם מפסיקים להתפלל, אתה ואשתך ורק אומרים תודה’.

לא מבקשים כלום?’, שאלתי. ‘לא מבקשים כלום’, ענה הרב, והוסיף ואני מבטיח לכם שעוד השנה תזכו לפרי בטן’.

לפני שיצאתי מהרב, שאלתי את הרב: ‘זו הבטחה?’ ‘כן’, השיב הרב, אבל רק להודות’.

כבר כשיצאתי מביתו של הרב חשתי הקלה גדולה. גם להתפלל על משהו הרבה זמן זה יכול להכביד. עכשיו רק להודות, זה היה שנוי מרענן. באותו יום הלכתי לשדה והתחלתי רק להודות. כשחזרתי הביתה ספרתי לאשתי מה הרב אמר והיא גם קבלה על עצמה רק להודות.

לאט לאט עם ההודאות התחלנו לראות את הטוב בזה שעדין לא זכינו להיפקד, ולאט לאט התחזקה האמונה שכל מה שה’ עושה אתנו זה רק טוב, והוא בוודאי יודע יותר טוב מאתנו מה טוב בשבילנו. רק העבודה של התודה כבר הביאה אותנו להרגשה יותר טובה וחיובית.

לאחר כמה שבועות הודיעו לנו שאשתי נפקדה! ישתבח שמו!

“פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י-ה”. אודיה זה השם שאשתי אהבה מאד ודברה אתי עוד הרבה לפני שהיא נכנסה להריון שהיא רוצה לקרא כך לבתה. אודך כי עניתני ותהי לי לישועה’, שע”י התודה וההודאה עניתני – ענית לי בעניי, וברחמיך נתת לי את הישועה. וברוך ה’ אחר כך התברר שיש לנו בת וכשנולדה במזל טוב, קראנו לה אודיה.

תודה לה’, תודה לר’ נחמן ולתלמידו ר’ נתן שמורידים לנו דבורים כאלה. תודה על הצדיקים, תודה לרב ארוש שה’ ישמר אותו, שמפיץ ומלמד במסירות נפש את הדעת הקדושה”.א.א

ומאחר שכותב המכתב אומר שהתחזק מהדברים שנכתבו בעלון, להלן עקר המאמר מהעלון של סוכות תשע”ה: “הטוב האמתי והמוחלט היחיד בעולם זה הקרבה לה’ והחבור לה’. לעמת זאת הרחוק מה’ זה הרע, הסכנה והצרה האמתית בעולם הזה. אם יש לאדם עושר והוא מתגאה ומתרחק מה’, על פי האמת רע לו מאד, ואלו אם אדם עני, אך העניות שלו מקרבת אותו לה’ והוא עושה תשובה וזוכה להודות לה’ ה”צרות” שלו, הן הן המתנה שלו.

כאשר לאדם אין כלים לקבל את השפע ולהישאר מחבר עם ה’ – אז החיסרון הוא הדבר הטוב ביותר עבורו, כי החסרון קושר אותו עם אמונה ועם ענוה ומעורר אותו לחפש את תכליתו. לכן האדם צריך להגיד תודה רבה לה’ על כל החסרונות שהיו לו עד הרגע הזה, כי הכל לטובתו הנצחית כפי מה שיודע בורא עולם. אם כן איך אפשר להתפלל על החסרונות – אם הכל לטובה?

אלא העבודה של התודה וההודאה היא על כל מה שהיה עם האדם עד הרגע הזה, עד לשניה זו, אך מכאן ואילך עבודתו היא לבנות את הכלים לקבל את השפע על ידי תפלות, כמו שלמדנו פעמים רבות בשם רבנו הקדוש בתורה ק”ב: “ובמה יכולים להוריד השפע, על ידי התפלות, כי התבות (המלים של התפלה) הן כלים לקבל השפע”.

אם עד היום לא הצלחת ללמד תורה או שאתה לא מצליח לקום בבקר, זה הכי טוב בשבילך ואם היית מצליח במה שאתה רוצה היית נופל לגאוה, כי עדין אין לך כלים לזכות לזה, לכן ה’ מונע אותך וכעת, שאתה מודה לה’ בכל לבך על כל מה שהיה עד עתה, ואתה מרגיש עד כמה אתה זוכה להבין שאתה לא יכול להתגבר על היצר הרע שלך בלעדיו, ואתה חי את המציאות שיש לך יצר הרע ואת האפסיות שלך כעת אתה מתחזק ברצונות ובכסופין ובונה את הכלים שתוכל ללמד תורה ולקים את כל המצוות באפן שתתקרב לה’ על ידי התורה והמצוות שלך ולא תתרחק חלילה. אחרי שהבנו היטב את היחס הנפלא בין שתי העבודות היסודיות של התודה והרצון, נלמד את השמוש הנכון בשתי העבודות.

