בוחרים באמת

השבוע עומדות להתקיים שוב בחירות. בעיניי הדבר היחיד שטוב בבחירות הללו (חייבים קצת כף זכות בחודש אלול) הוא שלא משנה באיזה צד נמצאים במפה הפוליטית, לפחות כולנו מאוחדים בדעה – שהבחירות הללו מרגיזות ומיותרות.

דווקא בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, אנחנו נאלצים להיגרר לכל כך הרבה לשון הרע ופילוג בעמנו. אני מרגישה את הלחץ של שנה חדשה שבפתח. הזמן לא מספיק והטורים במוח עולים ומעלים אדי קיטור לסביבה הקרובה וגם הרחוקה.

בכל מפגש עם משפחתי עולים ויכוחים פוליטיים, למרות שאני ממש משתדלת לא להיכנס לשם. כאחת שמחפשת אמת, קשה לי לתת יד למערכת השקרית הזאת שרקובה עד היסוד. נכון, אין מושלם בעולמנו, אבל יש לשאוף לשם, וכשהמנהיגים האמורים להיות אמונים על כל דבר שחשוב פה במדינה שלנו, ושאמורים לייצג אותנו בצורה הטובה ביותר, מועלים בתפקידם במצח נחושה פעם אחר פעם – אני מרגישה שאין לי אמון במערכת הזאת.

אני יודעת, מתוקף זכותי הדמוקרטית להשפיע ובלה בלה בלה… סליחה על הזלזול, אבל כבר שנים שאין פה דמוקרטיה ואנחנו בעצם בובות על חוטים שלוקחות חלק פעיל ומזינות שוב ושוב את האש הזאת. כצאן לטבח אנחנו הולכים לבחירות הללו, וגם אם נבחר תורה (המפלגות היחידות שאולי ראוי להצביע להן) עדיין, אנחנו מצביעים להסכים להמשיך ככה. להסכים לכך שהם אומרים מה שהם רוצים ועושים ההיפך. להסכים לסדר להם את הבלגאן שהם לא מצליחים לסדר לעצמם ועל הדרך לבזבז מיליוני שקלים שהיו אמורים לסייע לחינוך, ביטחון, לקשישים או לסבסוד החיים הכה יקרים פה.

מאמרים נוספים בנושא:

בחירות? התעייפנו!

בחירות: זמן געגועים לאבא

הולכים לבחירות

אגדת העופות

חייבים לאהוב

דעות שונות

שונים ואוהבים

הגלגל מסתובב

תגובות

במי אתם בוחרים?

בקיץ היינו בסיני. נכון, זה מסוכן. אבל נסענו עם עוד ארבעים משפחות שהתארגנו על מלון שאפשר לנו להכשיר את המטבח, ואפילו הביאו ספר תורה ומניין לתפילה. ביליתי בסיני אינספור פעמים  בילדותי ונעוריי וממש הרגשתי געגועים עזים לשם. ההתארגנות הזו אפשרה לי להגיע לשם בתחושה בטוחה יותר.

מצרים היא מדינת עולם שלישי, וזה ניכר בכל חלק וחלק בה. יש שם תחושה שהזמן עצר מלכת וזה מפעים ומשובב נפש, ומצד שני זה יכול להרגיז כשהבירוקרטיה שלהם מפגרת בעשרים שנה והדברים אינם מוקפדים. רק כשעוברים את הגבול מבינים כמה המדינה שלנו נפלאה ומתוקנת, כמה היא מתקדמת ורלוונטית וכמה היא איכותית. אבל כשבשיא העונה יוצאים לחופשה של שבוע בבית מלון, שבישראל הייתה עולה פי חמש, או כשממלאים דלק ברכב שעולה 2.5 שח לליטר, מבינים שאולי אפשר גם אחרת.

אין ייאוש בעולם כלל, ואת הכלל הזה כדאי שנזכור תמיד כי בסוף משהו אכן ישתנה!…

ישנם לא מעט דברים הדורשים פה תיקון, ואיני יודעת מי מנציגינו בכנסת שואף באמת להגיע למקום מתוקן, אולי כולם ואולי אף אחד מהם. הרי הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות וידוע שבפוליטיקה צריך להיות לך עור של פיל ושחייבים גם להתלכלך. מצער אותי שהגעתי למקום שבו אין לי יותר תקווה במערכת ונציגיה, אבל רבי נחמן מברסלב אומר שאין ייאוש בעולם כלל. אני תוהה מתי ואיך יגיע השינוי המיוחל, מתי יהיה פה מנהיג אמיתי שיהיה מקובל על כולם, מתי כבר נגיע לגאולה?

בורא עולם, רק אתה יכול להביא את עמך ישראל בארץ ישראל לגעת באמת המיוחלת ולתקן את עצמנו ואת העולם. ועד אז… בהצלחה בבחירות הקרובות ושנזכה להיות שליחיו של הקב"ה אל עבר התיקון הגדול.

* * *

שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com