פסוקי דזימרה (המשך) – אמירת פסוקי תורה בעל פה

 

א. אחר עניית "ברוך ה’ המבורך לעולם ועד" שלפני יוצר אור, בשחרית, ושלפני מעריב ערבים, בערבית, אין להפסיק בדיבור אפילו לצורך מצווה או לצרכי רבים. וכן אין לענות "ברוך והוא וברוך שמו" וכן אם שמע מהציבור שאומרים פסוק שמע ישראל, לא יפסיק לומר עמהם הפסוק, אלא יתחיל מיד ברכת יוצר או מעריב ערבים. אולם מותר לענות אמרים דברכות. וכן מותר לעיין בספר בהרהור בלבד. ומי שלא הספיק לומר "והוא רחום" שלפני תפילת ערבית, וענה "ברוך ה’ המבורך לעולם ועד", לא יאמר הפסוק אלא לאחר התפילה.

ב. בנוסח ברוך שאמר יש לומר: "המהולל בפה עמו" ולא בפי עמו, כי מילת בפה גימטריה פ"ז, כמנין פ"ז תיבות שיש בברוך שאמר. וצריך לומר תשבחות – התי"ו בחיריק ולא בשורוק.

ג. מנהגינו לומר מזמור לתודה אחר ברוך שאמר גם בערב פסח, ובערב ראש השנה וערב יום הכיפורים. ואף שאין תודה קריבה בערב פסח משום החמץ שבה, מכל מקום מזמור זה אינו נאמר לשם קורבן תודה, אלא לשם הודאה. אבל בשבתות וימים טובים, אין אומרים מזמור לתודה, אלא מתחילים ב"מזמור שיר ליום השבת". ויש אומרים שבראש השנה ויום הכיפורים יש לומר מזמור לתודה, משום שנאמר בו הריעו לה’ כל הארץ, אך אין מנהגינו כן.

ד. העומד בפסוקי דזמרה, ועדיין לא קרא קריאת שמע, ואם ימתין עד שיסיים פסוקי דזמרה יעבור זמן קריאת שמע, יכול להפסיק בפסוקי דזמרה לקרוא קריאת שמע בזמנה. ופוסק לומר את כל הפרשיות. ואפילו אם יעבור זמן קריאת שמע רק אליבא דהמגן אברהם, אבל אליבא דהגר"א לא יעבור הזמן, אפילו הכי פוסק לומר קריאת שמע באמצע פסוקי דזמרה. ומיהו אם יש עדיין שהות קצת באופן שאם ידלג מן הזמירות ויאמר אחר ברוך שאמר תהילה לדוד וישתבח, ובין ישתבח ליוצר יוכל לקוראה בעונתה לכולי עלמא, ודאי דהכי עדיף טפי. אבל אם אין שהות כל כך, ומוכרח להפסיק באמצע פסוקי דזמרה, יפסיק לקרוא כל פרשיותיה, אף אם הדבר ספק אם יעבור זמנה, דספיקא דאורייתא עדיף מודאי דרבנן.

ה. העומד באמצע פסוקי דזמרה, ושומע חתימת ברכה מחבירו העומד בתפילת שמונה עשרה (באופן שהגביה קצת את קולו בתפילת הלחש), יפסיק לענות אמן.

ו. העומד באמצע פסוקי דזמרה, וקראוהו למפטיר, ועלה לתורה, צריך שיקרא גם את ההפטרה בברכותיה, ולא יתן לאחר לקרוא את ההפטרה.

ז. העומד בפסוקי דזמרה או בקריאת שמע וברכותיה, והציבור הגיעו לקריאת התורה, ואין מי שיקרא להם בתורה, אף על פי שמהדין יכול להפסיק לקרוא להם אף באמצע הפרק, מכל מקום נכון להשתדל לסיים הפרק ולהפסיק בבין הפרקים.

ח. העוסק בפסוקי דזמרה, או בקריאת שמע וברכותיה, והשליח ציבור הגיע לברכת כהנים, ראוי שיעמוד וישמע את ברכת הכהנים, שהיא בכלל דברים שבקדושה.

ט. מי שנתאחר לבוא לבית הכנסת והתחיל להתפלל ביחידות, ובאמצע פסוקי דזמרה הגיעו הציבור לקדיש יתום שלפני עלינו לשבח, והוא נמצא בתוך י"ב חודש לפטירת אביו או אמו, רשאי להפסיק בין מזמור למזמור לומר הקדיש. וכן בבין הפרקים של קריאת שמע וברכותיה.

