דיני אונן בתפילה – שלא לקרוא נגד ערווה

  

א. מי שהיה אונן בשעות הבוקר, ומתו נקבר אחר חצות היום, יברך ברכות השחר וברכות התורה אחר הקבורה.

ב. אם נקבר המת אחר ארבע שעות מהיום, יכול להתפלל שחרית באמירת קריאת שמע ושמונה עשרה בלבד, בלי ברכות של פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע. ואם נקבר אחר חצות היום, אינו מתפלל שחרית, וגם אינו צריך להתפלל מנחה שתיים לתשלומי שחרית, מאחר שבזמן תפילת שחרית היה פטור מחיוב תפילה. ויש אומרים שאם מת לו מת ביום אחר שהגיע זמן שחרית, ונקבר סמוך למנחה, צריך להשלים תשלומין לתפילת שחרית, מאחר שבשעה שהאיר היום עדיין לא חלה עליו אנינות, ונתחייב כבר בתפילה, וממילא חייב להתפלל תשלומין.

ג. מי שהיה עומד בתפילת שמונה עשרה, ומת אחד מקרוביו שחייב לשבת עליו שבעה, והודיעו לו באמצע התפילה, אף על פי שנעשה אונן, יסיים תפילתו ולא יפסיק באמצע.

ד. האונן בימי החנוכה, ידליקו לו אחרים נר חנוכה בשליחותו, ולא יברכו על ההדלקה. אך אם אשתו ובני ביתו הגדולים מדליקים נר חנוכה בביתו יברכו על ההדלקה.

ה. אונן שיש לו למול את בנו, צריך שיקבור את מתו קודם המילה, שאם לא כן לא יוכל לברך להכניסו כו’, שהאונן אינו יכול לברך שום ברכה.

ו. מי שהיה טרוד בצרכי מצווה עוברת, ולא התפלל, יש אומרים דדינו כאונן שאין לו תשלומין. ויש חולקים. ולכן טוב שיתפלל תשלומין ויעשה קודם תנאי של נדבה.

 

 

ז. אסור לקרוא קריאת שמע או להתפלל או לברך ברכה ולומר כל דבר שבקדושה, או ללמוד בדברי תורה, כשהוא ערום, כל שליבו רואה את הערווה, ולא די במה שמכסה את גופו. וכן כנגד חבירו שהוא ערום. וכל זה באופן שהוא מוציא בשפתיו, אבל אם רק מהרהר בדברי תורה מותר. לפיכך הרוחץ באמבטיה, מותר לו להכניס טייפ, לשמוע דברי קדושה, אף על פי שהוא עומד עירום. וכל זה כשבחדר האמבטיה אין בית כסא (שרותים), אבל אם יש שם בית כסא, אסור, לפי שגם בבתי כסא של זמנינו שבדרך כלל הם נקיים, אסור להרהר בדברי תורה.

ח. טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו, אפילו היא אשתו, הרי הוא כערווה, ואסור לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדה. ואפילו במקום שרוב הנשים הולכות ברשות הרבים בבגדי פריצות, ללא שרוולים וכו’, אסור לברך ולקרוא קריאת שמע כנגדן. ואין חילוק בזה בין הזמנים והמקומות. וזהו רק כשצד העליון של הזרוע מגולה, אבל אם שרוולי השמלה מגיעים עד אציל היד, ועד בכלל, אין להחמיר בזה.

ט. מותר לקרוא קריאת שמע ולברך נגד פניה וידיה שלאישה שרגילות להיות מגולות, אבל אם מסתכל בה בכוונה ליהנות מיופיה אסור, שאפילו בלא קריאת שמע אסור להסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, אם הוא מתכוין להינות ממנה. ורק כשאינו מסתכל בה דרך הנאה, אלא רק באקראי, בראיה בעלמא, מותר לקרוא ולברך כנגד פניה וידיה, אף שאיננה אשתו.

י. אשה נשואה שעל פי הדין חייבת לכסות ראשה, אסור לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדה כשהיא נמצאת בביתה בראש מגולה, ואפילו היא אשתו. ואם היא לובשת פאה נכרית לראשה, אף על פי שאסור לאשה נשואה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, מכל מקום בבית מותר לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדה. ואשה נשואה שרגילה תמיד ללכת בגילוי הראש ברשות הרבים, אף על פי שהיא עוברת על דת, ועושה איסור מן התורה, ובודאי שעתידה ליתן את הדין, מכל מקום אין איסור לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדה, שלעניין זה דינה כדין הבתולות שהן רווקות שרגילות ללכת תמיד בגילוי הראש, שהלכה רווחת היא שמותר לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדן.

