התבודדות

עצה – התבודדות 

 

אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא קכז.): "ועיני לאה רכות" – שהיתה בוכה שלא תיפול בחלקו של עשו. זה רמז על כנסת ישראל, שכל אחד מישראל צריך לבכות כל כך כמו לאה, של יפול בחלקו של הס"מ (הסמך מם) חס ושלום, שהוא בחינת עשו. בעת שאיש הישראלי נכנס להתפלל תפילתו ושיחתו לפני השם יתברך, שיזכה להתקרב אליו ולקיים תורתו ומצוותיו, ורוצה לעשות מהתורה תפילה, אבל עדיין אין מילה בלשונו לדבר, כי עדיין אינו יודע דרכי וסימני התורה, ואינו ידוע איך לדבר ולשוח ולהתפלל, אזי התורה בעצמה מרחמת על איש הישראלי הזה המתפלל, ומוסרת לו הסימנים של התורה, כדי שיוכל לעשות מהתורה תפילה, כדי שיהיו נולדים מזה מעשים טובים, וזה בחינת הדיבורים הנשפעים לאדם בעת שנכנס להתבודד ולפרש שיחתו לפני השם יתברך, שבתחילה אינו יודע שום דיבור לדבר, וכשהוא חזק בדעתו ומחזק את עצמו אף על פי כן לדבר, אזי על  פי רוב באים לו דיבורים, שלא עלה על דעתו שידבר אותם, ואלו הדיבורים נשלחים לו מן השמים מבחינה הנ"ל.

 

 

 

ואמר כנגד התאוות המטרידים את האדם: באמת אין נמצא שום תאווה כלל, כי אכילה ושתיה הוא הכרח לקיום הגוף, וגם בנים מוכרחים להוליד. וכל זה האדם מוכרח, ואם כן אין שום תאווה כלל, רק שצריכים להתנהג בהם בקדושה ובטהרה. והשכל של האדם יכול לעמוד כנגד כל התאוות, כי הקב"ה יהיב חכמתא לחכימין. כי יש לכל אחד חכמה בכח, רק שצריכים להוציאם מכח אל הפועל. ובזה השכל לבד שיש לכל אחד בכח חכמתו, דהיינו מה שיש לו מעצם בריאתו, מלבד מה שהשם יתברך מוסיף ליתן חכמה לחכימין, בכח חכמתו לבד יכול גם כן לעמוד כנגד התאוות. ואפילו מי שכבר נמשך אחר תאוות העולם הזה ועבר מה שעבר ונפגם שכלו ונתבלבל ונתמעט, אף על פי כן במעט מעט שכל הנשאר יכול גם כן לעמוד. ואפילו נקודה אחת מן השכל יכולה לעמוד כנגד כל העולם עם התאוות. ובכל מקום שהוא יכולים להיות סמוכים לשם יתברך, גם בשאול תחתיות חס ושלום יכולים להתקרב אליו יתברך ולעבדו יתברך באמת.