התחזקות

 

כתוב בליקוטי מוהר"ן: "חרפה שברה ליבי". כלומר, החרפות והביזיונות, שהם התאוות הרעות והאהבות הרעות, שהם חרפה לאדם, שוברים את ליבו של האדם. והתיקון הוא על ידי שמקשר את ליבו לנקודה השייכת לליבו בעת הזאת, ועל ידי זה מתבטלת החרפה השורה על ליבו.

 

ומובן מזה, שמכיון שהאהבה הקדושה שורה בנקודה הקדושה, ועל כל פשעים תכסה האהבה, שאפילו אם אחד פושע נגד חברו, אבל על ידי האהבה שיש לו עליו אינו מחרפו. – כך גם הדבר ברוחניות, על ידי שמקשר את ליבו לנקודה הקדושה, אזי מתבטלת החרפה שהיא בחינת האהבות הרעות.

 

ועוד מבואר בעניין זה, שדיקדק רבי נחמן באומרו: "לנקודה השייך לליבו בעת הזאת" – כי בכל עת וזמן ובכל מקום שהוא, ובאיזו מדרגה ובאיזה עניין שהאדם נמצא – יש תמיד איזו בחינת נקודה טובה וקדושה שיכול האדם לדבק את עצמו לנקודה ההיא, השייכת לליבו בעת הזאת דווקא, עד שעל ידי זה יתבטלו כל האהבות הרעות השורות על ליבו ויתתקן הכל בשלימות.

 

 

איש אחד מאנשי שלומנו הגיע פעם לרבנו עם חולי וכאב גדול ביד, עד שלא היה יכול להזיז את ידו כלל. וידו היתה תלויה בצווארו כדרך החולים בידיהם, ולא היה יכול בשום פנים ואופן להורידה, כיה היה חוליו וכאבו גדול מאוד. והיו אומרים לפני רבנו שהאיש הזה צריך לשתות מי מלח המנקים את הדם ולקבל רפואות. והאיש ההוא היה עני גדול ולא היה לו כסף להוצאות הרפואיות.

 

ביום שבת בשעת סעודת שחרית, אמר רבנו לאנשיו, שהאיש החולה הזה בודאי יש לו אמונה. והשיבו כולם: כן. אחר כך ציווה רבנו פתאום על האיש שיוריד את ידו, ונבהל מאוד וכל העם נבהלו והשתוממו, כי היה הדבר תמוה מאוד, מכיון שהאיש הזה היה חולה בידו זמן רב ולא יכול היה להזיז אותה, ועכשיו הוא יוריד אותה?

 

אבל תיכף שציווה רבנו, גזר אומר ויקם, ותיכף לקחו מהאיש את המטפחת שהיתה תלויה על צווארו והוריד את היד. והיה נס מפורסם מאוד מזה, כי ידו חזרה לבריאותה ואיתנה כשאר כל אדם.

 

כשסיפרו לרבנו איך שנעשה מזה רעש גדול בעיר, כי היה נס מפורסם ומרעיש מאוד, אמר רבנו: "זאת הרי איני רוצה!". ותיכף הוציאו המתנגדים קול בעיר, שזה היה רק משחק ומחזה, שהעמידו אנשי שלומנו לפני רבנו אדם בריא בידיו כדי להגדיל שבח רבנו. כשסיפרו גם זאת לרבנו, אמר: "זאת באמת אני רוצה!"…

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.