עכו”ם העושה מלאכה מעצמו לצורך ישראל ועוד

 

א. המתארח בבית מלון בשבת, ומבקש בקבוק שתיה וכו’, ויודע שבקשתו זו תירשם בשבת על ידי השומר הנכרי לחובתו, אף על פי כן הדבר מותר, מאחר והנוכרי רושם על דעת עצמו ולטובתו, כדי שיוכל לזכור מי הם החייבים בתשלום.

ב. נוכרי שראה את בני ביתו נוטלים את הקדרה מעל האש, ואינם מחזירים אותה לשם, והולך מעצמו לכבות את הגז, אין צריך לומר לו שאסור לכבות את הגז, מאחר שעושה כן שלא על פי ציווי הישראל.

ג. והוא הדין לגבי נוכרי הרואה שבני הבית נכנסים למיטותיהם לישון, והולך מעצמו ומכבה את החשמל בבית, אין צריך למנוע אותו מלעשות כן, מאחר שעושה כן שלא על פי ציווי הישראל.

 

סימן שז – אמירה לגוי להנצל מהפסד

 

ד. מי שיש לו סחורה בחצרו, וחושש שיפסיד אותה מפני הגשמים או מפני החמה, מותר לקרוא לאינו יהודי, אף על פי שיודע שהאינו יהודי יציל הממון, ויכניס את הסחורה מרשות הרבים לרשות היחיד. ובלבד שלא יאמר לו בפירוש.

ה. מותר לומר לאינו יהודי כל המציל אינו מפסיד, כמו שהתירו לומר כן בדליקה. אבל אסור לומר לגוי בלשון נוכח "אם תציל לא תפסיד", מכיון שאומר כן ליחיד נראה כשלוחו.

ו. קבלן שהשאיר שקי מלט ברשות הרבים, ובשבת התחיל לרדת גשם ויש חשש ששקי המלט יופסדו, מותר לקרוא לאינו יהודי, אף על פי שבודאי יודע שהאינו יהודי יציל את השקים ויכניסם לרשות היחיד. ואם רוצה להכניסם מכרמלית לרשות היחיד, הוא הפסד גדול, מותר אף לצוותו שיכניסם למקום מסתור.

ז. כיריים של גז הדולקות מערב שבת, ואחר שהסירו משם את הקדירות וסיימו את האכילה, אין בהם כל צורך, אסור לומר לנוכרי שיכבה את הגז, אף שיש בזה הפסד גז. אבל מותר לומר לו בדרך רמז "חבל על הגז שמתבזבז", מאחר שאינו אומר לו בפירוש לכבות את הגז, וגם אינו רומז בלשון ציווי. ולמי שהדבר אצלו הפסד גדול, יש להקל אף באמירה. ויש מתירים לומר לנוכרי להנמיך את הגז, כשיש חשש שהתבשיל הנמצא על הגז ישרף ויתבטלו מעונג שבת.

ח. אם הגז נכבה מהרוח בשבת, מותר אף ליהודי לסגור את ברז הגז, כדי לעצור את דליפת הגז. ואין צריך לעשות כן בשינוי או על ידי קטן.

ט. כיריים של גז הדולקות מערב שבת, ויש עליהם תבשיל, וחושש שבמהלך השבת יגמר בלון הגז והגז יכבה, מותר לומר לנוכרי בשבת, בעת שהאש עדיין דולקת, שיפתח גם את המיכל הרזברי, כיון שיש בזה צורך עונג שבת.

י. מי ששכח לכבות את הדוד החשמלי (בוילר) מערב שבת, ואין שם טרמוסטאט המפסיק את פעולת החשמל באופן אוטומטי, ויש חשש שהדוד או הצינורות יתפוצצו, ויגרום נזק, אם יש שם גוי מותר לומר לו לפתוח את ברז המים החמים בקילוח דק, כדי שעל ידי זה זרימת המים החמים תימנע התפוצצות הדוד או הצינורות, ויכול לומר לגוי אף שיכבה את הבוילר. ואם אין שם גוי, מותר לו לקטן שיפתח את ברז המים החמים בקילוח דק.

יא. מי שהשאיר את מנורות מכוניתו דולקות, אין להקל לומר לגוי לכבות את המנורות, כיון שאין בזה הפסד גדול. ואם השאיר את המנוע של המכונית דולק, כל שיש בזה הפסד גדול, יש להקל לומר לגוי שיכבה את המנוע, מאחר שכיבוי המנוע איסורו מדרבנן. ואף אם הגוי פותח את הדלת וגורם להדלקת הנורה, שהיא מלאכה דאורייתא, אף על פי כן יש להקל בזה, כיון שאינו מתכוין להדליק את הנורה, אלא הוא פסיק ורישיה, ועל ידי גוי פסיק רישיה מותר.