י. מי שבירך על קפה או תה קודם ברוך שאמר, ולא סיים את שתיית הקפה או התה ורוצה להמשיך לשתות באמצע פסוקי דזמרה, לכתחילה אין להקל בזה, שיש לחוש גם במעשה בלבד משום הפסק, אך במקום צורך גדול המיקל יש לו על מה שיסמוך, אחר שבדיעבד אין מעשה חשיב כהפסק.

יא. מי ששכח לומר ברוך שאמר והתחיל באמירת פסוקי דזמרה, ונזכר באמצע פסוקי דזמרה או אפילו באמצע השירה, מברך שם ברוך שאמר וממשיך בפסוקי דזמרה ומסיים בישתבח כנהוג. אבל אם סיים השירה ואז נזכר, לא בירך ברוך שאמר וישתבח.

יב. והוא הדין להלל, שאם שכח לברך לפניו (בימים שגומרים בהם את ההלל), ונזכר באמצע ההלל מברך לגמור את ההלל וממשיך בקריאת ההלל, וחתם ביהללוך, אך אם סיים את כל ההלל, ואז נזכר שלא בירך לפניו, לא בירך את ברכת לגמור את ההלל, ולא ברכת יהללוך.

יג. הנצרך לנקביו באמצע פסוקי דזמרה, ילך בין מזמור למזמור, וכשיחזור יטול ידיו ולא יברך אשר יצר, אלא אחר ישתבח. אבל אם הוא חושש שמא ישכח מלברך אשר יצר אם יניח ברכה זו לברכה לפני ברכת יוצר, יברך מיד אחר שנטל ידיו.

יד. טוב ונכון להחמיר שלא לעיין באמצע פסוקי דזמרה, או באמצע קריאת שמע וברכותיה, בשטרות, צ’קים, חשבונות תשלום, וכיוצא באלה, אפילו שאינו מוציא בפיו מה שקורא. מאחר שיש בזה היסח דעת מהתפילה. ומכל מקום מעיקר הדין אין בזה איסור, ואפילו באמצע ברכות קריאת שמע, באופן שהוא מפסיק את תפילתו לזמן קצר כדי לעיין בשטרות אלה. ואין לגזור שיבוא להוציא בשפתיו מה שקורא, שאין דרך לקרוא בשפתיו מה שקורא בשטרות כאלה.

 

 

טו. דברים שבכתב, דהיינו תורה נביאים וכתובים, אסור לאומרם בעל פה. אולם פסוקים השגורים בפי כל, כמו הפסוקים שבתפילה, פסוקי דזמרה, וכיוצא, מותר לאומרם בעל פה. ולכן מותר לומר בעל פה קריאת שמע וברכת כהנים ופרשת התמיד.

טז. דבר השגור בפיו אך אינו שגור בפי כל, יש אומרים שמותר לאומרו בעל פה, ויש להקל לסמוך על דבריהם היכא דלא אפשר, כדי שלא יתבטל מלימודו.

יז. אם קורא קריאת התורה כדי להוציא אחרים ידי חובה, אפילו פסוקים השגורים בפיו, צריך להיזהר שלא לאומרם בעל פה. ולכן אם אין שם מי שהכין את הקריאה בתורה, אפילו הכי יקראו בתורה בברכה כהלכתה, ואפילו בלי ניגון. וטוב שיעמוד אחד לידו וילחש לו עיקרי הטעמים, כמו אתנח וסוף פסוק, וכן יתקנו אם יטעה בקריאה. ולכתחילה אין לקורא בתורה להניח לידו חומש, ולעיין בו ולקרוא מילה במילה מהספר תורה בצמוד לחומש, שיש לחוש שמא יקרא בעל פה, או מתוך החומש, ולא מתוך הספר תורה. ומ"מ בדיעבד כשאין להם מי שיקרא בתורה, יכולים לנהוג כנזכר, כדי שלא יבטלו מקריאת התורה.

יח. אם עבר וקרא כמה פסוקים בעל פה, יש אומרים שלא יצא ידי חובה, וצריך לחזור מיד ולקרוא פסוקים אלה, ויש חולקים ואומרים שבדיעבד יצא ידי חובה. וכן עיקר. ועל כל פנים אם עבר וקרא כמה תיבות בעל פה, בדיעבד יצאו ידי חובת קריאת התורה.

יט. שליח ציבור הרגיל שלא להקפיד לקרוא הכל מתוך הספר תורה, ופעמים רבות קורא בעל פה, יש להחליפו בשליח ציבור אחר המקפיד לקרוא רק מתוך הספר תורה.

כ. הקורא קריאת שמע ומוציא בזה ידי חובה את חבירו, לכתחילה אין לו לקרוא בעל פה. ומכל מקום כיון שהוא דבר השגור בפי כל, היכא דאי אפשר יכול לסמוך על המקילים ולקרוא קריאת שמע בעל פה, אף שהוא מוציא אחרים ידי חובתם.