זיכרון ושיכחה

עצה – זיכרון ושיכחה 

 

על ידי שהאדם מרגיל את עצמו להרבות באמירת תהילים ושירות ותשבחות להשם יתברך, וכן על ידי שמרגיל את עצמו להחיות את עצמו על ידי איזה ניגון וזימרה לשם שמים, כי הניגון יש לו כח גדול לעורר את הלב ולהמשיכו אחר השם יתברך – על ידי זה זוכה להינצל משיכחת התורה, וזוכה לראות אור התורה בשלמות בבחינת סם החיים.

 

עיקר השיכחה – על ידי תאוות הניאוף, שהוא תאוות נשים, שהוא לשון שיכחה, כמו שכתוב (בראשית מא): "כי נַשַנִי אלוקים" וגו’, כי שמירת הברית הוא בחנית סטרא דדוכרא, בחינת זכר, לשון זיכרון.

 

 

 

עיניין הלימוד מועיל לזה, שאם תהיה מחשבתו תקיפה מאוד בודאי יהיה כן. ובלבד שתיהיה המחשבה תקיפה ואחוזה מאוד זה כנ"ל, דהיינו למשל שיחשוב במחשבתו שיזכה ללמוד ולגמור אל הארבעה פוסקים כולם עם כל הפרושים הגדולים, ויחשוב ויצייר בדעתו באיזה אופן ילמד אותם ובכמה זמן כגון למשל שיזכה ללמוד חמישה דפים ביום אחד עד שיזכה לגמור כולם בשנה אחת ויכניס מחשבתו בזה היטב היטב בתוקף גדול מאוד, עד שתהיה המחשבה תקיפה ואחוזה בזה מאוד. וכיוצא בשאר לימודי התורה הקדושה כגון ש"ס עם הרי"ף והרא"ש וטורים וכו’, ותנ"ך וכיוצא, ויכסוף וישתוקק ויחשוב בזה הרבה בתוקף גדול אזי יזכה שיהיה כן.

 

ואמר (רבינו) שזה מרומז בדברי רבותינו ז"ל במה שאמרו (סנהדרין): מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, מועלת ממש דהיינו שמועלת ומסייע לזה אפילו לדברי תורה. ואף על פי שרש"י פרש שם בעניין אחר, אף על פי כן הוא כך. (וכתב רבי נתן שרבנו לא סיים לבאר הדבר יותר, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים (ערובין יג:)).

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.