התחזקות

 

יש נפשות ישראל שנפלו בעוונותיהם מאוד מאוד עד התהום-תחתיות ממש, והצדיקי-אמת עוסקים להעלות הנפשות גם משם, בבחינת "ומתהומות הארץ תשוב תעלני". וזה בחינת נסכים שמנסכין לשיתין, שמחוללין ויורדין עד התהום, כדי להעלות הנפשות גם מתהום-תחתיות, והנפשות האלו הם בבחינת גרים. ועל כן אמרו רבותינו ז"ל: שחביב לפניו יתברך שמותן של גרים כנסכים הקרבים לפניו על המזבח.

 

 

עיקר קיום האדם ותיקונו הניצחי הוא על ידי שיאחז עצמו בכסא הכבוד, שהוא שורשי נשמות ישראל שעל ידי זה יזכה להינצל מקנאת המלאכים (שמתגרים בו ורוצים להפילו, ומזה נמשך כל כוח היצר הרע וחיילותיו שמתגרים באדם מאוד), ויזכה להיות לו ממשלה עליהם, שזה עיקר התכלית של איש הישראלי שנברא בשביל זה.

 

ולזה צריכים שיהיה שלום גדול בין כל ישראל, ושיהיה שלום בין כל אחד לחברו, כדי שיתקשרו יחד באהבה ושלום כל שורשי נשמתם, ולא יהיה ביניהם שום פירוד, חס ושלום, על ידי איזה שנאה ומחלוקת ח"ו, כדי שיוכל כל אחד להתאחז בשורשי נפשותם הנכללים יחד על ידי האהבה והשלום, שכל קיום ממשלות האדם על המלאכים הוא על ידי זה כנ"ל.

 

 

רמזו אנשי שלומנו, בטעם הדבר שסיומו של ספר המידות, מסתיים במילה "חזק", כי מילה זו באה כסיום על הסעיף האחרון שאומר בו רבנו: "אין המחשבה הולכת ומבלבלת אלא אחר העובד ה’", ועל כן באה מילת "חזק" אחריה לומר לזה העובד: שאף על פי שדווקא אחריך רודפת המחשבה לבלבל אותך, אף על פי כן, אל תתייאש ותיפול חס ושלום מעבודתך, אלא "חזק" בעבודתו יתברך והתחזק!

 

 

 

 

פרשו אנשי שלומנו את המסופר במעשה זה בתחילתו, שציווה להם אביהם שיעסקו רק להשקות אילנות, אולם גם פרנסות אחרים יכולים לעשות, רק שבעיקר יעסקו בעבודת השקאת אילנות. ואמרו: "פרנסות אחרים", הכוונה ללימוד תורה ועבודת התפילה ומעשים טובים, והשקאת אילנות, הכוונה לדבר דיבורי יראת שמים אחד עם חברו שבזה משקה אחד את השני, וצריך האדם לדעת שגם בעת שעוסק בשאר עבודת ה’ בחינת "פרנסות אחרות", צריך גם אז להשתדל באהבת החברים, ולעורר אחד את חברו לעבודת השם-יתברך, ולהאיר אחד בחברו בבחינת "ללמוד על מנת ללמד", שזה בחינת השקאה לאילנות.

 

 

אמרו: "תם" – ראשי תיבות: "תופר מנעלים" – שזה היה מקצועו של התם, כמסופר בספר "סיפורי מעשיות", במעשה החכם והתם. (וכמובא במדרש, שמלאך מט"ט תופר מנעלים לקונו).

 

עוד אמרו: בזה שתפס רבנו בסיפור מעשה זה, שנסע החכם לאיטליה וספרד (ספניא) וכו’, שנקט רבנו מדינות אלו לדוגמא, מחמת ששם התחילה התפשטות האפיקורסות.

 

 

אמרו אנשי שלומנו על המובא בסיפורי מעשיות במעשה משבעה קבצנים ביום הראשון – שאמר להם הנשר שיתחילו להשתמש עם האוצרות וכו’ –  שעיקר האוצר שיש לכל אחד הוא הזמן היקר מכל שקצבו לו מן השמים, ולא ניתן לקנותו בכל הון שבעולם, ועימו צריכים אנו להשתמש הרבה בתורה, תפילה ומעשים טובים, ולשמור עליו שלא יאבד ויפרח לריק ולהבל, חלילה.