יב. אם ההסקה נתקלקלה והפסיקה לחמם את הדירה, אסור להזמין נוכרי לתקן את ההסקה בשבת, ואף שהכל חולים בצינה, לא התירו מלאכה במחובר בבית ישראל.

יג. ישראל שפתח בשוגג את דלת המקרר בשבת, והמנורה נדלקה, לא יסלק ידו מהדלת, אלא יניח מגבת או כיסא בין דלת המקרר למקרר, ואז יוכל לסגור חלקית את הדלת באופן שהקור לא יצא מבעד לדלת, וגם לא יכבה את המנורה.

יד. מקרר חשמלי ששכחו להסיר ממנו את המנורה, והמקרר סגור, ואי אפשר לקחת משם את המאכלים שהוכנו לשבת, אם אין שם גוי, יוכל לצוות לקטן להוציא את התקע המחובר לשקע שבדירה בעת שהמנוע פסק. אבל אין להקל לעשות כן על ידי גדול, גם אם יעשה כן בשינוי. ואם שכחו ופתחו את המקרר ונמצאת בו מנורה דלוקה, אין להקל לשמוט את התקע מהשקע אף על ידי קטן שלא הגיע לחינוך. וכל שכן שאין להקל לפתוח את המקרר על ידי קטן אף שלא הגיע לחינוך, אחר שידוע שהמנורה במקרר תידלק עם פתיחת הדלת. ואין להקל בזה גם אם יש חשש שהמאכלים במקרר יתקלקלו, ויבטל מעונג שבת.

טו. ישראל מחלל שבת שעבר ופתח את המקרר למרות שידע שעם הפתיחה תידלק המנורה, מותר להוציא מהמקרר מאכלים ומשקים וליהנות מהם בשבת, ולא נחשב הדבר כנהנה ממעשה של שבת.

טז. ילד שעבר והדליק בשבת את הרדיו בקול רם, והקולות מפריעים לבני הבית לקדושת השבת, יכסה את הרדיו בשמיכות ובזה הקולות יחדלו. ואם לא הועיל, מותר לומר לגוי שהקולות מפריעים ולנו אסור להנמיך, ואז יבין לבדו להנמיך את הרדיו. ומדינא מותר אף לומר לו להנמיך את הרדיו.

יז. שטרות כסף שהתעופפו מהבית לחצר שאינה מעורבת, מותר לומר לגוי שיאספם ויביאם לביתו, כיון שיש בזה הפסד גדול. אבל אם התעופפו לרשות הרבים, אין להקל לומר לגוי שיביאם לביתו.

יח. מה שיש נוהגים שהגוי בא לבית הכנסת אחר תפילת ערבית של ליל שבת, ומכבה את כל מנורות החשמל שבבית הכנסת, אף על פי שלכתחילה אין ראוי לנהוג כן, מכל מקום הנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו. ובפרט בזמן הזה לעניין כיבוי החשמל שהיא גחלת של מתכת, שכיבויה אסורה מדרבנן.

יט. מותר לומר לאינו יהודי לטלטל מוקצה אם צריך לדבר צורך הרבה, או לצורך מצווה, וכן מותר לומר לנוכרי לטלטל בשבת פנס חשמלי דולק, מבעוד יום, אם הישראל צריך להשתמש בפנס זה במקום אחר, או לצורך מצווה. ואם אינו צריך לדבר הרבה, או שאינו לדבר מצווה, בכל מוקצה שישנה אפשרות לטלטל את המוקצה בטלטול מהצד, או בטלטול על ידי גופו, מותר לומר לגוי לטלטל בשבילו את המוקצה, מכיון שאינו אומר לו בפירוש שיטלטל את המוקצה בידיו, והגוי יכול לטלטל הדבר בגופו או בטלטול מן הצד, לא הוי בכלל אמירה לגוי. ומכל מקום ראוי שלא להתיר דבר זה אלא לבני תורה ובצינעא.

כ. המוצא מציאה ביום שבת כגון מטבעות, אם הוא סך גדול מותר לומר לאינו יהודי שיקח את המעות בשבילו, ויקחם ממנו במוצאי שבת. ובלבד שלא יטלטלם מרשות לרשות, אלא מכרמלית לרשות היחיד.

כא. פמוטים המוקצים בשבת וביום טוב הנמצאים בסוכה, ויש חשש שיגנבום, אם יש בזה הפסד גדול מותר לומר לגוי שיוציאם ויקחם לבית, אף שהוא מוציא מכרמלית לרשות היחיד ומטלטל מוקצה. אבל אין להקל לומר לגוי להוציאם מרשות הרבים לרשות היחיד.