צריכים לדעת ששתי העבודות האלה, עבודת התודה לה’ על מה שנראה כרע ועבודת הרצונות והכסופין, הן למעשה שני הנשקים החזקים ביותר של האדם לעבר אתם את העולם הזה בשלום, וחשוב לדעת איך להשתמש בהם בצורה נכונה, כמו שנרמז בדברי רבנו הקדוש בתורה ב’: “כי התפלה הוא פי שנים. שנים: שיש בהם שבחו של מקום ושאלת צרכיו. והוא בחינת: וחרב פיפיות בידם’, בחינת שתי פיות”. זאת אומרת, התפלה שהיא עקר כלי הנשק של איש הישראלי, עומדת על שני יסודות ההודאה והשבח לבורא העולם והבקשות שהן הרצונות והכסופין.

מתוך הניסיון שלי עם התלמידים נוכחתי לראות שפעמים רבות האדם נמצא במצבי נפש כאלה, שאף על פי שהוא יודע שהוא צריך להגיד תודה על הכל והוא מבין בשכל שהכל לטובה, אבל הוא לא מסגל להגיד תודה בשמחה, הוא לא מסגל לשמח במה שעובר עליו. אור האמונה לא מאיר בו ולא משפיע עליו.

החונן לאדם דעת חנן אותי להבין שבזמנים כאלה העצה היא עבודת הרצון. אם אדם רואה שהוא אינו מצליח להגיע לשמחה בעבודת האמונה והתודה, שיתחזק בעבודת הרצון, שיאמר לה’: “אני רוצה להאמין שהכל לטובתי, אני רוצה להאמין שאין עוד מלבדו, שהכל ברצונו, אני רוצה להאמין שה’ הוא רק טוב ומטיב ועושה הכל לטובתי, אני רוצה להגיד תודה מכל הלב, אני רוצה להיות בשמחה, אני רוצה להאמין בה’, אני רוצה לחזר בתשובה שלמה…” וכך ימשיך ויחזק את רצונותיו ויבטא אותם בשפתיו ויהיה חזק ברצון. ראיתי את זה בחוש, שכאשר אדם חזק ברצון אזי הכל נפתח לו והוא חוזר אל השמחה, כי כאשר אדם רואה את רצונותיו הטובים זה נותן לו כח לשמח גם במה שלא הלך לו בעבר. כי רבנו הקדוש למד אותנו שעל ידי אמונה זוכים לבוא לרצון, שהוא מעל החכמה, כפי שמופיע בשיחות הר”ן (אות לב): ש”צריך לחזק את עצמו באמונה ולבלי לכנס בחקירות כלל… וכשאדם הולך בתמימות באמונה לבד בלי שום חקירות יכול לזכות שיעזר לו ה’ יתברך שיבוא לבחינת רצון שהוא למעלה מחכמה, כי באמת חכמה דקדששה הוא למעלה מאמונה…”, אך מובא בהקדמה לספר המדות שכאשר מדה משפיעה על מדה אחרת זה פועל גם בכוון ההפוך ולכן כמו שהאמונה מאירה לאדם את דרכו ומכונת אותו לרצון אמתי ולכסופין לה’, כך גם עבודת הרצון מאירה לעבודת האמונה ובכחה להחזיר לאדם את השמחה.

וחשוב לדעת עקרון נוסף ומרכזי: צריך לדעת מתי רק לומר תודה ומתי גם לבקש ולהתפלל. כשמדבר על צרה גדולה, דבר שהוא קשה מאד ואדם מתפלל על זה שנים או שמצבו קשה כל כך שהוא לא רואה את התקוה ואת הישועה, כמו למשל, אדם שאין לו זוג, אין לו ילדים, דינים קשים, מצב כלכלי קשה וכדומה, במקרים אלו יאמר תודה כל יום חצי שעה בלי לבקש כלום, כי אם יבקש הוא עלול לפל חלילה לבכינות ולעצבות.

אבל בדברים אחרים, ברוחניות צריך גם לבקש, כמו שהסברנו. כמו למשל, על שמירת עינים, צריך כל אחד כל יום להקדיש חצי שעה ולבקש בכל הלשונות של הבקשה שיזכה לשמר עינים, ששקר החן לא ירמה אותו וכו’, וכך כל יום במשך חצי שעה יבקש על דבר אחד. מובן שקדם כל יודה על זה, כי זה מה שמעורר אותו ומקרב אותו לה’, אבל גם יבקש שה’ יעזר לו, וכמו שזכה אותי ה’ להרחיב בענין זה בספרים בשדי יער’ ו’בריתי שלום’.