יא. טפח מגולה באשה שנראה דרך הטלויזיה, אסור לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדה. ויש להחמיר בזה גם בתמונה שמצויירת בה אשה בגילוי זרועות וכו’. ויש להבהיר שעצם הכנסת טלויזיה בבית, וההסתכלות בה, מלבד שיש בזה איסור משום מושב לצים וביטול תורה, עוד בה שמגרה יצר הרע בעצמו כשמסתכל בסרטים המלאים זימה, ומראות נגעים במשאות שווא ומדוחים, המלאיםי בפריוצות ותועבות אשר שנא ה’. משחית נפשו הוא יעשנה. וגדול עוונו מנשוא. ועתיד ליתן את הדין. ובפרט אם יש לו ילדים בבית שעל ידי מכשיר זה הוא מכשילם ומרעה אל רעה יצאו, ומוציאם ח"ו מדרך הישרה לרשות סטרא אחרא. ועובר משום אל תשכן באוהליך עולה. ולכן החרד לדבר ה’ ימהר לסלק מכשיר זה מביתו.

יב. בנות קטנות בגיל שמונה או תשע שנים, הבאות לבית הכנסת עם אביהם בלבוש בלתי צנוע, בשמלות קצרות ביותר ובלי שרוולים, מן הדין יש מקום להקל לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדן, שכיון שקטנות הן ורגילות בכך, לא שייך בהן הרהור כל כך. ומכל מקום נכון להחמיר לעצום עיניו או להפוך פניו לצד אחר. ואכן הדבר ברור מאוד אסור להורים להלביש את בנותיהן בבגדי פריצות כאלה, שהרי צריך לחנכן שיתנהגו בצניעות, ומכל שכן שאין נכון כלל להביאן כך לבית הכנסת שעלול הדבר לבוא לידי מכשול, ואם כבר באו לבית הכנסת בלבוש כזה, טוב לשלוח אותן לעזרת נשים.

יג. נשים שלובשות בגדי פריצות שמלות קצרות או ללא שרוולים, מותר לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדן אם הוא עוצם עיניו או קורא מתוך הספר, או שמחזיר פניו לצד אחר. וכן רבנים שמסדרים חופה, ומול עיניהם ניצבות נשים בבגדי פריצות, יכולים לברך ברכות אירוסין ונישואין בעצימת עיניים. וטוב יותר לברך מתוך הסידור.

יד. הנוסע באוטובוס ומול עיניו יושבות או עומדות נשים בבגדי פריצות, יתן עיניו בספר וילמד, או שיהפוך פניו לצד אחר ויעסוק בדברי תורה.

טו. מותר לאישה לקרוא קריאת שמע ולברך נגד טפח מגולה של אישה חבירתה אף על פי שדרכה לכסותו. וכן נגד טפח מגולה בבשרה שלה. שאין דין "טפח באישה ערווה" נוהג בנשים בינן לבין עצמן, כשם שאין איסור לאיש לקרוא קריאת שמע ולברך נגד טפח מגולה של חבירו.

טז. אישה המניקה את בנה, ודדיה מגולות, אסור לבעלה לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדה, ואף על פי שיש שאומרים שמכיון שדרך האישה לגלות דדיה בשעה שמניקה אין זה נחשב כמקומות המכוסים שבה, אין לסמוך על סברא זו אפילו בשעת הדחק, כיון שאפשר בעצימת עיניים  או להסב פניו לצד אחר, וכל שכן שיש להחמיר בזה שלא בשעת ההנקה. וכן יש להורות. ונשים צנועות דרכן לכסות דדיהן במטפחת בעת ההנקה, אלא אם כן אין שם שום אחד מבני הבית.

יז. מי שעבר וקרא קריאת שמע בברכותיה והתפלל מול ערווה, כיון שעבר על איסור מן התורה, חייב לחזור ולקרוא קריאת שמע בברכותיה ולהתפלל שנית. אבל מי שעבר וקרא והתפלל נגד "טפח באישה ערווה", יחזור ויקרא קריאת שמע בלי ברכות, ויחזור ויתפלל בתנאי של נדבה: שאם הוא צריך מן הדין לחזור ולהתפלל הרי הוא מתפלל, ואם לאו תהיה תפילתו לנדבה. וטוב שיחדש בה דבר בברכת שומע תפילה. ומכל מקום בדין שיער באישה יש להקל בדיעבד.

יח. קול זמר של אישה ערווה. לפיכך אסור לשמוע קול זמר של אישה. וכן אסור לשמוע בשעה שקורא קריאת שמע וברכותיה. ומכל מקום אם שומע קול זמר של אישה דרך טייפ, ואינו מכירה, מעיקר הדין אין בזה משום "קול באישה ערווה", ולכן אין צריך להזהר מזה כשקורא קריאת שמע כדרכו, או כשהוא מברך ברכות. והמחמיר תבוא עליו ברכה. אבל אם יודעה ומכירה אסור אף שאינו רואה אותה באותה שעה. ויש להחמיר בזה אפילו אם ראה צורתה בתמונה בלבד. ואין הבדל בין אישה פנויה לאשת איש. ועל כל פנים בדיעבד אם קרא קריאת שמע ולא נזהר מקול זמר של אישה, אינו צריך לחזור ולקרוא.

יט. מותר לנשים לשמוע קול שירה וזמרה של איש, וכן המנהג פשוט שהנשים באות לעזרת נשים שבבית הכנסת ושומעות אל הרנה ואל התפילה מפי חזנים בנעימות קול. וכן הלכה.