אמת ואמונה

 

אי אפשר לזכות לאמת בשלמות כי אם כשאינו נצרך לבריות, שאז דייקא האמת בשלמות. אך לכאורה קשה: אם כן, רוב העולם נצרכים לבריות, כי צריכים רובם לקבל טובה זה מזה, ומאחר שהוא צריך לחברו לאיזה דבר, אם כן הוא בכלל נצרך לבריות, וכן כל הצדיקים הגדולים, כל פרנסתם – ממה שמקבלים מהמון העם, אם כן לפי זה הם רחוקים, חס ושלום, מן האמת, אך באמת עיקר התכלית – שצריכים לדעת, כי אין עוד מלבדו, אין עוד ממש, דהיינו שאין שום דבר נמצא בעולם, רק הוא יתברך לבדו, כמו שכתבו (דברים לט): וידעת היום … כי ה’ הוא האלוקים..אין עוד.

 

אין עוד ממש, כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל וכלל לא, רק הוא לבדו יתברך, וכולא קמה כלא חשיב (והכל לפניו כלא חשוב) לא ממש, כי הכל בטל במציאות ממש נגדו יתברך.

 

 

 

הרשעים הם מלאים חרטות והם אינם יודעים כלל מהו חרטה. כי זהו בעצמו שהם מתגברים בעניין רשעתם, זהו בעצמו חרטה. כי מחמת שבא בדעתם חרטות, על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה. כשאחד רואה שחברו מתגבר נגדו. אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו. כמו כן ממש כשהרע רואה שמתחיל איזה טוב להתעורר אצלם אזי הוא מתגבר ביותר והבן.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.