תפילה

 

עיקר בניין השמחה של עם ישראל הוא על ידי עשרה מיני נגינה, על כן עיקר התפילה הוא במניין עשרה אנשים, ואמרו רבותינו ז"ל בעניין – כל תפילה שאין בה מתפילת פושעי ישראל, וכו’ – כי זהו עיקר שלמות השמחה – להפוך כל מיני יגון ואנחה לשמחה, כדי שיהיה נעשה מהם מרכבה לקדושה, וזה בחינת החלבנה שבקטורת, כי קטורת היא גם כן בחינת שמחה – קטורת ישמח לב, והחלבנה היא בחינת היגון והאנחה, שנהפך גם כן לשמחה. לכן צריך כל אחד להיזהר ולהתפלל דווקא בציבור, בכדי שאפילו אם יש בו אחיזת היגון והאנחה, יתהפך גם כן לשמחה על ידי קדושת רוב הציבור, ועל כן התפילה היא רפואה לכל – כי כל הרפואות הם על ידי שמחה.

 

 

 

סיפר רבי נתן זצ"ל: פעם אחת עמדתי לפניו לעת ערב סמוך לתפילת המנחה והיה מסתכל בחלון בדרך השתוקקות נמרצת וכליון עיניים, ודיבר עימי מעניין היום שחולף ועובר במהרה. ענה ואמר: "מה שיש לי לעשות בזה העולם".

 

ואמר זאת בדרך הפלגה, כלומר שיש לו הרבה מאוד לעשות בזה העולם ושאי אפשר לשער. והנה היום חולף ועובר מהרה.

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.